Rimmōn · 1922-01-01 · 5 (1922) · p. Seite 27 (×›×–)

.אולם התנועות הללו בכל המרכזים וכן התנועה המשמשות על פי רוב תנועות סופיות. באות בתוך נגינה המבוססת על היסוד של המדרגה החצאית. באופן שאין לנו בנגינה העברית מנגינה פנטטונית טהורה אלא רק שרידים ממנה. מה שנותן לנו יסוד לשער שהנגינה העברית נתבססה בתקופת החצאיות או בהתחלתה. כשעוד שרידי הפנטטוניקה היו שכיחים בנגינת האדם בסוריה. אמנם נגינה קדומה זו עניה היא מאד ואין אנו מוצאים בה היום שום טעם. מלבד טעם העתיקות. כי אדם שראה אור מנורת־נפט. אור נר״השמן כהה בעיניו ומי שראה אור החשמל אור מנורת־הנפט יכהה בעיניו. אולם מי שלא ראה אלא הבהוב האוד. אור השמן יאיר לו שבעתים. לעומת זאת יש לקבע את ראשית הנגינה העברית בתקופה השניה. היינו בתקופה הנקראת ב) תקופת הטטרכורדים• מענין שסימני הפנטטוניקה נמצאים רק במרכזים הרחוקים כגון התימני. הפרסי והמרוקני. אלה המרכזים אשר לפי מסורתם הם עוד מגלות עשרת השבטים. ולא במרכזים הקרובים למרכז הלאומי. לארץ־ישראל. או שידוע שהם צאצאי הגלורת האחרונה אחרי החורבן השני. אף־על־פי שלפי עדות חכמי יון התחילה התקופה השניה ר״ל התקופה הטטרכורדית כשמנה מאות שנה לפני החורבן השני. ז״א בסוף ימי הבית הראשון. כי לפי דעת החוקרים המציא אולימפוס נעימה על־פי הטונים מי - פ - ל - סי - דו - מי. משמע שכבר השתמשו בזמנו (במאה השמינית לפי הספירה הרגילה) במדרגות החצאיות. חכמי יון מספרים שבזמן הקדמון היו מזמרים בהיכלי האלילים ביון ובאסיה בפנטטוניקה וכי אלימפום שמע עוד נגינה זו בהיותו באסיה". אולם כבר טרפנדר שהיה כמאה שנה לפניו מעיד ששמע באסיה את נגינת התהלים של היהודים הברברים שהיתר, בסולם הדורי ועשה לפי נגינה זו הימנון לציאוס. משמע שגם עמי אסיה שנו את נגינתם. בפתחם ובשכללם אותה במדרגות חצאיות בצורת הטטרכורדים. היונים היו דורשים באפיה של כל טטרכורד על־פי מצב המדרגה החצאית וקראו לאופי ethos• אריסטו אומר על אפיו של הסולם הדורי שהוא הסולם היחידי המביא מנוחה לנפש. אולם חכמי הנגינה בימי הבינים אומרים שהסולם הזה הוא מלא התלהבות ומלהיב את הנפש• **. ואמנם כבר באפים של הסולמות ואפילו של הטטרכורדים מתגלה האופי והטעם המיוחד של כל עם ועם. עמי מרכז אירופה חושבים. למשל. את הטטרכורד הרך(החצאית במדרגה השניה) לעצוב ואת החזק(החצאית במדרגה השלישית) לעליז. אולם הסקנדינבים והקלטים. אשר שרידיהם נמצא גוילס. בסקוטלנדיה ובאירלנדיה. עיקר נגינתם בסולם הרך ולהם איננו עצוב כלל. וכן במזרח נחשב הרך ליסוד שבנגינה ויהודי המזרח אינם נמנעים מלזמר את התאוננותיו של איוב בסולם המצלצל לאירופי כעליז• הסולם או הטטרכורד החגאזי ושבטים מזרחיים שאינם מרגישים בו זרות ולא יגון נפרז. הנהו לאזני האירופיים המרכזיים והמערביים נגינה מוזרה חצי | שהוא יסוד הנגינה העממית לכמה עמים רימן׳ תולדות הנגינה ח״א׳ ע׳ 51 ** יוהנר׳ הנגינה הגריגורית׳ ח״א ע׳ 45 והיו מרכיבים גם שני פנטטונים זה על גבי זה. שרידים מנגינה קדומה זו נמצאים עוד בנגינה הסינית. הקלטית. האירית והסקוטית וכן בסקנדינבית-בכלל בעמים ששמרו על עתיקות למשל סינית אירית סקוטית ומזה נשארו בנגינה הסקוטית־האנגלית תנועות טפוסיות כאלו וכן נמצאים שרידים פנטטוגיים בנגינה הגרגורית כגון הדומה לנגינת התורה של התימנים. בנגינה הקדומה הזאת אין המדרגה החצאית וכשתגיעה למדרגה כזאת קופצת היא אל המדרגח שלאחריה. כלומר תקפוץ טרצה קטנה. והסבה היא כנראה שאוזן האדם הפרימיטיבי לא הבחינה עדיין בזמן הקדמון במדרגה החצאית. וכן אין בנגינה זו סולם של אוקטבה ואין הבחנה בצליל האוקטבה המתמזג עם הטון הראשון. ומכיון שאין בנגינה זו המדרגה החצאית. אין האופי הסוביקטיבי של העם בולט בה כל כך! כי דוקא המדרגה החצאית היא היא הנותנת את הטעם המיוחד וההבלטה הטפוסית של פרטי הרגש והיא הנותנת את דקות הרגש. אולם דעת האדם לא נתקררה מנגינה זאת ותמציא את מחצית המדרגה. ומוצאים אנו נגינות שהן כעין מעבר ונוצרו כנראה בתקופת המעבר מהפנטטוניקה. הנגינה בלי החצאיות. לנגינת־עם עם המדרגות החצאיות. בנגינת מעבר זו ישנם תנועות פנטטוניות עם תנועות של מדרגות חצאיות. ואפשר שהאחרונות נוספו אל הראשונות בזמן יותר מאוחר. בנגינה העברית הקדומה מוצאים אנו גם כן שרידי הפנט־ טוניקה בנוסח התורה התימני ובשיר השירים הפרםי בתנועה הסופית P בנוסחאות אלו אין פ׳ מגבה בא אלא כמעבר ובחטיפה. הנעימה מתנועעת בין הטרצה לקוינטה וקופצת טרצה קטנה אל היסודי. אותה הנטיה בקפיצה של טרצה אל היסודי מבלי לנגוע בסקונדה נמצאת גם כן בתנועה הסופית בנוסח הנביאים של האשכנזים׳ בנוסח שיר־ השירים של המרוקנים׳ בנוסח אסתר של התימנים והמרוקנים וברתנועד־ז הסופית בנוסח מארוקו לקבלת שבת ולברכת כהנים בנגינת הסליחות העתיקות אנו מוצאים את התנועה כז