Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 25 (×›×”)

ע נ ו י י ־ ה ת ק ו ה מאת הנסיך דע ליל־אדם• "סגורה?" מלה זו העירה שלא מדעת איזה חלום נעים• קו אור העששית הבקיע דרך החומות והתגנב לרגע מבעד לדלת• צל של תקוה רכה התעוררה בלב המעונה• נפשו היתה יגעה כל כך• הדבר התמוה משכהו אליו• ולאט לאט׳ בחשאי׳ בתקע את אצבעו אל חור המנעול׳ משך את הדלת אל אלהים אדירים! הנאמן לא דייק כנראה בסגרו את הדלת - אולי על פי נם מיוחד׳ והמסגרת נמצאה נעתקה ממקומה• הרהיב הרבי מבט מעבר לדלת מתוך האופל שמסביב הבדיל כעין חצי עגול של דיוטות תחתונות׳ ומעט למעלה מהן׳ לפניו - כחמש או שש מעלות אבן׳ מין שער שחור׳ המשמש יציאה לפרוזדור׳ שרק את ראשיתו אפשר היה לראות מלמטה• נשען על בהונות ידיו ורגליו הזחיל הרבי עד השער ההוא• כן׳ נגלה אמנם לפניו פרוזדור כהה וארוך לאין קץ! נוגה אור חור׳ זיק של תקוה• העששיות הנתונות אל התקרה נתנו דמות שוא להצבע האפלולי של החלל: המרחב הרחוק לא היה באמת אלא צל• אולם אף דלת יחידה אחת מסביב אין! רק מן הפנה׳ משמאל׳ הציץ אשנב קטן׳ שמבעדו חדרו דמדומים כהים׳ לפי מה שאפשר היה לשער׳ - של בין־ השמשות• איזו דומיה נוראה! ובכל זאת׳ שם׳ בעמקה של אפלולית זו אולי היה מוצא לחופש! התקוה המרופפה של היהודי נעשתה חזקה ועקשנית׳ כי על כן האחרונה היתה• ולכן׳ מבלי המלך הרבה בלבו׳ זחל הרבי הלאה על רצפת־ האבן בהתאמצו להטמע בצללים הכהים של הכתלים הארוכים• לאט לאט התקדם׳ בהתמתחו על חזהו׳ ויעצר רק לרגעים׳ למען החניק אנקת־כאב בלבו׳ בשעה שאחד הפצעים שבבשרו התחיל זב דם• פתאום הגיע לאזנו הד צעדי איש׳ ההולכים ומתקרבים• רעד אחזהו• אימה נוראה שמה מחנק לגרונו• כן׳ אין ספק עוד• אבדה כל תקוה• התכוץ בכל יכלתו• כמעט פרחה נשמתו מפחד• נאמן אחד׳ בעל פנים זעומים ונוראים וכלי המשחית בידו׳ עבד על פניו - ונעלם• שעה קלה לא יכל למוש ממקומו• לבבו סמר מפחד• על רעיונו עלו הענויים הנוראים שיתגברו עתה שבעתים׳ אם רק יפול בידי מעניו׳ - והרבי האומלל חשב לשוב אל כלאו• אולם התקוה הישנה זמזמה באזניו את לחשה הנפלא - ״אולי״ - אותו הלחש המחזק את הרוח אף ברגעי סכנה הנוראים ביותר• נם קרה לו מן השמים• בין המרתפים החשכים של בית־המאסר הרשמי עבר באחד הימים בץ־השמשות׳ בלוית אח ושני נאמנים׳ פדרו ארבועז ד׳עספילא׳ האינקוויזיטור הגדול השלישי המפורסם שבספרד׳ המתפלל הששי של הדומיניקנים מסגובי• מלויו האירו לפניו את הדרך בפנסים שבידיהם׳ וארבעתם שמו את פעמיהם אל מכלא נטוש ושמם• נשמע קול חלוד של בריח דלת כבדה• הם נכנסו אל תוך המכלא פנימה• כסא־עוני מלוכלך בדם׳ כד וכיור - הנה כלי הבית שבתא• בן־ אדם בבלויי־סחבות׳ שאת מספר שנותיו קשה היה להעריך על פי חזות פניו העגומים׳ ישב על פני אלומת תבן באמצע התא׳ אזוק בנחושתים׳ וקולר של ברזל על צוארו• רבי אשר אברבנאל הוא׳ שזה יותר משנה הוא נושא יום יום את הענוים הכי נוראים ועודנו מחזיק באמונתו• יהודי זה הכיר את ערכו של גזעו העתיק׳ התגאה באבותיו הגדולים׳ - כי כל יהודי ראוי לשם זה קנאי הוא לגזעו — וישא את ענוייו היותר עזים באומץ־לב נפלא• בהגיגו בנפש חזקה ואמיצה זו׳ המסתלקת מן התשועה׳ גגש פדרו ארבועז ד׳עספילא המרומם ויפנה בעינים דומעות אל הרבי הרועד: "שמח׳ בני׳ בא קץ לנסיונותיך פה עלי אדמות• אנוס הייתי׳ לדאבוני הגדול׳ להשתמש לפעמים באמצעים חריפים בפני קשי־־ערפך המיוחד• אולם יש גבול לתעודתי - לתקן וליסר מתוך אחוה• האלהים בעצמו ישפוט עתה על נשמתך• אולי יאיר לך את חסדו העליון ברגע האחרון• - כבר קרו מקרים כאלה• הבה נקוה! ובכן נוחה עתה בשלום על משכבך• מחר תקח חלק בהאוטא־דה־פה׳ זאת אומרת - תעלה על המוקד על פני המזבח התמידי׳ שאשו׳ כידוע לך בני׳ אוכל מרחוק• המות אינו בא אלא כעבור שעתים ולפעמים גם כעבור שלש שעות׳ כי מתאמצים אנו להגן על ידי תחבושות־בד על פני הראש והלב• תורך יגיע במספר ארבעים והרביעי - שימה זאת אל לבך׳ ובהיותך ערוך ונצב בשורה האחרונה - השתמש בשעתך והתפלל לפני אלהים• הגש לו למנחה את התנצרותך זו הבאה באש ובניצוצי קודש• קור, לאור אלהים ולחסדו וישן במנוחה•" בגמרו את דבריו נתן דון ארבועז אות להסיר את הכבלים מעל האומלל וישק לו ברחמים רבים• נגש אף ה״אח" ובקול נמוך בקש סליחה מאת היהודי בעד כל הענויים שענהו - לשם הצלתו• אף הנאמנים חבקוהו• - הצרמוניה נגמרה׳ והנידון למיתה נשאר לבדו עם צערו הגדול בתוך אפלולית מכלאו השמם• » בפנים מעוקמים מצער ובפה פעור הביט רבי אשר אבדבנאל מתחלה בלי תשומת־לב מיוחדה אל הדלת הסגורה•