Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 43 (מג)

שלינג ואה הרומנמיקים הגרמנים בכלל עם פרידריך שלגל ונובלים בראשם. גם שופנהויאר השפיע בדרך ישרה על ,פלוסופית החיים- של זמננו׳ שהרי כנודע׳ סמך עצמו גם הוא בהרבה פרטים על שלעג וגמה• תחת השפעתו החזקה של שופנהויאר נמצא גם נינשה בכל משך פעולתו הפלוסופית וגם התקופה האחרונה בכלל. בצרפו באופן מופלא׳ בתקופה הראשונה ליצירתו׳ את למודיו המיטפי־ סיים של שופנהויאר על הרצון עם השקפותיו של וגנר על הדרמה המוסיקלית הנשענות על יסודו של הליניסמוס מגון רומנטית׳ העמיד ניצשה את דיוניסיוס׳ זה 1 T\ J הסמל לשאיפת-חיים אין־קץ׳ למול אפולון - סמל למקור השכלי׳ או׳ בלשונו של שופנהויאר: את ה״רצוך לעומת ה״מוצג-• חיוב מחלט זה של החיים שהוא כל כך אופיני לניצשה׳ עוד מתחזק בתקופת יצירתו האחרונה׳ כשהוא נמשך בלבו אחרי הביולוגיה של דורו. אם מתחלה מופיע דיוניסיום בעיניו כסמל של סבירת־חיים אסתטית׳ על יסוד עיונו המטפיסי של שופנהויאר בדבר הרצון׳ שנשתנה נוסחתו באופן מיוחד׳ הרי בסוף ימי יצירתו׳ אותו דיוניסיום שוב מסמל סבירת־התיים האסתטית׳ אבל כבר על יסודו של הביולוגיסמום הנטורליסטי• באופן הראשון היה זה — חיוב-חיים אסתטי־מטפיסי! באופן• השני — אסתטי־אמפירי. מנגינה אחת היא׳ שמצלצלת בשניהם ורק בגוונה הם נבדלים ניצשח הוא׳ איפוא׳ כעין טבעת בשרשרת בין "פלוסופית החיים" הראשונה, הנובעת ממקורי גטה׳ שלעג ושופנהויאר׳ ובין החדשה׳ בת־דורנו׳ שמרביץ תורתה היותר גדול בבתי המדרש שבגרמניה׳ הוא זימל׳ שגם הוא מצדו שוב חוזר ומקבל השפעה מניצשה• בשעה זו מנהל זרם פלוסופי זה׳ גם בפרנציה וגם בגרמניה׳ מלחמה עצומה מפנים ומאחור כנגד הניאוקנטיסמום המתחרה בו• כמו בימיו של שלינג - זה אביה מהוללה הראשון - נלחמת «פלוסופית החיים- גם בימינו כנגד כל מיני «אידיאליסמום פורמלי- ושואפת׳ בנגוד ל״פרישות- הפוזיטיביסטית והקריטיציסטית במעשה היצירה המטפיסית׳ לבנין "פלוסופיה של העולם-׳ שתשען על מוחשע האי־אמצעיים של העולם ותשים קץ למסורת של ה״אידאליסמוס הפורמלי- ושל הנטורליסמוס במסגרתו המכנית גם יחד. התקופה׳ שאנו חיים בה יכולה להדמות׳ בבחינת ערכה התרבותי־הפילוסופי׳ - לפי הערתו הנכונה של פרישאיזן־קלר- - לתקופה שאחרי קנט. כתורת קנט בשעתה׳ שעם היות כתוב על דגלה: מלחמה בדוגמטיסמוס מכל מקום שיבוא׳ - נעשתה היא עצמה׳ באופן לא צפוי מראש׳ מוצא לשטות מטפיסיות גדולות (פיכטה׳ שלינג׳ הגל)׳ — כך גם הניאו־קנטיות של זמננו: בעטיה של הרכבה חדשה פנימית ולא־צפויה מראש׳ היא מתקרבת עכשיו׳ בעיקר על ידי נטוירפ ובמקצת גם על־ידי טרלטש׳ אל העיון המטפיסי המיוחד במינו׳ שמזכיר לנו במדה ידועה את ההגליות" ובהקבלה לכליון־עצמו זח׳ או׳ אם אתם רוצים בכך׳ לגלגולו של הניאו־קנטיסמום, — גם «סלוסופית החיים- של זמננו נלחמת על פי דרכה׳ בעיקר על ידי זימל והנלוים אליו׳ כנגד האידאליסמום הבקרתי בכל מיני לבושיו החדשים׳ בהיותו נמצא עם זה׳ כמו שכבר נתבאר׳ תלוי בזקתו ההסטורית של האידאליסמום המטפיסי מן התקופה שאחרי קנט׳ במסגרת שנתנה לו על ידי שלעג• בוא וראה: הרי ברגסון׳ והחלוץ לפניו׳ גויא׳ בפרנציה׳ עומדים במדה רבה תחת השפעת תורתו הפילוסופית של שלעג• אמנם השפעה זו על ברגסון לא היתה אלא מן הצד׳ באמצעותו של רביסון(תלמידו הישר של שלעג)׳ ואלו על גוי$ - בדרך ישרה• מה שנוגע לגרמניה׳ הנח גם כאן עולה סולמה של «פלוסופית החיים- בשלבים מודרגים׳ דרך ניצשח׳ תלמידו של שופנהויאר והמשפיע מצדו על זימל׳ - עד שלינג׳ שב״פלוסופיח הפוזיטיבית* שלו הקדים את שופנהויאר בענין המטפיסיקה של הרצון. כמו שלעג ובהתאם למבטאו הנודע׳ חותרת גם שטה פלוסופית זו «כמו לקרוע את רשת ההכרח הסוביקטיבית ולצאת למרחבה של המציאות האוביקטיבית-. היא אינה מסתפקת עוד רק בתורתה ובבקרתה של ההכרה בלבד׳ כרובי תלמידיה של ה«אסכולח חמרבורגית-׳ שעודם נאמנים עם המסורת ה.עתיקה*׳ וגם לא בבנין הגיון של המדע ההיסטורי ותורה מפשטת על הערכים (רקרט ובית־מדרשו). בנגוד לאלה שואפת «פלוסופית החיים- של זמננו׳ בפי זימל וחבריו׳ להסתכלות־עולם אוניברסלית׳ לבנין «פלוסו ם יה של העולם-. מ• שורץ. 1- י ראה מאמרי «ניצשה ושופנהויאר-׳ ארכיוו דער געז" דער םיל$זןןםיע חוברת ינואר׳ 1915• פרישאיץ־קלר׳ «פלוסופיה וחיים- «מחקרים בתורת קנט-׳ כרך XXV1• (צורת החיים ותכנס) בבת אחת׳ ובהתאם לזה אפשר להגדיר גפאתצורת החיים כדברשהואשוטףבלי הפסק. ואולם עם השתדלותו של זימל לבנות גדר מדעי לתורת החיים׳ הרי נסיונו להפוך את צורות החיים העומדות והמוצקות לדבר משתנה ושוטף ולהשוותן באופן זה אל עצם תכנם של רשמי החיים׳ נדון ללא' הצלחה מתחלתו• כי עצם המושג על דבר חיים שוטפים׳ «חיוניים-׳ לא יצויר בלעדי צורות קבועות׳ שבאמצעותן הם מלפתים את ארחם: צורות השנוי מוכרחות להיות דוקא לא-מש תנו ת• ובסוף הדברים יוצא׳ ש«החיאת- צורות החיים׳ המוצעת מאת זימל מובילה רק ל«המתת- תורת החיים שלו׳ עד כמה שהיא רוצה להיות מדעית. שנית׳ היסוד הביולוגיסטי׳ שכאלו הוא בא אצל זימל למלאות את היסוד האינטואיטיבי׳ מועיל רק במעט להשגת המטרה׳ שהעמיד לו׳ מפני שההשויה הביולוגית׳ כמו שנראה להלן׳ גם היא׳ כמו ההשקפה האינטואיטיבית׳ אינה מביאה להכרת מהותו של העולם. הרי הביולוגיה חוקרת׳ כנודע׳ רק בחלק אחד של "הכל" העולמי: ובכן׳ איפוא׳ הביולוגיסמוס׳ בתור השקפת־עולם לא יוכל להצליח׳ בנסותו להשיג את מלוא העולם על פי אחד מחלקיו בלבד• אמנם׳ באיבולוציוניסמום הנטורליסטי של זמננו כבר חלו שנוים עצומים. הוא הסתלק מן ההבנה המכנית בחיים׳ לרוחם של דרוין וספנסר ובהתאם לזה דחה מן הלמוד האבולוציוני את מושגי הברירה׳ ההסתגלות ושאר יסודותיה של הדרויניות. הוא דן בחיים האורגניים מתוך ההערכה הדינמית ורואה אותם כהתפתחות יצירתית. ואולם בבל זאת גם ניאו־ ביולוגיסמוס זה׳ הכופר בביאור המכני של החיים׳ אינו עשוי להשיג את הממשות האמתית ומשום כך אין לו רשות להרחיב את התחומים הביולוגיים עד לתחומי מלוא-העולם ולנסות להשיג את מהות העולם על סי ההשויה אל החיים האורגניים. מפני שכאן לא שמו לב׳ שגם הביולוגיה אינה מתקימת בלעדי מושגים׳ ובכן - גם מתוך נקודת ראותו של האינטואיטיביסמום אין זו עשויה לחדור לעצם מהותם של החיים יותר משאר הדיסקיפלינות של המדע הטבעי• נמצאנו למדים׳ שהיסוד הביולוגי׳ או יותר נכון׳ ההשויות הביולוגיות׳ גם לפי תורת החיים החדשה אינן מובילות להכרת מהות העולם׳ במדה זו עצמה כמו האינטואיציה. על כן אין ערבובם האקלקטי במקצת אצל זימל׳ יכול לתת לנו ביסוס מדעי לפילוסופיה החיים. ואולם אם השקפת העולם הנשענת על העיקר הביולוגי׳ ואפילו בהזדווגותו של זה אל העיקר האינטואיטיבי׳ כמו שהוא אצל זימל׳ אינה נותנת׳ כמו שראינו׳ יסוד בטוח להכרת הממשות׳ - הרי עוד פחות מזה עשויה היא לתת יסוד להערכה מבוססה כהוגן. ובכן׳ איפוא׳ נסיונו של זימל לבנות השקפת- קולטורה על יסודה של «פלוסופית החיים- שלו׳ זאת אומרת: הנסיון להעמיד את כל ערכי התרבות על ערכי החיים׳ לא יוכל להתבסם ביסוס מדעי׳ כמו שנוכיח תיכף ומיד• צא ולמד: העיקר של חקירה אוביקטיבית גמורה דורש להוציא מתחום הביולוגיה את כל המשפטים הקדומים וההערכות האנתרופומורפיים׳ זאת אומרת: הוא דורש׳ שהיסוד התכליתי (הטיליאולוגי)׳ שאמנם נמצא הוא בה׳ לא יזדווג שלא כדין עם יסוד ההערכה• ובהתאם לזה אין המושגים הבילוגיים׳ שזימל וסיעתו משתמשים בהם׳ כמו התפתחות וחתנונות׳ «חיים עולים ויורדים-׳ יכולים להתפרש כמושגים של הערכה׳ שרק מתנגדים הם זה לזח בערכם. יותר נכון יהיה להגיד׳ שהמושגים הביולוגיים׳ מפאת ניטרליותם או אדישותם ביחס ליסוד ההערכה׳ יכולים באמת למר ככפיפה אחת עם כל הערכה שהיא׳ ודוקא משום זה אין הם נותנים את היכולת לבסס כל אידיאל מוסרי׳ איזה שהוא• חאינדיבידואליסמוס האצילי של ניצשה והאינדיבידואליסמוס העממי של ספנסר-אלח שני אידיאלי-מוסר׳ המתנגדים זח לזה מן הקצה אל הקצח׳ בנוים שניהם על יסוד הביולוגיה׳ ומשמשים דוגמא בהירה ומחוורת על צדקתו של המשפט האמור* ••. ן ■*V נסכם נא את דברינו. זימל הוא אחד מבאי כהו המצוינים ביותר של הזרם תפלו- סופי הרחב והתקיף׳ שקוראים לו חיום «פלוסופיח החיים- וששרשיו מגודלים מעמקח של המאה הי-ט׳ משלישיתה הראשונה בערך. לאבותיו אפשר לחשוב את גטה׳ ראה ריקרט: הפילוסופיה של החיים צד 122—127• מתוך האמור יוצא ברור׳ שהעמדת ערכי התרבות על ערכי החיים׳ כמו שרוצים בזה זימל והנגררים אחריו׳ הוא דבר מופרך בגבולי הידיעה המדעית הגמורה.