Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 26 (כו)

מבעד הדלת הקטנה׳ ששמשד. כעין גבול לשני כתלי הפרוזדור בא רוח זה• הה׳ אל אלהים׳ אלו ודתה דלת זו מובילה החוצה! זיק של תקוה התלקח בנפשו של האומלל• ראשו סחרחר• התחיל מתבונן בדלת ממסד עד הטפחות• האופל שמסביב כסה הכל ולא יכל להבדיל מאומה• התחיל ממשש בידיו: בריח אין׳ מסגרת אינה• הנה כף המנעול ן אחז בה• בלב נפעם מפחד ותקוה נסה להדיחה ממקומה• - הדלת המסתורית נפתחה• ״יהי שם ד׳ מבורך׳ הללויה 1״ מלמלו שפתי הרבי דברי . הודיה לבוראו יתברך׳ בעמדו כבר על סף הדלת• נהדר היה המראה שנתגלה לפניו• גנים שתולי״עץ מסביב ושמים זרועים כוכבים מעליהם ואור הלבנה שופע ושופע• אביב׳ חופש׳ חיים 1 הכפר הסמוך נשקף מזה ועל פני האופק קוי ־ תכלת — שם׳ שם מקום ההצלה 1 הה׳ להמלט׳ להנצל! כל הלילה היה רץ בלי הפוגה תחת צלם של עצי־התמרים׳ שריחם בא אל אפו וישכרהו• אלו רק הגיע עד מקום ההרים - כבר היתה עליו נפשו לפלטה• הוא שאף רוח• האויר הנפלא עודד את רוחו׳ החלים את ריאתו• לבבו רחב ופחד• האזין לזמרת נפשו׳ לרנגת הקם לתחיה• למען תת שבח והודיה לאל עליון על חסדו הגדול שגמל לו נשא את עיניו ויפרוש את כפיו• נפשו דבקה באלהיו• פתאום נדמה לו׳ כי רואה הוא צל ידיו הפרושות חוזר על עצמו והידים סובבות ומקיפות ומחבקות אותו• בגעגועים רבים נלחץ אל לב איש גבה־קומה הנמצא פתאום בקרבתו• השפיל את מבטו באמון ומסירות - ונשאר קפוא על מקומו• עיניו קמו מפחד וחלחלה נוראה אחזתו׳ מרתו נזרקה מפיו - אללי! אל זרועות האינקויזיטור הגדול׳ פדרו ארבועז ד׳עספילא בעצמו נפל׳ והלה מסתכל בו בעינים דומעות מתוך התפעלות עצומה כרועה נאמן זה המוצא את צאנו האובד• בהתלהבות עצומה של אהבה נוצרית לחץ הצהן החשוך את היהודי האומלל אל לבו׳ ולחץ של חבה זה היה כל כך חזק עד שהרגיש הנזיר את דקירת הצלב שעל חזהו מתחת לאפודו• רבי אשר אברבנאל פעפע ונשם בכבדות מתוך חרדת־נפש איומה ועינים סגורות מפחד בין זרועות דון ארבועז הסגפני• גחוור לו מתוך התבלבלותו הגמורה׳ כי כל מעברי הערב הזה המוכן לפורעניות המצאתם של מעניו הם• מצדי־שאול צפויים ומוכנים מראש - ענולד־התקוה! ובינתים לחש האינקויזיטור הגדול באזנו דברי תוכחה בקול עוקץ ובמבט עצוב מתוך נשימה בוערת ונשחתה בגלל הצומות: ״איך׳ בני׳ בערב שלפני ישועתך היית חפץ לעזבנו?״ אין ספק עוד• הרבי אזר את שארית כחותיו• תש־כח׳ רפה׳ מדולדל מעוני ורעב ורועד מפחד הוסיף לזחול הלאה הלאה! בור־צלמות זה התארך בעיניו לאין קץ• ובזחלו׳ לא העביר את מבטו מאותו הצל׳ ששם צריך היה לפי השערתו׳ להיות מוצא ממקום זה• אללי׳ קול צעדים עלה מחדש באזניו והפעם נראו יותר לאטים ויותר משועממים• לפניו נראו תמונות שני אינקויזיטורים׳ הפוסעים פסיעות קטנות׳ עקב בצד אגודל׳ ומעיליהם השחורים מרפרפים מעל׳ להבגדים הלבנים וכובעיהם בעלי השולים הרחבים מתנופפים אף הם• בוכוח דתי היו שקועים׳ כנראה׳ כי שוחחו ביניהם בקול נמוך ונענעו בידיהם הנה והנה• למראה זה סגר רבי אשר אברבנאל את עיניו• לבבו הלם פעם• זעה קרה כסתה את כל גוו והרטיבה אף את בלויי הסחבות שלו׳ התמתח לאורך הכותל ונשאר קפוא על מקומו• קו אור העששית נפל עליו שפתיו דובבו תפלה לאלהים• לאור העששית נעצרו שני האינקויזיטורים - כנראה לרגלי וכוחם - על פי מקרה סמוך להרבי• האחד נעץ את מבטו בו• לא הבין האומלל מתחלה׳ כי מבט של פזור־נפש הוא׳ וידמה להרגיש בו את הצבתות הבוערים שהיו תוחבים בבשרו הדל• חלש׳ אין אונים׳ מבלי העיז לנשום׳ רעד כמו בקדחת בנגוע בו מעילו של האינקויזיטור• אולם׳ ראה מעשה פלא• המבט היה של עיני איש התפוש כולו בשרעפיו ובהקשבתו המיוחדה: פתוחות היו לרוחה ונעוצות בהיהודי אבל ראה לא ראה ו¬ כעבור רגעי מספר הוסיפו שתי התמונות הנוראות להמשיך את דרכם בפסיעות קטנות׳ בהתוכחם בקול נמוך׳ עד הגיעם לאותו הקצה משם יצא האסיר• לא הרגישו בוז•• ובמחו המבולבל של האומלל חלפה מחשבה איומה: "אולי כבר מתי ואין בני האדם מרגישים בין" רגש איום הוציאו מקפאונו• בהביטו אל הקיר שמלפניו נדמה לו׳ כי שתי עינים זעומות נעוצות בו1 בלב מלא זועה הסב את ראשו ופניו משם• שערות ראשו סמרו! לא׳ לא• כף ידו מששה את אבני הקיר ולא מצאה בהן כלום• זה היה האור החוזר של מבט האינקויזיטור׳ שנעצר בעפעפיו והשתקף מהן על פני כתמי הקיר• הלאה ז לחפוז לאותו המקום שדמיונו (החולני בלי ספק) צייר לו בדמות גאולה וישועה• אל אותם הצללים שרק כשלשים פסיעות הפרידו בינו ובינם• אסף את שארית כחותיו והוסיף למשוך את דרכו ביתר מהירות בגחנו על ברכיו׳ ידיו ובטנו• ברגעים אחדים הגיע אל הפנה האפלה שבקצה הפרוזדור הנורא• פתאום הרגיש האומלל רוח קר מנשב על כפות ידיו הנשענות על מרצפת האבן• מתורגם מצרפתית על ידי דר• חוה שפירא