Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 6 · p. Seite 259

Isak b. Elasar Halevi’s Einleitung zu seinem 259 ,שפת יתר הדבק בדגוש פעם יבא מהבנין הקל ופעם יבוא מהכבד הדגוש ושניהם יבואו על משקל אחד אין הפרש ביניהם ואם תרצה לדעת אי זה הבנק הקצוב!) מן הקל ואי זה הבנין הקצוב מהכבד הדגוש התבונן בבנין הקל אם היה מתעבו• ולא בא מעקרו פעל כבד דגוש תדע דעת ברורה כי וה הבנין שלא נקרא פועלו קצוב מהקל ואע״פ שהוא דגוש העין כמו כי ארמון נטש המון יעיר עוב (ישעיה ל״ב י׳יד) שניהם קצובים מהקל מפני כי שניהם מתעברים!־) כמו והנה נטש אביך את דברי האתונות (ש״א י׳ בי) עזב ככפיר סכו(ירמיה כ״ה ל״ה) וגם לא מצאנו נטש ועזב דגוש העין ע״מ אבד ושבר בריהיה (איכה בי טי) ואם היה הבנין הקל מתבודד ובא מעיקרו פעל לא נקרא פועלו הרי הוא קצוב מהבנין הכבד הדגוש ואע״פ שלא נמצא במקרא כמו ורגבים ידובקו (איוב ל״ה ל״ה) הקצוב מן דבק העבר הדגוש כי דבק הקל הוא מתבודד כמו דבק לשון יונק אל הכו בצמא (איכה ד׳ ד׳) והבנין שלא " נקרא פועלו לא יקצב כי. אם מהפעל המתעבר וראוי עליך לשוב [רשום .1] העניז הזה נכה עיניך לבל יתעלם מרעיודך3). הפעל הקל הוא כמו אמר ושמר וילד ודש ועשה ודומיהם הציו קמץ וחציו פתה והוא הנמצא ברוב ויבא גם על משקל.הפץ ויבש הציו קמץ וחציו צרי והוא מעט מהראשון ויבא גם ע״מ יכול יגור והם מתי מספר, ובעת תסמוך שלשת מיני הקל אל ואו הרבים או אל הא הנקבה ישתנו שלשתם כמו כי שמרו אמרתך(דברים ל״ג טי) כי יבשו אפיקי מים (יואל א׳ כ׳) ולא יפלו לעשות הפסה (במדבר ט׳ וץ ובאתנח או סוף פסוק ישוב כל מין מהם לעיקר בנינו וישוב על מכונו כמו אשר אמרתך לא שמרו(תהלים קי״ט קנ״ה) כל עצי השדה יבשו(יואל א׳ י״ב) להוציא את הכנים ולא יכולו (שמות ה׳ י״ד) וכן בהפמכם אל הא הנקבה שמרה נשף לאמר (איוב כ״ד ט״ו) יבשה הארץ (בראשית ה׳ י״ד) ולא יכלה עוד הצפינו(שמות ב׳ ג׳) ובהפסק ישובו שלשתם כל מין למינו כמו פריה אכלה (יחזקאל י״ט י׳יד) ובשיקוציהם נפשם הפצה (ישעיה ם״ו ג׳) והוא הדין שתאמר יכולה . הפעל העבר לזכר הנסתר שמר ו 5 ולנקבה הנסתרת שמרה ולרבים זכרים או נקבות שמרו אין הפרש ביניהם ולזכרים הנדברים שמרתם ולנקבות הנדברות שמרתן ולמדברים בעד עצמם אם זכרים או נקבות שמרנו ולזכר הנדבר שמרת בקמצות 1) Isak gebraucht immer den Ausdruck קצוב, wo die anderen Grammatiker כגור gebrauchen, so auch im Eikma: ,הפעלים הקצובים משמות האברים ,פעלים הקצובים משמות המספר ,פעלים הקצובים מהשמות (Ltbl. d. Or. ib., 710—711). 2) Der Ausdruck מתעבר für transitiv ist vielleicht Jehuda Ihn Tibbon entnommen. Ycr diesem wird er schon Y0n Ihn Chiquitilla angewendet, s. besonders Art. אבד (ed. Nutt, 14). Josef Kimchi in seinem Comm. zu Misehie (ספר חוקה p.0צ) rügt diesen Ausdruck: והמתרגם שאמר בהעתקת חיוג מת עבר לא כן דבר בעבור הפעל העובר לפעול והנכון עובר ובודד. 3) Diese lange Auseinandersetzung wird schon im Wesentlichen von Ihn EsTa im Namen Ibn Chiquitilla’s mehrere Male angeführt (die Stellen sind bei Bacher, A. I. E. als Gramm., 99 verzeichnet), aber schon bei Abulwalid ist die Sache angedeutet, s. Lum£a 161 Eikma 92; Opuscules 34, 260. Ygl. darüber ausführlich meine Beiträge, Anm. 38. 17*