Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 27 (×›×–)

t מדרש תולדות הפילוסופיה בישראל למסורות הפילוסופים שלנו מימי הביבים/ אשר באו בהורה שלמה מן החוץ וגלו אותה במקור ישראל באמצעות "פסוקים מעירים" על פי שיטת המדרש הפילוסופי (שאינו שונה הרבה ממדרש אחר — מדרש הלכי או אגדי או מיסטי). בהצעה ההגיונית של ספרו הוא ברוך אחרי חריפי הרבנים שבשעת פריחת הפלפול/ וההסברה השיטתית מזכירה את דרבי ה״לשיטתו" של מהרש״א/ מהר׳ם שיף ובעל ״פרשת דרכים״/ עם ה״ודו״ק״ — שלא נמנע המחבר להשקיעו במחקרו (עמוד 57 למטה). - כל אלה הסגולות הן זרות לסופרי ההסטוריה המדעית בזמן הזה/ ומפני זה היה ספרו של הפרופיסור נימרק מעין הפתעה במקצוע שלו. כשיצא לאור במהדורה הראשונה בלשון הגרמנית/ ולא נתקררה דעת חכמי המערב הימנו. אך טענות המבקרים לא העירו את המחבר לשנות מן הטופס שלו׳ ובהוצאה העברית הוסיף רק דברים אחדים ותקן במקומות רבים כדי לשבר את אזן הקוראים העברים/ ומטוה־הפלאים שלו נשאר מה שהיה. כהולם חלום מדעי נראה לנו הפרופיסור נימרק עם הספר הזה׳ וכל הסמוכים אשר הביא לדבריו אינם אלא פתרון חלומו. לא מתוך פשוטם של המקראות הוציא את השיטה שלו/ כי מרוחו הוליד אותה ודרש על פיה את המקראות בהוציאו אותם מידי פשוטם. יותר משהוא מתכון אל השכל המבקר של הקורא - הרי הוא פונה אל האמונה שבו. *- לקבל את דבריו. כי בשיטה שתפש לו נימרק נראה אמונה אישית/ סוביקטיבית/ הרבה יותר מהובחה שכלית אוביקטיבית. אני פוסח על הפרק הראשון הקצר: "תפקידיה של הפילוסופיה בישראל בזמן הזה״/ בודאי המחשבות של המחבר פה - שכבר נתבררו במקצת במאמר אחד שכתב ב״השלח״ כרך י״ג - טעונות עיון בכבד-ראש/ - אולם חן יוצאות מגדר ההסטוריה/ שהיא היא עקר הספר הזה. הפרק השני מקדש "לאפיה הכללי ומקורותיה של הפילוסופיה בישראל"/ ויחד עם ההערות המצרפות אליו הוא ממלא כמעט את כל הספר - פרק ארוך יותר מעשרים ושנים גליונות דפוסI בפרשיות הראשונות של הפרק הזה (התקופה העתיקה, התקופה התלמודית) המחבר חוזר על ענינים שברר אותם כבר במאמרו "עקרים" (באוצר היהדות) ובספרו "תולדות העקרים בישראל". אפשר להתוכה עם המחבר/ שהכניס את השאלות האלה אל תחום הפילוסופיה. איך שיהיה - הוא נגע כאן בשאלות־רוח חשובות ובהתפתחותן ההסטורית ומן הראוי לבחון את הדברים/ עד כמה המסקנות שלו מוכרחות מעצם העובדות ההיסטוריות. "רעיונה היסודי של פילוסופית ישראל/ המונותיאיסמום המוסרי/ מתגלה לנו כבר במקורות היותר עתיקים בבחינת גורם לבנין השקפה שיטתית• אלא שמתחלה רק תורות מוסריות הן הן שהולכות ומתבדלחות* מסביב להרע־ון היסודי הזה" בכאן אנו רואים שטבע המחבר מטבע מיוחדת בשביל הפילוסופיה בישראל. האם הכלל הזה צודק במובן הסטורי ז מה היא בכלל ״פילוסופית י ש ר א ל״ ז - אין ספק/ שהמחבר חושב כאן כי פילוסופיה ואמונה היינו הך/ כי הלא הרעיון המוסרי הוא יסוד כל ספרי הברית של ישראל העתיק והוא הולך ונמשך כחוט השני בכל אמונת ישראל. הפילוסופיה הדתית - והרי פילוסופיה אחרת לא היתה ליהודים - לקחה את הרעיון הזה/ לא מאוצר המחשבה המקורית/ כי אם מן המסורת הלאומית הקדושה/ ולא חדשה בו כלום/ מלבד אשר השתדלה לבצר את מעמדו כנגד הרעיונות הזרים אשר קלטה לתוכה. המוסר השיטתי לא התפתח בתור מחקר פילוסופי - כי־אם בתור מקצוע מעשי גרידא - בקרב בעלי המחשבה היהודים •י׳ עד אשר באו חכמי המאה הי״ט/ בעלי התעודה/ ודרשו מה שדרשו לתוך תורת ישראל/ כדי לעשות חזוק להשקפתם הזרה/ ובנו להם שיטה אשר השקיעו בתוכה פסוקים מדברי הנביאים וגזרו עליה כי זו היא תמצית השקפת ישראל כמו שהיא• גלוי/ כי גם המחבר שלנו נמשך אחרי ההשקפה הזאת. הוא מצא לו אידיאה - זח המונותיאיסמוס המוסרי/ וגלה דעתו כי בתהלה "התבדלחו" מסביב לה רק תורות מוסריות. מתי היה האות הזה? בתקופה העתיקה 1 "נביאי ישראל הקדמונים השיגו את האלוה היחיד והמיוחד ודברו בשמו/ לא בבחינת עקר קוסמולוגי אלא בבחינת עקר מוסרי" דברים אלה ממש שמענו גם מפי הרמן כהן... אבל דוקא לא מפי הנביאים במקום המלה השגורה "ומתגבשות". ספר חובת הלבבות אינו שיטתי־הגיוני ומלבד זאת אינו יהודי־לאומי במקורו/ כי מהספרות הערבית מוצאו. כל השיטוח השולטות במדעי הרוח - לרבות השיטה המחקה את מדעי הטבע - נותנות למדרש חלק בראש. המדרש הוא קשר השכל והדמיון הקובע את הכלל ודן מתוכו על הפרט. ואין המדרש שבמדעי הרוח בבחינת דבר של קימא כמחקר שבמדעי הטבע. אמנם זה וזה צומדים את פתילי ההכרה/ אולם בעוד שהמחקר מחבר את הפתילים לארג חזק/ הנה המדרש עושה מהם רקמה דקה/ שלא כל שריגיה מהודקים יפה. על כן אין נביאיהם של מדעי הרוח מתנבאים בסגנון אחד/ - רק נפתלות ועקלקלות הן דרכי המדעים האלה וחתחתים ומכשולים אורבים ■ עליהם לבל שוחריהם• מכיון שנתנה רשות לדמיון/ אין הוא רוצה להכיר שום גדול׳ שום חק ומשטר׳ והיצר המדעי נמשך אחרי שתופי מחשבות נוצצים׳ שנגהם מעור את השכל מלרדת לתוך תוכם• לפרקים עץ הדעת מופיע בדמות אילן ששרשיו מועטים וענפיו מרבים׳ אמנם הצמרת הנתונה לבין עבותים היא כל הודו ויפיו של האילן הזה׳ אך דינה לההפך יחד עמו בפגי רוח הבקרת הראשונה. חכמי מדעי הרות זקוקים לזהירות יתרה ועליהם לשלוח רסן בפני דמיונם ולעצור בעד תועפותיו• יש מדה וקצב למדרש המדעי׳ כמו שיש מדה וקצב לכל דבר שביצירה. עם ישראל בשלותו הרגיש׳ אולי׳ את המדה הזאת׳ אף כי לא התפתחו אצלו המדעים ביותו־) אולם כשהתחילה תקופת הירידה הלאמית והבסיס של המציאות נשמט מתחת רגליו׳ התמכר לרשות הדמיון - אותו הדמיון השמי שחוקרי אומות העולם אינם רוצים בשום אופן להאמין בהויתו - ורוחו היוצרת השתחררה לגמרי מכל רשמי המציאות וצרה לה בקרן פנת בית המדרש צורת עולם כמו שהוא צריך להיות• מחשבות "פורחותבאויר"׳ "הררים תלויים בשערה"׳ "הלכות מרבות"׳ על יסוד׳ "מקרא מועט" היו לנחלת גדולי היהדות במשך דורות אין מספר. המחשבה הצרופה׳ המפשטת׳ הדמיון התפשי מכבלי המציאות מסמנים עד הזמן הזה את יצירת היהודים׳ ומאלה הגורמים לא יכלו רבים להשתחרר גם אחרי הכנסם תחת כנפי שכינת המחקר המערבי. הנה ספר גדול ורב־ערך מונח לפני — הכרך הראשון של "תולדות הפילוסופיה בישראל״ מיסודו של הפרופיסור דוד נ י מ ר ק *. המחבר הוא אזרח זקן במדע היהדות ובספרות העברית. זה משנים רבות הקדיש את עצמו למחקר הפילוסופיה של ישראל׳ ובקיאותו במקצוע הרחב הזה ובמקצועות הסמוכים לו מפליאה• אותנו בהקפה הרב. בנגוד לחוקרים רבים שבמערב הנגשים אל מחקר היהדות בידיעות עבריות דלות ורזות׳ וגם בלי ידיעות קודמות במקצוע מחקרם - המחבר הוא חניך בית־המדרש הישן׳ שבא אל הטרקלין של הפילוסופיה ותלמודו בידו׳ שראשית המחקר שלו היו ספרי הפילוסופים היהודים במהדורה העברית המקבלת׳ ומי כמוהו יכול לשאוב מעמקי מקור היהדות ז גם את הלשון הערבית סגל לו עד כדי לבקר אחרי דברי הפילוסופים היהודים ומוריהם מתוך מקורות יצירתם׳ ואין צריך לומר׳ שקנה לו ידיעות מקיפות בפילוסופיה היונית ככתבה וכלשונה׳ וכל שאלות הפילוסופיה התבררו והתלבנו אצלו מחוך נסיון הלמוד בבית־מדרש עליון למדעי.היהדות. והספר הזה אינו יצירה שצמחה בן־לילה׳ כי־אם תוצאת חקירות שנים רבות וסכום מסוים של עבודות קודמות׳ שפרסם בלועזית וגם בעברית בכרכים רבים של "השלה"׳ בחוברח־לדוגמה של "אוצר היהדות" ובעוד מאספים שונים) וגם אינו הוצאה ראשונה׳ כי-אם מהדורה חדשה ומתקנה של הספר הגדול אשר פרסם המחבר לפני עשר שנים (לערך) בלשון הגרמנית׳ וסמוכה אל ספר עברי חשוב "תולדות העקרים בישראל"׳ שהוציאו לאור בשנת תרע״ג. כל התנאים האלה׳ לכאורה עלולים היו להכשיר את היצירה המדעית הזאת כדי מעלת ספר־שמוש יסודי בשביל כל שוחרי הפילוסופיה של היהדות. אולם סקירה כל שהיא על הספר הזה מלמדת אותנו׳ שלא הלך המחבר בדרבים הכבושים של חוקרי תולדות הפילוסופיה• לא פרי מחקר אוביקטיבי - בנין חזק שהעלה המדרש את העליה על גבו — נתן לנו הפרופיסור נימרק׳ כי־אם ספר מדרש סוביקטיבי בראשו ורבו׳ שיש בו הרבה מתכונות בנין "פורח באויר." בבחינת פילוסוף המחבר הוא תלמיד ותיק של פלטון - ובמדה ידועה של הגל׳ שמסקנות שכלו החפשי ודמיונו חשובות בעיניו מן העובדות׳ — אף כי השיטה הפלטונית אין לה ענין אל מחקר ההסטוריה של זמננו׳ ושיטת הגל ההסטורית גם היא נתישנה בתקופת מדעים חיוביים זו. ביחס למקורות מחקרו נימרק נאמן « תולדות הפילוסופיה בישראל על־פי סדר המחקרים׳ מאת דוד בן שלמה נימרק. כרך ראשון. פתיחה• הוצאת שטיבל. תרפ״א.