Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 31 (לא)

גרשון בן שלמה אבי הרלב״ג נכתב ד׳ אלפים וזת*ק (!עמוד 355 ועמוד 356 בהערה). יעקב בן מכיר גמר את תרגומו של הקומפנדיום של אבן רשד ביום יי׳ או ד׳ בסלו ד׳ אלפים תש*ן(!! כלומר כמאתים שנה קודם אבן רשד) שהוא 10 או 9 נובמבר 1189 (עמוד 359 בהערה). המהפר הזה הוא שגיאה כפולה• ראשית׳ אין השנה לפרט היצירה מתאמת לשנה של מנין הנוצרים׳ שנית לא כתב רבי יעקב בן מכיר את תרגום הם:ר של אבן־רשד בשנת 1189׳ כלומר כעשר שנים קודם מות המחבר׳ שאז לא נולד עוד המתרגם - כי אם כמאה שנים אחר-כך• מכיון ששאב המחבר את דבריו אלה מספר שטינשנידר׳ רואים אנו עד כמה לא דק בהעתקתו. בפרק השלישי (הקצר מאד) המחבר מציע לפנינו אח תכנית הספר בתשעת חלקיו הבאים• תכנית זו יש בה כדי לעורר וכותים׳ וא־ן כאן מקום להכנם בעבי הקורה• קורא הספר׳ דין הוא שישאל שאלה חמורה: כלום מדרש מדעי זה נמצא בתחום המדע׳ או מחוץ לו ז אלמלי נגש חוקר מחכמי אומות העולם לתולדות הפילוסופיה של היונים או האשכנזים או האנגלים במכשירי מחקר כאלה׳ קרוב מאד שחבריו היו גוזרים עליו שהוא בבחינת דרשן נאה - והכפר אשר כתב היה מוצא מקום הראוי לו בביבליותיקות הגדולות אולם לא על שלחנם של תלמידי חכמים. אפם כי הפעם ב״תולדות הפילוסופיה בישראל* אנו עסוקים׳ וגלוי וידוע שעם ישראל נשתנה מכל אומה ולשון׳ ואפשר בי ספר מעין כזה הוא גלוי שכינתו של המדע הלאמי! הרי הוא קבוע במסרת הישיבות למן חריפי פומבדיתא עד היום הזה• ואף על פי כן מעלה הדבר במחשבתנו׳ כי המחבר הוא בגדר מי שיש לו מעות הרבה׳ - אבל אינו השלחני לרצותם. \ אלה שהן לשיטתו של רב סעדיה - ועל אלה שהן לשיטתו של רבי יהודה בן ברזילי או רבי אברהם בן עזרא וכדומה• אין פה המקום לדקדק בארוכה עם המחבר על הדברים אשר כתב פה׳ וכל שכן - כיון שהם נוגעים במקצוע אשר המחקר לא הספיק עוד להסיר את הלוט מעליו. אולם יש להקשות - מה ראה המחבר לפקד לטובה אח ספר "מערבת האלהות* קודם ספר "הזהר-ז ההערה לפרק הזה (עמוד 354-216) מצטרפת כמעט לספר שלם׳ ובה השקת המחבר חמר רב וחשוב במעשהו ביתר הערותיו׳ בכל עצם בקיאותו הגדולה. ואמנם יש בה מעין קומפנדיום לפתגמי הקבלה החביבים עליו• בפרשה אחרת המחבר דן על הסימנים המובהקים באפיה של פילוסופית ישראל בתקופה שאחרי מימוני. גם כאן יש חדושים מתקבלים על הלב ולעמתם חדושים תמוהים (עמוד 362: "רלב״ג הוא גבירול וקרשקש הוא מימוני של תקופה זו*. הראיות שמביא המחבר לפרדוכם הזה אין בהן משום הוכחה כלל). בקרב הפילוסופים העברים מצא מקום גם הדרשן רבי יצחק עראמה בעל ה״עקדה*. המחבר פדה את נשמתו׳ אשר לא רצו עד עכשו החוקרים להאמין באפיה הפילוסופי. גם "הוכוח על דבר האהבה* של דון יהודה אברבנאל שנכתב באיטלקית לשם צבור שאינו יהודי כלל׳ וערכו הפילוסופי גם הוא מוטל בספק גדול׳ נזכר לטובה ושני עמודים שלמים נעתקו ממנו. בפרק זה נכנסו שגיאות כרונולוגיות גסות• התקופה שאחרי מימוני היא משנת ד׳ אלפים תת-ם (!) עד ה׳ אלפים תק*ם («)• רבי יהודה בן שלמה הכהן מתקא (שחי בטולידו בימי המלך אלפונסו העשירי׳ שמשל משנת ה״א י*ב עד מ״ד) נולד בשנת ד, אלפים ת ת ע * ב (!) ורבי שם טוב בן פלקירא (בן דור הרשב״א) חי גם הוא סמוך לזמן הזה. שער השמים של י• נ• שמחוני ז כ רו נ ו ת פגישותי עם חפרופיסור שלמה שכטר בבקר׳ בקומו ממשכבו׳ ועל כתנתו הרחבה׳ כתנת בד עב למשכב לילה׳ עטוי הוא מעיל־עראי׳ מעיל רחב וארוך עד המפשעה׳ מעיל שצוארונו משוזר משזרת פתילים כהים־ אדמדמים• ומן המשזרת הזאת מעשה שבכה יוצאים שני פתילים עבים המשחרים תלתלים׳ והמה מרכסים את שני קצות המעיל ממעל׳ ועוד להם שרידים התלוים ונופלים עד חצי החזה• ועל כפות רגליו סנדלי בד אמוץ׳ ועל ראשו כפה טורקית מראה תכלת שקווצה ירוקה באמצעיתה• ובתלבושת זו הוא יושב אל השלחן אחרי תפלתו׳ תפלה חטופה׳ ואחרי אכילתו׳ אכילת פת שחרית מתון מתון« והוא יושב ובין שפתיו שפופרת עבה של אבן אקדח׳ שסיגרטד. דקה תחובה בפיה והיא מעלה עשנה קמעא קמעא! והוא מסדר את גליונות העתונים השונים אשד הביא נושא־המכתבים׳ והוא מסמן את הגליונות הנועדים אל החותמים אשר בעיר מושבו למשלוח על ידי נער־עתי׳ ואת הגליונות הנועדים אל החותמים אשר בשאר הערים למושבותם למשלוח על־ידי הדואר• ואז׳ ככלותו את מעשהו׳ שואף הוא רוח׳ תוחב סיגרטה חדשה אל פי השפופרת העבה׳ מצית אותה לעישון׳ מיסב על כסאו הכבוד׳ נותן את כפות רגליו על הדרגש אשר אצל השלחן מתחת׳ סומך את ראשו אל הרפידה אשר לכסא ממעל׳ והוא נועץ עיניו באחד הגליונות שנשארו לו "למחיה"׳ והוא קורא בו בעיון נמרץ מתחלתו ועד סופו - ״ועד״ בכלל - גם המודעות שאין אחריותן של העורך עליהן• גם יש אשר אחרי הקריאה׳ אחרי השביעו נפשו ב״צחצחות" העתון אשר לפניו׳ תנוח גם עליו הרוח והוא אוחז בעטו והוא ימים הראשונים לירח מרחשון׳ ה׳ חרמ״ב׳ הכרתי את שלמה שכטר פנים אל פגים׳ בהפגשי עמו בביתו של עקיבא חשמל אשר בעיר בו״קרסט׳ בירת רומניא• עקיבא חשמל היה איש שהויתו היתה בולטת ונראית ורשומו היה נכר בחיי היהודים בני עירו• גם רוב המשכילים העברים שבשאר הערים ידעוהו ולא מעטה היתד. השפעתו עליהם• הוא היד. ברומניא הסוכן הכללי לעתונים העברים אשר בימים ההם ל״המגיד"׳ "העברי"׳ "המביט" ו״השחר"• והכל יודעים כי הוא משמש את העורכים העברים שלא על מנת לקבל פרס׳ ואין לו בשכרו׳ שכר הבטלה׳ אלא גליון אחד בלבד׳ שהוא משאיר לעצמו למקרא חנם• ויהי האיש ההוא טפוס של יהודי מזרחי המיוחד במינו• הוא איש כבן ארבעים שנה ששיעור קומתו ממוצע• ולו כתפים רחבות׳ והוא בריא בשר׳ ועיניו כמו נחבאות בעבי לחייו! והוא בעל לאשר, ואב לשבעת ילדים׳ שהגדול שבהם עוד לא הגיע לשנת השלש עשרה! והוא איש שמימיו לא טעם טעם עושר וגם פרנסתו איננה מצויה לו בלתי אם בצמצום• ובכל זאת חי הוא חיי מפונק ומבלה את רוב שעות היום בבטלה שיש בד. עונג של עצלה•