Rimmōn · 1923-01-01 · 6 (1923) · p. Seite 24 (כד)

מעמידים בחלק העליון לשני עברי הבניה• הציור הזה׳ שדמותו נתנה לנו אצל גרוטשי בלוח 490 מספר 3׳ נתרחק יותר מכל האחרים מן הטיפוס של ציורי המקדש ומשום זה צריכים אנו להעמידו בסוף השורה! הוא נותן לגו את סמליו גם בשביל החגים וגם בשביל השבת• השתלמות נוספת נודעת לטיפוס זה׳ כשהוא נותן גם את הפרוכת הנטויה על פני ארון הקודש׳ ושהיא תלויה׳ כל כמה שאפשר להכיר׳ בתוך הארון מבפנים׳ כמו שנהוג אצל הספרדים עד היום• גם פשטות הציור של המנורות התקדמה הרבה בזכוכיות הנושאות עליהן דמות הדג ודבר זה מוכיח גם הוא על הזמן המאוחר של יצירתן• ואם אמנם כלי הזכוכית מעשי ידי היהודים אינם אלא עדים צנועים לאמנות היהודית בימי קדם׳ הרי הם נותנים לנו בכל זאת המון הערות והוראות על דרכי מחשבתם של קדמוניגו• ביהוד גדולה חשיבותם׳ משום שהם מכניסים אותנו לתקופה׳ שידיעותינו עליה קלושות הן לגמרי׳ והרי זוהי תקופה מענינת מאד׳ בהיותה תקופת המעבר אל היהדות הגלותית שבמערב• הנסיון להעמיד בראש לא את הרעיון הסיפולקרלי אלא דוקא את הרעיון ה ם י נ ג ו ג ל י סבור מאד בשוב לב לסדרי החיים הסינגוגליים של יהודי הגולה• נסיון זה בפירוש הציורים יש לו היתרון׳ שהוא מאפשר לנו למצוא את עקבות התפתחותו של הציור היהודי בזכוכיות רקועות זהב למן ציורי דמויות המקדש בירושלים ועד ציורי הסמלים לחגי היהודים• כל הזכוכיות רקועות הזהב שייכים׳ כאמור כבר׳ לסוף המאה הרביעית׳ כמו שהדבר מוכח מתוך השויה ליצירות האמנות הכללית• ואולם אין בהן אחדות גמורה ולכן אפשר לנסות להכניס כאן איזה סדר והדרגה• מתחלה דמות המקדש מתפרדת לדמות המנורה בחלק התחתון ודמות הארון בחלק העליון (ראה הציור בצד ח׳ בחוברת "רמוך החמישית וגם בציור שלפנינו בצד כ״ב)• אחר כך באה דרגה שניה׳ שבה החלק העליון נשאר כבראשונה ובחלק התחתון משתכלל הציור בבחינה הסימטרית והוא מציג שתי מנורות זו בצד זו• בדרגה השלישית מניחים את החלק התחתון לדמות הדג ואת שתי המנורות ש• ט ם ל י ץ *»Ti ׳ ו» .׳ י \י ■ ג׳'•!* מחזה ציד וקרב בדף מן הספר ״עמודי גולה״ מאת ר׳ יצחק בן יוסף מקורבייל׳ נעתק בשנת 1337 בגרמניה׳ מקושט בצבעים׳ האותיות בזהב בבית העקד הממלכתי של מינכן׳ קוד• היבר. 135 HUNTING AND FIGHTING SCENE. PAGE FROM “AMUDE GOLAH“ BY ISAAC BEN JOSEPH OF CORBEIL. W RITTEN IN GERMANY 1337 ORNAMENTS IN COLOURS. LF.TTERS IN GOLD. MUNICH, STAATSBIBLIOTHEK, COD. HEBR. 135