Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 36 (לו)

הוא היה בעת ההיא ריש מתיבתא בבית מדרש הרבנים אשר בנו־יורק׳ ושם נבחר לציר אל הקונגרס הציוני האחד עשר אשר בוינא• המאורע הברליני פלס לו את הנתיב עד עלותו למדרגת ריש מתיבתא: אחרי שנים מספר לבואו לונדונה חדלה נפשו של מונטפיורי הצעיר להיות חושקת בלמוד התלמוד. לדחות את מורו ומדריכו ממשרתו אינו רוצה ואינו יכול. אצילות רוחו איננה נותנת לו לתת למורו את תקציבו השגתי בתור נדבה׳ ואולי יסרב גם מורו ויאמר לו אי אפשי במתנת־בטלה• אז באה עצה נדיבה בלבו של מונטפיורי הצעיר• הוא קם על נדיבות ולהאוניברסיטה הקמברידשית הקדיש סכום של עשרים אלף לירא בשקלי אנגליא על מנת שועד הפרופיסורים יכונן בה קתדרא לספרות הרבנית׳ והתשלומים לשונה פרקו מעל הקתדרא הזאת יהיו אלה האחוזים של הקרן הקיימת העולים לשנה לסכום של שמונה מאות פונד. ומונטפיורי הצעיר הוא הוא אשר המציא ואשר הועיד גם את הפרופיסור המומחה לאותו המקצוע - את שלמה שכטר. ובאמת גם אילו היתה הבחירה_בלי כל השפעה מיוחדת לא היה יכול ועד הפרופיסורים של האוניברסיטה הקמברידשית •לבחור בטוב ממנו בין הראוים לאותו אצטלא. הן למרות המספר המעט של התלמידים המקשיבים לקחו היה שכטר ממלא את תפקידו באופן שאין למעלה הימנו. ועוד יותר מזה פעל בימים ההם גדולות בחקר חכמת ישראל. הגליונות העתיקים של הספר בן סירא וכתבי היד של הרמב״ם שמצא ב״גניזה" אשר בקאיו־א׳ גם״הוצאתו את "המדרש הגדול" וגם הדפסת ספרו על החסידות עשו לו שם עולם לא יכרת• ופעולתו הגדולה בספרות ישראל היא היא שעמדה לו כי אחרי פטירתו של הדוקטור חנוך יהודה קוהוט - מי שהיה בסוף ימיו ריש המתיבתא בבית מדרש הנו־יורקי - נקרא הוא להיות ממלא מקומו• בן ששים ושתים שנה היה שלמה שכטר בשעת פגישתנו האחרונה׳ בימי הקונגרס הוינאי. אולם כבר קפצה עליו הזקנה בכל תקפה• פניו ומצחו היו מלאים קמטים וכמו רובצת עליהם עננה כבדה. ואני בהזכירי באזניו את סעודת מלוה מלכה בסלון ׳;הבוקרסטי ראיתי והנה פזרה "הרננה העתיקה" את העבים מעל פג •ו וכמו הפליאה בקסמיה להחליק לרגע גם את קמטיהם• הוא הרציא לנו את התכנית החדשה לחזיונו "מנשה" אשר בימים האחרונים עלתה במחשבה לפניו• הוא אומר בענותנותו כי ישיש לשמוע מפינו את משפטנו על תכניתו ולהקשיב אל הערותינו והארותינו• ורונטי רומן שכל את פיהו לפנות בהרצאתו אל הזקן שבחבודתנו׳ אל שלמה שכטר׳ וכמו מפיהו מבקש פתרונים• ושלמה שכטר נמצא לו׳ אולי יותר מאשר דרש• בדברו על אדות תוכן החזיון ועל אדות מהותו ואיכותו הביע את הלך מחשבותיו על היהודים ועל היהדות׳ על הסדרים הנושגים ועל התסיסה החדשה שבמחנה ישראל׳ אף הרחיב את השקפתו על העבר של האומה העברית ואת חזון רוחו על תקותה לימים הבאים• רונטי רומן נוטה אזנים קשובות לכל הגה היוצא מפיהו ורוחו נגרש• ההגיון החותך׳ שממנו מוציא שכטר את הקוים הישרים להשקפתו ולחזון רוחו׳ מגלה לעיניו עולם חדש ומעורר בו מחשבות חדשות• קשה לו לאמר אמן לכל אשר יאמר הנואם אמן• ההכרה של הלאומיות במלוא היקפה כמו זדה נחשבה לו עד היום• לו דרושים מתון מתון עד כדי התרכזות הרעיונות לבעבור השב לנואם על הוכחותיו• אולם עד כה ועד כה עברה שעת הכושר לכל תשובה כהוגן ולכל וכוח בכבשונה של איזו דעה׳ כי קלות הדעת כבד כבשה לה את מקומה במסבה• אחרי שתית הכוס הראשונה מכד היין שעל השלחן החל רוקח לזמר׳ בקול צרוד העובר מן הגרון דרך החוטם׳ זמר ערבי שעצלה מזרחית רובצת עליו וכמו מפיל הוא תנומה על כל סביביו• אז התעורר רוגטי רומן לגרש את העננה׳ שהזמר הערבי השכין על כל פנים׳ ובשפת אידית השמיע בקולו הנעים את השיר ההתולי על החסידות בשם "הרבי נוסע על הים"׳ אשר לזאב אהרנקרנץ• ותהי הרננה במסבה• ותהי כל המסבה למקהלה• וישר גם חשמל בקולו העב ותזמזם אחריו גם אשתו בקולה הצנוע• אמנם שכטר עוד נסה רגע להביע את השקפתו על החסידות׳ אבל איש לא שעה עוד לדבריו• כל המקהלה שרה את השיר ההתולי בשם ״פשיטת הרגל״ אשר לאהדנקרנץ - וגם רצינותו של שכטר פשטה באותה שעה את הרגל וגזרת "שמטה" נגזרה עליה• אחרי שלשים ושתים שנה׳ בחדש מנחם אב לשנת תרע״ג׳ נפגשתי בעיר וינא עם שלמה שכטר׳ בפעם השניה והאחרונה׳ דוד ישעיהו זילברבוש