Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 35 (לה)

תעודת מסע של איש׳ ששמו רונטי רומן׳ והוא יליד אחד הכפרים הסמוכים לעיר פיאטרא אשר ברומניה• ובלומנפלד הצעיר לא במסע החפזון עשה דרכו לליפסיא• נסיעתו׳ מעיר רומן אשר במולדוי• עד הגבול אשר בקצה מדינת 1לכ;א׳ ארכה ירחים לא מעטים• בעגלת אחד האכרים׳ ולפעמים גם רגלי׳ היה נודד מכפר לכפר׳ ובכל מקום בואו התמהמה ימים אחדים ויתרועע עם התושבים׳ ויט אזן אל מבטאיהם בשפת עמס השונים למושבותיהם׳ ויקשב אל הטעמים ואל הנגינות ואל הפתגמים שהיו להם מורשת קדומים מאבותיהם• ויהי אחרי שנים אחדות ובעיר בוקרסט נדפסה פואימה חדשה בשם "ראדו"• הפואימה הזאת רועשת כאשד מים כבירים בהתפרצם ממחבא־סתרם• הלא היא השתפכות הנפש של העם הרומני בהביעו את צערו העולמי על נחלתו שנהפכה לזרים• והפואימה הזאת נכתבה בשפה עתיקה ובסגנון של סופרי המופת - ומחברה הוא איזה איש ששמו רונטי רומן׳ איש לא נודע מתמול שלשים. כל העתונות הרומנית היא כמרקחה• כל שפה מגדת תהלתו של המשורר החדש שקם לספרותה של רומניה• עליו גאותם של הרומנים ועליו תפארתם ויהי בהודע למו׳ על פי תעודת מסעו׳ כי זה המשורר החדש הוא יליד כפר הסמוך לפיאטרא׳ וכי הוא תלמיד האוניברסיטה הליפסאית׳ שמוהו לפקיד באחת הלשכות של המיניסטריון להשכלה• וימצא לו זה התלמיד של האוניברסיטה הליפסיאית שנים מספר מחסד. ומסתור בלשכתו ואיש לא שאל ואיש לא דרש על אדות מוצאו• הראשון אשר לו נגלה סודו של המסתתר היה עקיבא חשמל• הנה בסתר באין רואה מביא הוא אליו ספרים ועתונים עברים• ויהי חשמל לא רק לאיש סודו כי אם גם לאיש שלומו• חשמל נתן לו גם כנוי של חבה ויקראהו בשם "האנוס"• ובכל פעם שיצרו הישן של רונטי רומן תוקף עליו לבוא בחברה יהודית ולהתענג עליה בנוסחאה הקדמוני מתחמק הוא ממעונו לבוא אל ביתו של חשמל׳ אל הסלון הבוקרסטי׳ ולשבת עם אורחיו שבת אחים בסעודותיהם שבמוצאי השבתות• האמת נתנה להאמר כי ברגעים הראשונים לבואו של רונטי רומן בחברתנו הרגשנו בעצמנו איזו מועקה שלא ידענו שחרה• גם קולו של רוקח נחבא וכמו הושם בלשונו מתג• כמו בא פתאם איזה זר או מתרחק במסבת רעים קרובים והאחוה שבשיחתם נפסקת מאליה• זה בשעת הסעודה• אחרי הגמיאה של הסלקיה המחכמת׳ באה איזו תמימות גם בלבות המסובים• אז פתח רונטי רומן בשיחה ספרותית על אדות החזיון "אוריאל אקוסטו"׳ אשר לקרל גוצקוב• ורוקח מצא בפיהו תוכחות על פי דרכו• "הוא איננו מוצא קורת רוח במעשיהם של אינם יהודים המעיזים לבחור לחזיונותיהם מחזה יהודי•" ורוקח עושה כן "בלהטיד להביא למסקנתו ראיות מפזמונים של סופרים שונים - שרובם נבראו באותו רגע בהבל פיהו• רונטי רומן מחריש• הוא מבליג על שחוק הלעג האומר לעלות על דל שפתיו והוא מתגבר עליו בכדי שלא יפגע בכבודו של הדובר - והוא ממהר להסב את שיתחו לענין אחר• אולם רוקח חזר בקול על דברי המלחש: "הנה כי כן• עוד מעט ויבא אל חברתנו הרומני הקדמוני שהורתו ולידתו בפולין המדינה• זה האיש אהרן בלומנפלד דמתקריא תנטי רומן• טוב הדבר׳ אנחנו נשיש לקראת המשורר הגדול לרומנים• הוא יקרא באזנינו את הפואימה שלו הנקראת בשם "ראדו"׳ ואנחנו נקרא באזניו את הפואימה "רומניה"׳ אשר למשוררגו זאב אהרגקרנץ• חשמל הביט אליו כמתחנן להיות נזהר בדבריו• אבל רוקח לא שעה אל סקירתו ולא שת לבו לאזהרתו• הן ליחידי סגולה כבר היה גלוי וידוע סודו של רוגטי רומן׳ אביר המשוררים הרומנים אשר בימים ההם׳ וגם הוא׳ כשהוא לעצמו׳ כבר חדל ממצוא חפץ בהסתרו• ליחידי מגולה כבר נודע סודו של האנוס: בעיר אזירן אשר בגליציא קרה בשנת תרכ״ח מקרה לא שכיח• על פי הטעות שטעה רופא־החיל "בעטישתו" של פרנס הקהלה היהודית׳ היושב במועצת הבחינה לעבודת הצבא ראה הרופא את האיש הצעיר ששמו אהרן בלומנפלד שלם בגופו וימצאהו בריא לפניו וישימהו לחייל• אז נבעת אותו הפרנס שנוקש בעטישתו ועל ידו נתפש תופש תורה לגייסות. והוא הוא אשר נתן לו ידים להמלט על נפשו• ויברח בלומנפלד אל ארץ רומניה - זאת הארץ שהיתה בימים ההם הארץ המבורכת׳ ארץ המקלט לרוב הפליטים• ובלומנפלד בא אל העיר רומן אשר במדינת מ1לדוי׳ וימצא לו שם מחיתו בהורותו לנערי ישראל את שעוריו בתנ״ך ובתלמוד׳ ואת שעותיו הפנויות היה קובע לו לעצמו להשתלם במדעים החביבים עליו מאז• כחו של בלומנפלד היותר מצוין והיותר נפלא היה בבלשנות• בימים לא רבים היה מסגל לו כל שפה זרה לכל חקיה דקדוקיה ופרטיה• והוא לא אמר די בבקיאותו בה אבל לא נח ולא שקט עד אם בא בסודותיה ועד אם גלה עמוקותיה• הנה כי כן העמיק בלומנפלד חקר גם בשפה הרומנית׳ וירא והנה היא טרם התפתחה כל צרכה וחקיה טרם הבשילו וספרותה עודנה דלה ורזה• אז שש כח בלשנותו כי הניחו לו מקום להתגדר בו• דלותה של השפה היא היא שהעירה בו גירוי לא־מצוי להיות לה גואל׳ להעשירה בניבים ולהביאה לידי גמר בישולה• בעיר רומן׳ אחת מערי הפלך שבמולדוי׳ חסרים לו המכשירים הרוחניים לעבודתו הבלשנית׳ ספרי החכמים המומחים לאותו המקצוע• תשוקתו העזה מחיבתו חובת גלות למקום תורה. אז נמצא לו הרופא היהודי שבעיר׳ ודוקטור גלד שמו׳ אחד מן הקנאים שבקנאי ההשכלה של הדור ההוא׳ איש אשר חשב לו זאת לתעודתו היותר קדושה בחיים להציל נפשות צעירים בעלי כשרון "ממחשכי האדיקות" בתתו למו את האפשרות להכנס אל בית ספר מתוקן ולהביא סדרים בלמודיהם איש איש על פי כשרונו• זה הדוקטור גלר "ראה את המציאה ונפל עליה"׳ ובעזרת חבריו לקנאת ההשכלה המציא לבלומנפלד די כסף לנסוע לעיר ליפסיא אשר באשכנז ולהכנס שם אל האוניברסיטה להשתלם במדעים• - ואף גם זאת כי בהיות הצעיר בלומנפלד אחד מפליטי חיל הצבא׳ ויירא מפני הרעה הנשקפה לו בעברו דרך אוסטריא׳ המציאו תומכיו לידו גם