Mannheim
Compact Memory

Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 34 (ךד)

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Rimmōn
Volume
1924 - תרפ״ד
Issue
6 (1923)
Date
1923-01-01
Page
Seite 34 (ךד) (sequence 42)
Language
Hebrew
Belongs to
journal issue
OCR quality
68% known words query
IRI
…/4926100-6614016-6350636--349-4926440
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

ולא על הבימה לנואמים הוא עולה לדוכן למשוך אחריו המון אדם רב• אבל בכל מקום בואו מתלקטים אליו צעירים שכח דמיונם עוד חדש עמהם והוא יושב על דוכנו ודורש באזניהם ונושא את משליו ומספר את ספורי מעשיותיו - והוא לוכד את לבותם בנועם נאומו עד כדי הדבקם בו ועד היותם למעריציו• האיש הצעיר הזה קרא ושנה לא־מעט• ופתגמי רוב הסופרים׳ מן העתיקים ועד החדשים שבחדשים׳ שגורים על לשונו• אבל יותר ממה שקרא ויותר ממה ששנה בורא לו דמיונו פתגמים ופזמונים העשוים כטעמם וכמתכונתם של הסופרים אשר בשמם הם נקראים והם נאמרים - עד לבלי הכר אם יצורי רגע של בריאה חדשה הם• בשעה שהוא מוצא קורת־רוח יתרה במסבתו מתיז דמיונו נצוצוח של גאוניות תכופים זה אחר זה׳ עד היות להם ברק של יצירה שלמה ומשוכללה• רוקח יודע לשבר כל אזן ולשכר כל עין• ויהי זה לפלא היותר גדול שבתכונתו כי לא רק את אזני אחרים היה משבר ולא רק את עיני אחרים היה משכר׳ אבל למשמע אזניו ולמראה עיניו היה הוא בעצמו שכור־דמיונו• כיון שיצא מפיהו איזה פתגם׳ או איזה פזמון וכיון שהרציא וחזר והרציא איזה ספור הבדוי מתחלתו ועד סופו נעשו לו לעצמו כדברי אמת לאמתם והוא בעצמו לא היה מפקפק עוד בהויתם• הטמיעה של הספקות בודאיות ושל הגוזמאות באמתיות היתד, במוחו כל־כך גמורה וכל־בך מורכבה זו בזו עד שלא ידע עוד הוא בעצמו להפריד בין הדבקים• ואף גם זאת׳ כי יש אשר אחרי ימים מועטים של שכרון משתמטים המיחלים לדברו אחד אחד ואמונתם בו ספה תמה כלעומת שבאה• ורוקח היה בז והיה לועג למו• לא לקטני אמנה אף לא לחושדים אותו במה שאין בו היו נחשבים בעיניו אבל לקצרי ההשגה שאין להם עסק עם המופלא מהם או לקטני נפש המבקשים עלילה להתחמק מפני הקרבנות אשר דברים העומדים ברומו של עולם דורשים מהם• ונחמתו על פרידתם היתה קלה לו כי בעוד המה עוזבים אותו מתלקטים אחרים סביבו• והאחרונים טובים בעיניו תמיד מן הראשונים - כל עוד המה מחזיקים בתמתם ולא יפנו מקומם לבאים אחריהם• אם כה ואם כה היתד, חברתו של רוקח במסבת רעים נעימה מאד׳ הוא היה יודע לתבל כל אגדה וכל שיחה בבדיחותא חריפתא׳ ילידת־הרגע׳ המלבבת גם בטעמה וגם בסגנונה• בביתו של חשמל היה רוקח חושב את עצמו כאילו היה אחד מבני הבית וזכות אזרח לו• רגעים אחדים אחרי בואו החדרה כבר היה אוחז בצלוחית של יין שרף אשר על השלחן והיה ממלא את כוסו• ואחרי ברכה חטופה של "לחיים" היה מריק את כוסו אל פיהו בבת אחת והיה "דורש" מבעל הבית שיחיש מעשהו לפתוח את הסעודה• אבל חשמל היה מחייך חיוך קל של עונג מיוחד• רמז למה שאומרים המליצים "עוד חזון למועד"• כלומר עוד מחכים לקראת אורח המאחר לבוא• חשמל אהב כן להכין בשביל אורחיו החביבים עליו לא רק את מעמיו אבל גם דבר שלא שערוהו ושלא פללו אליו¬ "האנוס" שלח להגיד כי יבא היום אל סעודת מלוה מלכה - לחש חשמל באזני רוקח• ויתמהמה בע*ר בוקרסט ימים אחדים׳ ויסר גם אל "הסלון הבוקרסטי״• - ושם נפגשנו׳ ושם הכרנו איש את רעהו פנים אל פנים• עוד אנחנו משוחחים והנה בא החדרה עוד אורח קרוא• הלא הוא אלעזר רוקח שהיה מודע לשנינו זה מכבר 1 הלא הוא איש ששנינו ידענו אותו ואת שיחו ולשנינו היה רצוי גם ביתרונותיו וגם במגרעותיו; הלא גם לרמון אי אפשר להתקיים בלי קלפתו׳ וגם מגרעותיהם של תלמידי חכמים צריכות כיבוד; הלא גם במגרעותיו מכירים אנחנו שלאו כמה אלעזר רוקח איכא בשוקא• אלעזר רוקח היה בעת ההיא בן עשרים ושבע שגה ותולדותיו כבר היו רבי־הענין• הוא נולד בירושלים בשנת תרי״ד• חנוכו בבית אביו׳ החסיד הצירנובלי׳ היה כחנוך כל ילידי ירושלים אשד בימים ההם• בהיותו בן שלש עשרה שגה נשא אשה׳ וילך לגור בבית אבותיה אשר בעיר צפת• והעיר צפת׳ בענייה ובקנאיה׳ היתד■ נודעה מאז לקרן החשכה שבארץ ישראל• בכל זאת התגנבו ברבות הימים גם שמה "קרני אור ההשכלה להאיר את המחשבים" ורוקח הצעיר׳ הסמוך על שלחן חותנו׳ היה נהנה מזיוה ויהי למשכיל־סתרים• אולם זאת מדתה של ההשכלה העתיקה שהיא נכנסת בחשאי ויוצאת בקולי קולות• אז התודע רוקח המשכיל אל חבר צעירים בני גילו׳ חובשי בית המדרש׳ שגם הם כבר "החמיצו" ולא יכלו עוד להתאפק בהתחמץ לבבם על אלה הממונים על קופת "החלוקה" אשר כעגלי מרבק יפושו בפסעם על ראשי הרשים• אלה הצעירים כבר אמרו קשר׳ אבל - בלבבם על משכבם• רובם היו בני עניים וחרדתם על פתותי הפת החרבה הנתנה למו מן הקופה העבירתם על דעתם• אולם עתה בעמוד אלעזר רוקח׳ בן גבירים׳ בראשם מצאו למו און לצאת חוצץ לקראת המגריסים בחצת שיניהם• ותהי הזעקה ותהי המריבה גדולה וחזקה• ואז בהתגלע הריב הראה אלעזר רוקח ראשית מעשהו• אחרי קנותו לו את לבב משה מונטפיורי להיות בתומכיו׳ קנה גם בעזרת שותפיו את חצי הכפר גי־אוגי - שהוא עתה המושבה הנודעה בשם ״ראש פנה״ - ועשרים משפחות מבני העיר צפת באו׳ על פיהו׳ להתישב שם׳ לאחוז באת ומחרשה ולהתפרנס מעבודתם את האדמה• אמנם ימי המושבה ההיא לא ארכו• הנסיון הראשון היה נסיון של משכיל־הוזה• הרצון לבדו׳ יהי היותר עז והיותר עצום׳ לא יפתח ולא ישדד אף כברת אדמה קטנה ככף איש• לעבודה גסה דרושים גם המכשירים הגסים׳ ובלעדם לא ירים איש את ידו• האברים עזבו זה אחר זה את נחלתם ואת עבודתם וישובו במפח נפש אל העיר• ויהיו רבים מן הקובלים למקבלי נזיפה• ואלעזר רוקח היה האחד אשר אחרי שבעו ממרורים נשבע בלבו לשבוע גם נדודים• הוא נסע לרומגיא לרכוש לו תומכים למפעלו׳ ואז בא לעיר בוקרסט• הימים שבהם התודעתי בפעם הראשונה לאלעזר רוקח היו לו ולרוחו ימים של זיו בכל הודו• בא איש צעיר ארצי־ישראלי׳ הדור בקומתו ובתלבשתו׳ מקפיד על תסרוקת בלוריתו ועל הקשור שבעגיבתו׳ וקסמים מזרחיים בידו• הוא איננו מוצא חפצו באספות של פומבי

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.