Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 29 (כט)

החדשה - זו שהוא קורא לח בשם "כריסטולוגיח אנטינומית" (בטלה "אנטינומית" המחבר משתמש שלא כהוראתה השגורה׳ היינו "מתנגדת למטבע הקבועה׳ ההגיונית" - כי אם פשוטו כמשמעו ״מתנגדת להקים״ - לתורת ישראל)• בתחלה עסקה כריסטולוגיה זו רק בתורת המלאכים שבמעשה מרכבה - ועל־כן הקהו רבן יוחנן בן זכאי ותלמידו רבי יהושע את שנ;ה במעשה־מרכבה׳ ואחר־כך נטתה כריסטולוגיה זו לצד מעשה בראשית שהוא (בדבר זה המחבר בטוח!) תורת האידיאות׳ ומצאה׳ "שישוע הנוצרי הוא האיקון המקורי׳ הלוגוס׳ הדבור שבו נברא העולם׳ ב ן אלהים הבא לבטל את תורת משה עבד האלהים״ (עמוד 67)• מה עשו רבי עקיבא וחבריו? כדי לסתום את פי מתנגדיהם הלכו גם הם לנוע על תורת האידיאות והכניסוה למחיצת היהדות• את כל הדברים האלה גלה המחבר במשנה הידועה המיוחסת לרבי עקיבא: ״חביב אדם שנברא בצלם ובו׳ ״: (אבות ס׳ י״ח): מכיון שקרא רבי עקיבא לאדם: ״נברא בצלם״ - אין מקום להטיל ספק שהאמין בתורת האידיאות׳ ומצד שני אמר׳ כי התורה היא כלי חמדה שבו נברא העולם׳ ומכאן גלוי הוא שרבי עקיבא חושב את התורה לנמצא נצחי׳ שאם לא כן לא היה סותם אח דבריו׳ והיה אומר בפירוש שגם התורה היא נבראת (עמוד 68)• אלה הם: ״דברי חכמים כדרבונות ובמכמרות נטועים״! אך מי יגלה עפר מעיני רבי עקיבא שהלך לחמו בדרך מחבר משלי פרק ח' ולא דק להזכיר גם את הפסוק: ״ה׳ קנני ראשית דרכו קרם מפעליו מאז״ — ובזה הראה "גלוי" לעיני המחבר — שהוא חושב כי התורה לא נבראה מעולם ז את ההיפרבולה המספרת על דבר רבי עקיבא שהיה ״דורש על כל קוץ וקוץ(או: "על כל תג ותג" תלי־תלים של הלכות׳,׳ הבין המחבר פשוטה כמשמעה ומצא כאן את עצם שיטת רבי עקיבא: התורה היא הלוגוס ואותיותיה ובתריהן וחגיהן הן האידיאות• אולם לבסוף הרגיש המחבר כי הראיות האלה אינן מוצקות כל צרכן ובקש לו סמוכים אחרים• מכיון שהפתגמים הנזכרים הם היחידים בכל תורת רבי עקיבא ובכל מה שקפר עליו׳ אשר יכול המחבר לדרשם כעין חומר לתורת האידיאות - פשפש את הסמוכים שלו בדברי אמוראים (וסתם דברי האמוראים הרי מרבי עקיבא יצאו!) ובזה אמר להוכיח׳ כי התנא הגדול הזה יסד את תורת האידיאות החדשה והשיב את הלוגוס על כסאו בשמי מעלה• בדרכים כאלה המשיך המחבר את מדרשו׳ וספק הוא אם יוכל כל קורא ללכת אחריו ולרדת לסוף דבריו• עם כל הפלפולים והמסמרות שקבע בדבריו לא הספיק המחבר לתת לנו השגה נכונה של השערתו בנדון "מעשה בראשית" ו״מעשה מרכבה״׳ נבא ואין אנו יודעים מה נבא• - אחר־כך עזב את המסתורין של התנאים וספר לנו על דבר התנאים בעלי האגדה הפילוסופית (משרטט בידי המחבר בעמוד 77)׳ שכמעט אפשר הוא לסדר שיטה שלמה בשם בל אחד מהם על השאלות היותר חשובות••• וביחוד עשירים הם בהסתכלות של פילוסופיה הס טורי ת,׳• (עמוד 78)• במקום אחר הבטיח לנו (עמוד 9.) לדבר על כל אלה ביתר חלקי הספר• אולם בצדק נוכל לשאול אותו׳ מה ראה להאריך במבוא הספר המוקדש לתולדות הפילוסופיה - בענינים מסתוריים הן מצד עצמם הן מצד אופן מדרשם׳ ולספר לנו רק בדרך אגב׳ כי גם פילוסופיה חיתה לתנאים׳ וכמעט שיטה שלמה לכל אחד מהם׳ ואף חצי דבר לא הזכיר כאן על יסודות השיטות האלה ז אחרי זאת מלמדנו המחבר׳ בי האמוראים קבלו אח הפילוסופיה ואת המיסטיקה מן התנאים• הפילוסופים הגדולים ביותר בקרב האמוראים היו(לפי דעתו) רבי הושעיה רבה ורבי יהושע בן לוי• רבי הושעיה "היה כרוך אחרי דעת קדמות התורה בבחינת כלי אומנות׳ שבו ברא הקדוש־ברוך־הוא את העולם (עמוד 84). "כלי אומנות"׳ צריך להיות קדמון דוקא• מדוע ז כלום לא נוסדה כל הפילוסופיה שנמצאה בפתגם האגדי של רבי אושעיה על הכתוב הידוע במשלי (ח׳ ל׳) ״ואהיה אצלו אמון״ — והפסוק הזה הלא קבוע בפרשה שלמה המלמדת אותנו את קדמות החכמה לבריאת העולם בזמן׳ אולם לא על קדמותה המוחלטת (פסוקים כ״ג-כ׳׳ו)! לעמת זאת חשב רבי יהושע בן לוי שקדמה התורה לעולם רק תתקע״ד דורות -י אולם הפסדו הפילוסופי הזה יוצא בשכרו׳ שכמעט ברי הדבר׳ אשר האמין רבי יהושע בן לוי באידיאות נצחיות בסגנונו של פלטון• האמונה באידיאות האמורה יוצאה ממאמר רבי יהושע בן לוי: "כל מעשה בראשית בקומתן נבראו׳ בדעתן נבראו׳ בצביונן נבראו"• מובן מאליו כי האידיאות חללו צריכות להיות נצחיות׳ באין תחלה וסוף. על ידי זה עבר רבי יהושע בן לוי על דעת המשנה הרשמית שלא רצתה להכיר שום עצם נצחי מלבד האלהים׳ אולם רבי יהושע בן לוי היה ״חצי־תנא״ — ועל בן חיתה לו רשות לחלוק על התנאים בדבר מעין זה• - לא כן עשה רב׳ הפילוסוף היחיד שבין האמוראים בבבל׳ זה שהיה?י8ך.ןט (פעל נפלא׳ נגזר מהמלה הרומאית idem בגלגולה הפילוסופי - לנכון על פי המלה הגרמנית identtich) מלאכים ואידיאות• כשם שהיה ןי8ךנט מיכאל ולוגוס"• מכיון שאמר רב כי האל הים בורא מלאכים בכל יום ויום ומבטלם׳ הרי גלח את דעתו - לפי דברי המחבר - שהאידיאות חן נבראות 1 לשמע בקול דברו• ברכו ה׳ כל צבאיו משרתיו עושי רצונו)׳ זה שחובר על דעת רב מבקרי המקרא בזמן הבית השני. ועל כן חסר התפלות הערוכות אל המלאכים אינו מלמד אותנו כלום - ואין לראות בו כפירה בעצם מציאות המלאכים או התיחסות שלילית אליהם• בפרשה ב׳ עובר המחבר אל התקופה התלמודית• שוב גלה מלחמה בין המאמינים במלאכים ובין שונאי המלאכים׳ חורת המלאכים נשמטה מתוך המשנה השמטה במתכון• (כה שרטט המחבר בעמוד 43). לגבי זה אפשר לשאול את המחבר׳ באיזה מקום נשמטה תורת המלאכים - אם בפרק ״שנים אוחזין בטלית״ או בפרק ״ערבי פסחים״? באמת ענין ת־רת המלאכים אצל המשנה הוא כענין שמטה אצל הר סיני• אולם מי שיתעקש דוקא לבקש זכר מלאכים במשנה׳ יוכל למצוא בפתגם המוסרי שבאבות (ד/ י״ג) בל "העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עברה אחת קונה לו קטגור אחד." מסקנה מדברי אליהוא (איוב ל״ד כ״ג) "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו"• על דבר הפוער עצמו לבעל פעור והזורק אבן למרקולים שמענו במשנה ועל דבר העובד למלאך לא מצאנו דבר - מכאן ראיה שלא היה איש מתפלל למלאכים׳ ואם נמצא אדם כזה׳ בודאי לא הקפידו הרבה בדבר׳ כמו שלא הקפידו רבים בזמן מאוחר על תפלות עתיקות למכניסי רחמים - ועל תחנות חדשות למדת הרחמים ול״כל מדה נכונה". אמנם הראיה מקריאות התורה הנזכרות במשניות מגלה - חשובה מאד בעיני המחבר׳ אך מי שלא ירצה ללכת אחריו יוכל למצוא טעמים אחרים לדבר - ובאמת כל הטעמים לא יהיו אלא כרכורי המוח׳ מכיון שאין לפרשת הקריאות אותו ערך שמנה לה המחבר׳ עד כדי להרים אותה למעלת יסוד מחלקת דוגמטית• נוסף על שאלת המלאכים מצא המחבר מקצוע פילוסופי חרש שעסקו בו התנאים על דעתו - שאלת הבריאה׳ אם חלה על חמר קדמון או היתד. יש מאין׳ ואם ברא אלהים את העולם ישר או על ידי מתוך• קרוב לחשוב כי הרוחות שנשבו באלכסנדריה של מצרים׳ בבית מדרשו של פילון ושחדרו משם אל תורת אבות הכנסיה הנוצרית הראשונים (הספרות הפטריסטית) נגעו גם בבתלי בתי המדרשות לחכמי ישראל• פה ושם בדברי האגדה שבתלמוד אפשר להכיר איזה רושם של הפילוסופיה היונית בגלגול צורתה שבימים ההם• אולם רק איזו בת־־ קול חלושה מאד אנו שומעים׳ ואין אפילו מאמר אחד בתלמוד׳ שיוכל לשמש לנו מופת חותך כי בקרב חכמי היהודים אחרי חרבן הבית׳ לרבות אלה׳ שדרשו ידיעת חכמת יון - ואם גם אך ורק כדי לדעת מה להשיב לאפיקורוס — נמצאו בעלי מחשבה פילוסופית שהשכילו להשיג את שיטוח הפילוסופים היונים בכל הקפן• הרבה פתגמים שיש בהם מעין התבוננות בסוד בריאת העולם (המיטפיסיקה)׳ סמוכים על המקראות׳ ולפיכך לא נתן לנו להכיר בחוש׳ עד כמה השפיעו עליהם דעות פילוסופים יונים• על כל פנים אין לנו שום יסוד לאיזו שיטה מטפיסית קבועה• בכל מאמרי האגדה המסורים בשם התנאים והאמוראים׳ וגם בספר התיאוסופי היסודי ״ספר יצירה״ אין זכר להרצאה פילוסופית׳ — מכל מקום גזר המחבר׳ שהתנאים היו בבחינת פילוסופים• ואם גם למחצה ולשליש ולרביע• מנין אנו יודעים את זאת? הנה שמענו על רבי מאיר שהיה אומר על טהור טמא ומראה לו פנים׳ וכן גם להפך! סומכום תלמידו היה אומר על כל דבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה 1 וגם תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ בק״ן טעמים• אין זה אלא שחריפותו של רבי מאיר באה לו מחגרו אבנימוס הגרדי שהוא על דעת המחבר הפילוסוף הפיתגוראי ־ האפלטוני נומניום מאספמיא (הבונה:?זא^מןה) מישיבת היודעים או הגנוסטיים• (מדוע אין אבנימוס הזה הפילוסוף הקיניקי אוינומאוס איש גדרה הגדרי׳ שאנו יודעים עליו׳ כי חי בימי הקיסר אדרינום ואחריו — בדור רבי מאיר ז) וסומכום - שמו היוני מעיד עליו שהיה בן למשפחה מצויה אצל החכמה היונית (53-51). על ידי המגע־ומשא עם החכמה היונית והדיאלקטיקה הפילוסופית צמחה החריפות ההלבית• שקול־דעת זה מספיק למחבר כדי להראות על התפשטות הפילוסופיה היונית בחוגי אבות המשנה• ומכיון שהתברר לו למחבר דבר זה קבל עליו להביא דוגמאות לפילוסופיה של התנאים• "מעשה מרכבה" ו״מעשה בראשית" המוזכרים במשנת חגיגה פרק ב,׳ הם שתי תורות מסתוריות בעלות מחקר פילוסופי מיוחד• שתי התורות האלו חן זרות לרוח תורת הבריאה המונותיאיסטית המכוונה לבריאת יש מאין• כי "תורת המרכבה מכוונה לאצילות החמר מתחת חמוקי המרכבה״׳ וחורת מעשה בראשית - לקדמות החמר• המחבר עבר על משנה מפרשת ובא לדרוש במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ברבים• את המקום הקלסי של מעשה מרכבה מצא בדברי אגדה שאינם מעלים ואינם מורידים(עמוד 63 וכו׳)• ואחרי פלפול ארוך הגיע לידי השקפה׳ שרבן גמליאל דיבנה האמין בבריאת יש מאין בעוד אשר רבי יהושע האמין בחמר קדמון• וכה גלה המחבר׳ כי כל מעשה מרבבה ומעשה בראשית של החכמים לא חיו מכונים אלא לבטל את מעשה המרכבה ואת מעשה בראשית של ההשקפה הנוצרית