Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 33 (לג)

כמדומני שאין איש אשר יחשוב זאת לשכטר לחטאה אם׳ בכל דעתו את ערכה של עבודתו הפוריה׳ זאת עבודת הקודש להיות לעבד למוריו בהעלאת הנשמות שכבר נתיתמו ומכל משפחתם אין עוד שריד בקהל עדת ישראל׳ לא היה רוצה ולא היה יכול לחשוב אותה לתעודתו בחיים• אז החליט שכטר׳ על פי עצת מוריו החכמים הנודעים לשם׳ אייזיק הירש ווייס ומאיר איש שלום׳ שנתנו על ידו גם מכתבי מליצה׳ לנסוע ברלינה׳ בתקותו להכנס שמה׳ לכל הפחות בתור תלמיד שלא מן המנין׳ אל בית מדרש הרבנים של הילדסהימר• ותוחלתו זאת לא נכזבה• המורים שבבית המדרש ההילדסהימרי קבלוהו בסבר פנים יפות׳ ובראותם את רוב עשרו במדעים היהודיים והכלליים׳ את הענותנות שבגדולתו ואת התמימות שבמדותיו התרומיות׳ כבדוהו אף תמכוהו בכל יכלתם• ובכל זאת לא מצאה נפשו של שכטר די ספוקה גם בברלין• התמיכה׳ אף אם איננה רזה׳ זעומה היא׳ וגם על האהבה התמימה של מוריו, כשהיא לבדה׳ לא יחיה האדם לאורך ימים• ויהי הפעם ומקרה לא שערהו איש נמצא לשכטר והוא הביא שנוי עקרי במצבו• הלא הוא: משה מונטפיורי מת ערירי׳ ולסבג מונטפיורי• זה בן אחיו שאמצהו כבן לו• הניח רוב הונו אחריו - ותנאי התנה השכיב מרע שיורשו זה יסע לברלין וישמע לקחו בתלמוד בבית מדרש הרבנים של הילדסהימר• ויבא מונטפיורי הצעיר׳ בלוית אמו׳ ברלינה לקיים דברי המת• אולם עד מהרה■ נוכח התלמיד וגם נוכחו המורים כי קשה יהיה לו לעשות חיל בלמודו באשר עד עתה לא התקין עצמו בפרוזדור טרם הכנסו לטרקלין׳ באשר לגבי למוד התלמוד דרדקי הוא ואי אפשר לו להשיג את הפרקים הנשנים בבית המדרש לגדולים• ולא זו אף זו כי שפת ההוראה׳ שפת אשכנז׳ כמעט זרה היא לו• אז היה שכטר התלמיד האחד בבית המדרש ההילדסהימרי אשר ידע שפת אנגליה על בוריה׳ ויהי גם המצוין בבני גילו בידיעת התלמוד• וימליצו המורים בעדו לפני אמו של מונטפיורי הצעיר כי תועידהו אל ביתה להיות למורה לבנה ולהכינהו אל השעורים שבבית המדדש• ושכטר׳ היודע פרק גם במהלכיו עם האנשים• קנה לו עד מהרה את לבב תלמידו׳ ולא רק רב היה לו אבל גם חבר נאמן• היחס ההדדי שביניהם היה אחרי ימים לא רבים כאותו היחס של שפע הצנור המחובר בקילוחו אל הקיבול שבכלי וכמו התלכדו לבלי התפרד• ותתצב אמו של מונטפיורי מרחוק ותרא ותתענג על המראה• ולא ארכו הימים ותשיח אמו של מונטפיורי עם לבבה לאמר: הן את המצוה לקיים דברי המת כבר שמרתי דץ בהתגוררי בברלין ימים רבים• הלקח שבני מקשיב בבית המדרש איננו בלתי אם איזה קישוט לנוי• כי שכטר הוא לו המורה האחד להועיל ומפיהו הוא מבקש את תורתו• ועתה הלא טוב לי לדבר על לבב שכטר כי יאבה ללכת אחרינו לונדונה בתור מורה־תמידי• הנה כי כן הקציבה הגברת מונטפיורי לשכטר שכר של שמונה מאות לירות לשנה• ועתה נסע שכטר׳ בטרם עשותו דרכו לונדונה׳ אל עיר מולדתו ואל משפחתו אשר ברומניא להתראות עמהם ולהביא סדרים בעניניו• ויהי בשובו מעיר מולדתו היו כלם יוצאים דחופים באמת הבנין שבידי הוינאים׳ ואפשר שהיו הוינאים גם כועסים וגם מלגלגים עליהם׳ על העיזם פניהם לבוא לפניהם ואין בידם תעודות מאושרות וחתומות בגושפנקא דמלכא שהם מומחים לאותו המקצוע• ולא היה לו לשכטר מוצא אחר ממבוכתו בלתי אם לבדח מעט את דעתו בכתבו בשביל השחר "שיחות הני צנתרא דדהבא"׳ ולא היה לו מקור אחר לפרנסתו בלתי אם בהמנזתז את תלמידי בית המדרש הייליגיקי ובקחתו תקציב חדשי של שמונה זהובים אוסטריים - שכר שמעו פרקי התלמוד מפי החכם אייזיק הירש ווייס ופרקי האגדה מפי החכם מאיר איש־ שלום• ולא זו אף זו כי מלבד התקציב החדשי של שמונה זהובים אוסטריים היה לכל תלמיד ותלמיד גם משכורת אי־קצובה : מצרפים אותו למגין העשרה בלמודי פרקי המשניות ובאמירת הקדיש ביום אזכרתה השנתית של נשמת אחד הגבירים הוינאים• וזאת לדעת כי כל המצטרף לאותו המנין הוא לוקח שכרו בעד כל אזכרה ואזכרה שלשים פרוטות אוסטריות בכסף מלא• וגם זאת לדעת כי זאת המשכורת האי־קצובה עולה לפעמים על התקציב החדשי ומצטרפת לחשבון גדול• הן אוצר הנשמות המסור לבית המדרש הוינאי לא דל הוא והוא מתמלא מדי שנה בשנה• הלא מנהג קדמון׳ מנהג עתיק׳ מנהג ישן נושן הוא אצל הגבירים הוינאים "בני דת משה" כי בחייהם דואגים המה לגופם כיד עשרם הטובה עליהם׳ מטפחים אותו ומפנקים אותו עד כדי טבילה באמבטי הממולא"יין־שמפניא - ובבוא עת פקודתם פוקדים המה גם את נשמתם בזכרון לפניהם• הן עלובה זו שנדונה מחכמי•הנפש׳ שלא באשמתה׳ לחיי עולם׳ זקוקה היא גם לכלכלה עולמית• ובשעה האחרונה לחייהם אין העשירים מקמצים• בידם המלאה והפתוחה׳ הקדושה והרחבה׳ הם מפרישים מהונם שמינית שבשמינית׳ ולפעמים גם שביעית שבשביעית של אחוז אחד׳ והם מניחים אותה באחד מבתי האוצרות לקרן קיימת בתנאי מפורש כי עד שיבא אליהו נתונים פירותיה לאלה המפטמים אחת בשנה את נשמתם במזון שיש בו כדי שביעה לכל ימות השנה׳ כלומר באחד הפרקים מפרקי המשניות ובקדיש דרבנן• ואהרן יילינק׳ מי שהיה דואג כאב נאמן לנשמות בני קהלתו׳ עוד הגדיל לעשות׳ כי׳ בבנותו בית לתורה שהיתה מונחת בוינא באיזו קרן זוית נשכחה׳ פקד גם את הנשמות העזובות לחמלה ויקציע גם להן מדור־עולמי• הוא הפקיד אותן לשמירה מעולה בידי המורים שבבית המדרש׳ והוא ידע כי אחרי אשר לא שומרי חנם אבל שומרי שכיר המה׳ כי אחרי אשר בפירות הקרן הקיימת שלכל נשמה ונשמה שמן חלקם וגם מאכלם של תלמידיהם המצטרפים למנין לא רזה הוא׳ ושמרו לעשות כל אזכרה ואזכרה במועדה• אולם - האמת נתנה להאמר - גם התקציב החדשי וגם המשכורת היכולה להיות נחשבת כקבועה לא הספיקו לשכטר לכלכלת מחסוריו• תלמיד בן עשרים ושש שנה• תלמיד׳ שמלבד הצרכים המרובים שהסכין למו עוד בהיותו בארץ מולדתו ושאי אפשר היה לו עוד להפקיע את עצמו משעבודם׳ נוסף לו בוינא הצורך לקנות לו לכל הפחות פעמים בחדש כרטיסי כניסה אל התיאטרון הישן בארמון החצר הוינאי הנועד למשחקי חזיוני המופת; תלמיד זולל וסובא ספרותי אשר כזה גם לשתי ההכנסות יחד "לא יאמר הון"• ומבלעדי זאת