Rimmōn · 1922-01-01 · 5 (1922) · p. Seite 34 (לד)

ישעם וחפצם היה לרדוף אחרי הארה שכלית לעזוב כל תענוגי העולם הזה ולהדבק רק בחיי רוח• בעקבות החקירה במסתרי הבריאה וביצורי הטבע היתד. כרוכה מאז גם ההתבוננות ביחס היש להאין׳ בשטת המציאות ותורת האצילות באופנים שונים ומשונים•. גם מקור השטה הזאת הוא בספרי הפילוסופיה של ההודים הקדמונים ומשם באה דרך צנורות שונים לכל עמי הקדם אשר הגדילו והרחיבו את חוג מחקרה׳ דור ודור לפי השגתו והשקפתו הדתית• כה נקרא בפרק יצירת העולם באחד' מספרי האופנישדם ההם: "הן אמנם יש אנשים המחליטים בדעתם כי העולם והבורא לא היו מעולם׳ מראש מקדמי ארץ׳ אלא נתהוו ונולדו באיזה זמן מן הזמנים על ידי איזה סבה שקדמה להם ומבטן האין יצא היש• אך איך יולד יש מאין?•••״ (שם צד 160)׳ כלומר׳ כיון שאין ליחס לטבע המצוי הראשון (ה״אין־סוף") לא פעולה ולא שום תואר חיובי׳ לא נוכל לומר עליו׳ כי הוא ברא את העולם׳ וכל שכן שלא תפול בו ד.כונה׳ באופן שנאמר׳ כי נ ת כ ו ן לברוא העולם• ואולם מצד אחר הלא נראה׳ כי "העולם לא נפל במקרה׳ אבל מסדר אחד סדרו באופן התקון והוציאו מאין ליש"׳ כי "כל דבר הבא במקרה אין לו סדר׳ ואנו רואים כי הנבראים יש להם סדר ועל סדר הם מתקיימים ועל סדר הם מתבטלים ועל סדר הם מתחדשים"׳ ואם כן איך נתהוד. היש מהאין? השאלה הזאת הלמה ומחצה אחרי כן את ראשי הפילוסופים ההודים וחוקרי העמים השונים הבאים אחריהם ותתן להם ענין רב לענות בו• המענה אשר נתנו חכמי ההודים לפתור את החדה הסתומה הזאת יבואר באופן כזה: קודם היצירה לא היה כי אם העצם הנצחי והנעלם הבלתי מוגבל׳ בלי אור ובלי צורה׳ אשר בחב1 היה כמוס הכל באחדות השוה ובהויתו היתה כלולה הוית העולם והוית כל המציאות גם יחד• ממנו נאצל העולם וממנו נשפעה כל הישות׳ כל הוד. ונמצא׳ מבלי אשר נדע מאיזו סבה׳ לא בדמיון השממית המוציאה את אריגת קוריה מגופה בלי אמצעים ובלי כחות בינים׳ רק מכח עצמה הכמוס וצפון בתוכה כמים בספוג ובשלהבת בגחלת (צד 411)• אם כן העולם לא נתהוה כי אם היה מקודם נסתר בתוך עצם הבורא והוא האציל אותו ב כ ח ו או ברצונו מעצמותו ולא מאין ומאפס מוחלט• וכזה הבינו גם ראשוני המקובלים באמרם: כי כל המציאות היתד, "ד,ויה פנימית ונסתרת" בטבע המצוי הראשון׳ היינו שבטבע העצם הנצחי והנעלם היה מונח כח אצילות׳ שהיא השפעה והתפשטות׳ ועל ידו נשתלשלה הבריאה והוית כל היקום• וזאת "ההויה הפנימית הנסתרת" היתה בתחלה רק הכנה בלבד ואחרי כן יצאה מכח אל הפועל ונתפשטו וגאצלו ממנה כחות אחרים בהדרגה זה אחר זה• אך בכל זאת אין ליחס חלילה רבוי ושנוי לאלו הכחות׳ כי אין רבוי ושנוי "לא קודם האצילות ולא עתה אחר האצילות"׳ רק עלינו להשיג ולהבין את כל עולם האצילות באחדות גמורה׳ כשלשלת ארוכה׳ "שהיא עשויה חוליות חוליות והחוליה השניה מחוברת עם הראשונה וכל חוליה וחוליה בחברתה ואין ביניהן פירוד וקיצוץ׳ אלא הכל מיוחד"• והמשילו חכמי הקבלה את אחדות הטבע לדמיון האור "שמדליקים ממנו אלפים ורבבות אורות זה מאיר יותר מזה׳ אבל כלם שוים בהשואת האור הראשון וכלם מעיקר אחד"• ולא רק הכחות הנאצלים הם אחד על פי יורדות אל הגופות וחדבקנה בבני אדם (וזה הוא מובן המאמר "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טוכת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו")׳ וקצתן מעופפות תחת השמים והן משרתי אל עליון עושי רצונו׳ המלאכים• הרוחות היורדות אל הגופות (נשמות שבגוף) דומות ליורדות אל תוך נהר שוטף׳ אשר לפעמים יתגברו עליהם גלי הנהר וישטפו אותן במרוצתם ולפעמים תתגברנה הן על שטף הגלים וצפות זמן מה על פני המים׳ ואחרי כן ח ג ב ה נ ה עוף׳ לשוב אל המקור הראשון אשר ממנו נאצלו• אולם אך הנפשות אשר גברו על הגוף ובאו לידי הכרה שכלית׳ כי הגוף בהיותו חמרי מפסיד מציאותו ומוביל אל ההפסד׳ משתדלות בהשתלמות שכלית ורוחנית ולכן הן שבות אל המקור הראשון׳ אל השכינה העליונה׳ בעוד אשר אלה׳ אשר הלכו אחרי עצת הגוף ודבקו בתאוות חומריות ותענוגי העולם הזה׳ סופן להדחות אחרי הגוף ולהיות מן "הנפילים"׳ אשר הפסידו את מעלתן הרוחנית והיו כאחד האדם ואחריתם עדי אובד• האמצעים׳ אשד על ידם יגיע האדם אל המדרגה הנעלה והנשגבה הזאת׳ להשתלם בכחתיו הרוחנים ולהשיג את המציאות האמתית של השם׳ המצוי הראשון׳ הם׳ לפי דעת פילון׳ שמירת הנפש מהתאוות החמרות׳ הסתגפות הגוף והשקיעו את עצמו רק בפנימיותו׳ באופן שימאס בהבלי העולם הזה ויבחר מות מחיים׳ בידעו׳ כי הנפש כל ימי היותה בגוף האדם החמרי עבותים על ידיה וגם עלולה היא לפגימות ולהפסד רוחני*• הדעות האלו הן ממש דעות אמונת ההודים אשר פילון נמשך אחריהן ויחזק בהן• והנה מצד זה נמצאים בספרי פילון רמזים רבים לשטת הסגופים וענוי הנפש אשר דבקו בה אחרי כן רבים משלומי אמוני ישראל ומשכה אחריה גם הרבה מחכמינו ז״ל כאשר הננו רואים במקומות רבים בספרי התלמוד והמדרש המשבחים את המות ואת המתים שכבר מתו ומעוררים קנה והי על החיים ועל האנשים שהם חיים עדנה• ככה החליטו חכמינו ז״ל כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העוה״ז ונמנו וגזרו כי טוב לו לאדם שלא נברא משנברא (ערובין י״ג) ועל אדם הראשון אמרו כי "נסתכל ביום המיתה ואמר שירה" (ברכות י׳) וכן גם בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב "וירא אלד,ים את כל אשר עשה והנה טוב מאד - ט ו ב מ ו ת"• "* כי רבי מאיר היה מודע לחכמי הסטואיקים היונים אשר התחקו על שרשי רגלי בודדה ובני בריתו בדעותיהם׳ בהליכות חייהם ובמדותיהם בדרך ארץ והיה מרגלא בפיהם תמיד לאמר: Mors homini summanl bonum Dü« denegatum ר״ל: המות הוא לבני האדם הטוב הכי נעלה אשר יבצר מן האלהים• *** רעיונים כאלה וכאלה׳ אשר צמחו על אדמת ההודים׳ נבעו׳ הוגו אז את הלבבות והקדירו את הראשים וימסכו בקרב העם רוח שנאה לחיים ואהבה למנוחת המות והמה הולידו את כת ד,"מתבודדים" בעמנו׳ הדומה בהרבה ענינים לכת האסיים בא״י׳ אשר כל עין בספר «דעת אלהים- לחד״ר ש• ברנפלד צד 65 המאמר חזה מובא גפ בזוהר לפרשת בראשית בזח הלשון: וחנה טוב מאד הבא אתקן מה דלא אתמר הי טוב בשני בגין דאתברי בית מיתא וחכא אתמר והנח טוב׳ ואזלא כמה דאמרו תברייא והנה טוב מאד זה מות• ועיין גם בבראשית רבה פרשה א׳• עין בספר דה״י לבני ישראל של גראטץ חלק רביעי צד 230• ראה גם מחברתי; 20 Der Pcuimismu• im Judentum« S