Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 44 (מד)

האילן החולה אגרה" מקום מסביב לאילן ד,מקר. כל ספרי־חיצונים וספורי־מעשיות אסורים נקראו במקום הזה. כל אהבות־הסתרים - כאן הכו שרשים ועשו פרי. כזה היה לפנים האילן המקר מעבר לעירה. עברו שנים. תש זכרונם של הזקנים. איש מהם אינו זוכר עוד מתי היה הדבר... האילן התחיל לרקוב. באילן הרם והחסון נתגלה נקב׳ כאילו בא מי שהוא וחתך ממנו חתיכת בשר מן הצלע. בנקב פנימה חלל ריק וכתליו כאילו מחרשה עברה על גבם. ריח חונק נשא מן הרקב ומתפזר מסביב. ולעתים סערת רוח מתפרצת לתוך החור׳ והאילן הרם׳ הענקי רועד מפחד. אנחה עמוקה מתפרצת אז מלבו החולה וראשו הגדול׳ הפרוע׳ מתנודד אנה ואנה. אך לא לחנם הפסיד האילן את לבו. נשים זקנות מספרות את אשר שמעו מסבו׳תיהן והללו ידעו את הדבר מזמנים קדומים: בשל דמעות נשים חלה האילן וירקב. השמשית הזקנה היתד, אשד. בודדה וגלמודה בעירה t בניה ונכדיה כולם מעבר לים היו. והיתה הזקנה יושבת בלילות החורף הארוכים בבתים זרים ומשיחה עם הנשים ומספרת להן ספורי מעשיות. גם את המעשיה באילן החולה היא היתד, מספרת. ממרחקים׳ ממדינות רחוקות מאד הביאו פעם אחת כלה לעירה זו. יפת״תואר ודתה האשד, הצעירה׳ נפש עדינה׳ תמה וצנועה כיונה. אבל היא היתד, יתומה׳ אין־אב׳ ועל־כן הורע מזלה ונפלה בידי גסים. אמה האלמנה אשד, צנועה ויראת־ אלהים היתה ולא העיזה להתריז כלפי מעלה אלא קבלה את היסורים באהבה. ואולם הלא לב־אם יגיד לה... על כן הטתה את בתה לקרן־זוית ובטרם הפרדה ממנה צותה עליה כדברים האלו: - בתי׳ בת־אוני׳ חמדת״לבי ומאור־עיני! הנה את נוסעת למדינה רחוקה ומזלך מה יהיה׳ רק העליון הוא היודע. על־ כן זכרי נא׳ בתי׳ את אשר אמך מצוה לך: אם יבישך מי שהוא׳ אם יעשו לך עול׳ - אל לך לכבוש את צערך בלבבך. באין רואים תפתחי מקור דמעתך׳ תבכי במסתרים - וכאבך יקל עליך׳ כאילו בידים יקחוהו ממך. נפרדה הבת העלובה מאמה ושמרה את דבריה בלבה. ולב־אם לא לחנם נחש לה. הילדה נפלה לתוך בית מלא ריב ומדון תמיד׳ בין בני־ אדם שלא חדלה הקללה מפיהם׳ לחוג משפחה של שבתות פנים עמד כאן אילן. הוא גדל מעבר לעירה׳ על יד הדרך הרחבה׳ שהולכת ונמשכת הרחק׳ הרחק עד היער׳ ושביל קטן על ידו מוליך אל - בית הקברות. הזקנים זכרו עוד את האילן מימים רבים׳ כשהיה נשא וחסון ומשורג ענפים עבים ועלים רעננים. עוד כחו עמו. היה לועג לסערה ובז לברד* גם את הברק והרעם התאבק ויוכל להם. וכך מספרים על זה: חץ־ להבה נגע אל צלעו - ויתר לאחור. אחרי־כן הסתובב הכדור הבוער רגעים מספר באויר׳ ופתאם התפוצץ - ויבלע בתוך האדמה על יד האילן. רק שוחה עמוקה נהיתה במקום ההוא - ולאילן לא קרה דבר. שרשיו יספו לינוה מטחב האדמה בעומק וגזעו הלך והתחזק. דם חי זרם בעורקיו העבים׳ דרך עורו וכל איבריו התפרץ והגיע עד קצה ענפיו ועליו. כעבור ימים רבים צמח לו לאילן זה אח בצדו. גם זה היה אילן רם וחסון׳ ואולם מבטו היה פזלני קצת. עוד בילדותו׳ כשהיה עדין דק ורך וגם הוא שאף להישיר מבטו ד,שמימה׳ תקפו עליו הענפים והעלים מסביב והרכינו לו את ראשו למטה. וכל כך העמיסו עליו בכבדם׳ עד שהתרגל בכך ומני אז גכפפה קומתו ונשאר עומד שחוח ונטוי כגבן. וכל מה שהרבה לגדול׳ כן נכפף יותר ויותר למול אחיו הגדול׳ ויסתבכו שני האילנות זה בזה וישתרגו׳ ולא ידע עוד איש להבחין בין הענפים, אי מזה הם יוצאים. לשוא חתרה שמש־קיץ לחדור לתוך סבך־ענפים זה׳ לשלוח שמה מבט כל־שהוא׳ - גם בימי־שרב קודחים׳ כשחמה יוצאת מנרתיקה ושורפת בלשונות־אשה כל עשב וכל ירק־דשא׳ היה אילן זה רוחץ כל היום בצלו המתפשט לרוחב מסביב׳ ובנשמת אפו הרעננה׳ נוזלת בושם׳ גרש מעליו כל ריח רע. צלו של האילן המבורך התפשט על פני שני הדרכים מעברים וכל הלך עובר מצא בו מנוח ונחת. רוכל מסובב בכפרים׳ עיף ונכא רוח׳ כי יעבור - והוריד את תרמילו הכבד מעל כתפיו וישב לנוח בצל ענפי האילנות׳ ונגב בעלים הקדים את אגלי הזעה מעל פניו היוקדים• דל מחזר על הפתחים כי יפגש׳ לשונו דבקה לחכו מצמא וכולו שחוח אין אונים ז בשארית כחותיו הוא צועד׳ נשען על מקלו ומתאמץ להשיג את הכפר הסמוך - והשיב גם הוא את נפשו בצל האילן רב־הענפים« ישכב׳ יפשט את ידיו ורגליו׳ כשכוב איש על מטתו בביתו. וכפרית צעירה׳ ילדה על גבה׳ עוברת לתומה וגשם טורד השיגה׳ - תמצא גם היא מגן וסתר בסבכת הענפים המבורכים האלה. ובימי שבת ומועד מזדרזים כל יושבי העירה היהודים׳ ביחוד הצעירים והצעירות׳ "לחטוף" בימים ההם ׳/ מיד