Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 8

שהתקיפים אנשי המעשה מתחילים מן החוץ, מוברחים הסופרים להתחיל מבפנים > לעורר ולחזק הרגשות אנושיות ידועות בלב העם או להשכילו בינה על פי חקי ההגיון האנושי; ומשני אלה הצדדים ישתנה האדם הפנימי מעט מעט כפי הדרוש לצרכי החיים החדשים, ורק אז, בהיות הכל מוכן מבפנים, לא תצטרך עוד הצורה החדשה לכה וממשלה אשר יבראוה ויגינו עליה בחזקת היד; כי אז התפרץ "האנושיות" המתוקנת פתאום החוצה, ומאליה תהרוס בפעם אחת את הצורה הלאומית הישנה, אשר לא תוכל עור לשאתה. פטר הגדול וסופרי צרפת במאה שעברה הם משלים מספיקים לכל זה. הן אמנם לא תמיד יצלח בירי הסופרים לשנות ככה את הרוח בזמן קצה הכל תלוי במצב העם והסתבכות סבות ומקרים שונים; אבל בכל אופן, כשהספמת הולכת בדרך הזה, היא בטוחה לפחות כי לא תגרום נזק תחת תועלת, כי לא תביא מבוכה בחיי העם, לא תהרוס את צורתו הישנה בטרם נבנה היסוד לבנין חדש. אך יש אשר לא יוכלו הסיפרים לעצור ברוחם, ללכת בדרך ארוכה כזו, אשר תדרוש עמל ושקידה זמן רב, מבלי שיראו תיכף עקבות פעולתם בצורת החיים החיצונית, והם בוחרים איפוא בדרך הקצרה אשר ילכו בה אנשי־׳המעשה. תחת להיטיב את הרוח האנושי אשר בקרב העם, הם יוצאים למלחמה על צורתו החיצונית, משתדלים לבנות בנין חדש, מבלי שום לב אם יוכל היסוד הישן לשאתו. ולפי שתחסר להם היד החזקה אשר לאנשי המעשה ולא יוכלו להוציא חפצם אל הפועל למרות רצון העם לכן מוכרחים הם להשתמש לזה באמצעים ספרותיים, להתגנב אל לב העם על ידי אונאת־־דברים; מתאמצים להוכיח בסופיזמים שונים, כי רוח העם עצמו מתנגד לצורתו החיצונית; שופכים על הצורה הזאת מבול של שחוק ומהתלות ומעבירים אותה לפני העם בצבעים זרים שונים; ולעמת זאת, יציגו לפניו את החיים שהם רוצים בה בתמונה יפה ונשגבה, והכל בהגזמה והפלגה הרחוקה מאד מן האמת. באמצעים כאלה יצליחו אמנם לפעמים להשיג מטרתם, לעורר בלבות בני עמם גועל נפש אל דרכי חייו אשר אהב ותשוקה עורת אל האידעאל אשר יראו לו סופריו מרחוק. אבל הנצחון הזה אין לו רגלים, כי כמעט ישמע העם לקולם ויתחיל לשנות באמת את חייו החיצוניים לפי חפץ הספרות, והנה נראה לעין; כי כל הבנין הלש ורעוע, באין יסוד לו, ולא יארבו הימים והעם יסור מן הדרך אשר התוו לו סופריו ויפוץ למסלות שונות עקלקלות, בלי סדר ובלי מטרה, כצאן אשר אץ להם רועה. כי הרוח הפנימי לא יוכל להכנע לאורך ימים תחת עול הצורה החדשה, אשר לא תתאים עס תבונתו, ובשימו את חותמו עליה, ישחית הודה ויהפכה לגונים שונים, עד שלבסוף לא יכירוה הסופרים עצמם, ובדאבון לב יראו את משוגתם, כי הביאו רק מסבה וערבוביא בחיי העם והיטיב לא היטיבו לו.