Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 9

ובררך הזה האחרון בחרה ספרותנו החדשה מיום היותה. בראשונה, בימי ההשכלה" היתה כל מגמתה לתת לחיי עמנו החיצונים צורה אירופית, ולרוחו פנימה לא שמה לב. "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך״-זו היא כל התורה כלה של ספרותנו אז. "אדם בצאתך-אך הארס בצאתו לא יוכל עור להשאר אדם מפשט בלבד ומוכרח להתלבש באיזו צורה " ואם איננו יהודי, הרי הוא רוסי, פולני" אשכנזי וכר. את הסוד הזה ירעו סופרינו, אכל השכילו להכחידו תחת לשונם, וכדי למשוך לב העם אחרי הצורות הנכריות אשר אהבו, הסתירו אותן תחת צורת "אדם", והפכו בזה רק את הלמוד התלמודי, לאמר: אוה״ע קרואים ארם ואין אתם קרואים אדם. לעמת זאת עזבו לגמרי את ",היהודי באהלר: לא השתדלו להיטיב את הרוח החיה בקרבו " את התכונות המוסריות, האנושיות, אשר הן הנה היו למקור כל אותם החזיונות המעציבים בצורת־חייו. וככה הצליחו אמנם לחבב על עמם את הצורות החיצוניות החדשות, ובני ישראל התחילו להתיפות, לסלסל בשערם, לאהוב זמירות יפות בבתי תיאטראות ובבתי כנסיות, לרדוף גם אחר חכמה המכבדת ומעשרת את בעליה; אבל ""באהלו" פנימה נשאר "היהודי" מה שהיה: עבד עם כל התכונות התלויות בשם זה, אשר דבקו בו בימי גלותו. גם בבתי התפלה "האשכנזים" מתקוטטים לפעמים עד הכאה בעד ""עליה" נכבדה, וגם בהיכלי אריסטוקרטים עברים שוררת שפלות הנפש וכייעה והשתחויה... דיסהרמוניא כזו בין הרוח וצורתו משכה עליה סוף סוף עיני אחדים מסופרינו וייבהלו. למראה הבריה המשונה הזאת, אשר יצרו ביגיעה רבה. אך לתקן לא יכלו עוד: כבר הרחיק העם ללכת בדרכו זה; עד שבאו מקרים חיצוניים שונים ועזרו על ידיהם. המקרים האלה הבייחו את העם לעמוד בחצי דרכו, והם היו לו לראי מלוטש, לראות בו את צורתו המוזרה המעוררת גועל נפש. אז באה חכמה בלבו וראה והבין, כי אך שקר נחלו לו מאשריו, כי הלבישוהו מלבושי״זרים אשר לא יאותו לרוחו ויעשוהו למנוד ראש לאוהביו ואויביו גם יחד. ומני אז החלה גם להספתת תקופה חדשה. הסופר־ם" אשר כבר גם קודם לזה נפקחו עיניהם והתחילו להתנגד בקול דממה דקה לאות־ הצורה אשר עמלו בה שנים רבות,-מצאו עתה עז בלבבם להרים קולם ולהלחם בבל כחם בעד ""הצורה היהודית", אשר הם בעצמם עשו בה מכות וחבורות. עתה נשתנה ה צ י הפתגם הנזב־ ותורה חדשה תלמד הספרות את העם, לאמר: היה יהודי בצאתך; ועם זה קבלה גם ""היציאה" עצמה מובן חדש״ יותר נכבד, אך גם כבד יותר. ., התורה הזאת מצאה לה אמנם מהלכים בקרב העם בזמן קצר; הצורה הלאומית חרשה נעוריה" והיהודי החל לצאת כיהודי; לא כאותו היהודי האומלל אשר הציגה לפנינו ספרות ההשכלה במהתלותיה, כי אם כיהודי מלפנים, בזמן שבית המקדש היה קים. אבל פתאום" לא נרע איך ומדוע" והנה נגלה לעינינו עוד הפעם החזיון הישן: גס התנועה החדשה הזאת נטתה