Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 42 (מב)

הצורה׳ יש סתירה עמוקה׳ טרגית• החיים הם שטף בלתי פוסק והצורה היא צמצום׳ תחום׳ ובערך אל החיים דבר מתחזק במעמדו׳ מוצק ו״נטול ־ תנועה"• מכאן - הסכסוך המתמיד• נמצא׳ שצריך להשלים בין הצורה והתוכן׳ בין העומד והשוטף׳ מבלי לותר על הבכורה של החיים• דבר זה מנסה זימל לעשות על יסוד הבנה מיוחדת ומעמיקה בחיים• עצם מהותם של החיים הוא׳ לפי דעתו׳ בזה ׳»שהם יוצאים תמיד מגבוליהם * במעשה אחד הם בוראים דבר יותר גדול׳ משבורא שטף החיים באשר הוא׳ היינו: מתן־צורח אינדיבידואלי׳ שהם חוזרים ומהרסים אותו ומושכים שוב לאותו שטף החיים עצמו •' על דבר חיינו — מוסיף זימל — אין להגיד שהם בעלי שני פנים: צורתיים ולא־צורתיים׳ או במלים אחרות׳ שטבעם הוא אי־הפסקה ואינדיבידואליות׳ כשני מומנטים המבטלים זה את זה• יותר נכון היה להגיד שהחיים בעצמותם מצטמצמים בהחלט בתפקיד י ח י ד ו מ י ו ח ד לעבור תמיד את גבוליהם• לאותה ׳»משיכה אל עבר הגבולים" קורא זימל בדרך סימבולית ..טרנסןונזץטיות של החיים ביחס לעצמם"• כמבטאו הפרדוכסלי: הטרנסצגדנטיות מתקימת בחיים ♦*• באופן זה יוצא׳ שהדואליות בין שטף החיים שאינו פוסק ובין הצורה האינדיבידואלית ה״מוצקה־־׳ אינה אלא דמיון כוזב• זהו רק פרי רפלקסיה הגיונית׳ שלאורה כל הצורות האינדיבידואליות הבודדות מופיעות כיצורים ריאליים או אידיאליים׳ קובעים ערך לעצמם׳ מתכנסים ונפסקים׳ ונמצאים בסתירה הגיונית לשטף החיים הבלתי פוסק• והחיים הלא־אמצעיים העוברים עלינו הם אחדות גמורה של קביעת צורה והריסת כל;צורה שתנתן ** אבל אם רוצים-מוכיח זימל עוד - לקרוא חיים בעיקר רק לצד אחד מדו-פרצופים זה׳ ולהעמיד למולו את הצד השני׳ הצורתיות האינדיבידואלית׳ כצר ואויב׳ אז יתעורר ההכרח לבנות מושג מוחלט של החיים׳ שיוכל לבלול ולסכם את מושגם הקודם׳ ה י ח ו ם י t• בהסכם לזה׳ הטרנסצנדנטיות של החיים ביחס אל עצמה׳ היא בעצם מעשה אחד של בנין והריסה בתחומיה עצמה• ומזה מוכח׳ שדיאליסמום זה׳ שצמח בתור תוצאה מעבודם ההגיוני של רשמי החיים המותשים׳ אינו לפי המשפט• כי לשני הצדדים של הדואליסמום הזח גם יחד׳ אשר בהתממשותם הם מופיעים רק כגלויים אימפיריים׳ - ניתן כאן שלא בדין ערך של שני דברים ממשיים׳ עומדים ברשות עצמם זה מול זח• ויוצא מכל זה׳ שהחיים מקבלים אצל זימל שחי הגדרות׳ הממלאות זו את זו• הם בבת־אחת גם.»יתרון חיים' (Mehr-Leben) וגם,»יותר מחיים'(Mehr als Leben)• וזאת אומרת׳ שהחיים בעצמותם אי אפשר להם׳ מצד אהד׳ שלא יוצקו בצורות אילו שהן׳ ומצד שני - אינם יכולים למצוא ספוק אף באחת מן הצורות׳ ודבר זח מתבטא תמיד בבחינה קונקרטית בהריסת כל צורה נתונה׳ אם כי נתונה היא מאותם החיים עצמם׳ שהולידוה• רק על ידי שתי ההגדרות האלו ביחד תארנו בכל מלואו את תפקידם היחיד של החיים כמד שאנו מרגישים אותו ברשמי נפשנו• זהו השנוי ביסוד האינטואיטיבי׳ שהוצע על ידי זימל ושהוא מזדווג אצלו באופן מצוין עם היסוד הביולוגי׳ עד כמה שהוא מזהה את הצורח הביולוגית של החיים׳ לכל הפחות במעשה׳ אל הצורה של החיים בכלל ואל הצורה הקוסמית׳ זאת אומרת: הוא מרחיב את התחומים הביולוגיים עד תחומי הקוסמוס• כמו אצל ברגסון ואצל ניצשח׳ זהות זו נובעת אצלו מתוך אי-הבדלה מוטעת בין המושג .»חיים' במובנו המדעי־הטבעי (הביולוגי) ובין מושגה של מלה זו במובן יותר רחב׳ חיינו: רשמי החיים ומאורעותיהם בכלל. לאתר שנתבאר לנו ענין ה״מטפיסיקה של החיים" במשנתו של זימל׳ שהיא סינתיזח וזווג מיוחד במינו בין הנטיות האינטואיטיבית והביולוגיה׳ אנו יכולים לבחון עתה׳ עד כמה עלה בידו לבסס את עצם הפרובלימה של פלוסופית החיים• ראשית׳ שנוי־חנוסת׳ שהוא גורם בעיקר האינטואיטיבי׳ כלול בזה׳ שצורות החיים׳ אשר בלעדן אין לבנות תורת־חיים מדעית׳ נגררות בעצמן לתוך שטף החיים׳ או בדברים יותר ברורים: הן מקבלות גם חן אוחו האופי של שנוי ושטיפה׳ שאנו מוצאים בטבעו של התוכן החיוני. בקצור׳ צורות החיים נעשות .»חיות' באותה מדה ממש כמו עצם התוכן של מאורע החיים• באופן זה כאלו נמחק כאן הגבול שבין הצורה והתוכן במאורע החיים• ההיים משמשים את שניהם זימל׳ השקפת החיים׳ צד 4• שם צד 14 וצר 19• שם צד 23• t שם צד 19 וצד 20• אוביקט דומה לה במהותו׳ שהיא יכולה לחדור לתוכו בהחלט׳ ועם זה מובטחת אמתתה המוחלטת של ההכרה• שאיפתו של הפרגמטיסמוס למזוג את כללות המציאות במלכותם של החיים מצד הנושא׳ כאלו מתמלאת ונשלמת בשאיפתו של הברגסוניסמום להוציא לפועל דבר זה עצמו מצד הנשוא• ובסופם של הדברים לא נשאר עור שריד לעיקר הצורה׳ בתור "בורא עולמות'׳ בתור קובע ערך לעצמו׳ זאת אומרת: אבטונומי ביחס אל החיים׳ - גם בהסתכלות העולם הפילוסופית (במטפיסיקה) וגם בתורת ההכרה• על יסוד דוגמאות אלו מן המקצעות הראשיים של חיי התרבות הרוחנית׳ משתדל זימל לחזק את תורתו על אותו הסכסוך הטרגי׳ שהחיים נגררים אליו בהכרח׳ למן השעה שהם מתרוממים למדרגה תרבותית־רוחנית• סכסוך זה מתגבר יותר ויותר ופרצו מתרחב יותר ויותר׳ כל מה שהחיים הערטילאים שואפים להגלות בכל פשטותם והם פוגשים בדרכם צורות־קולטורה׳ שהם עצמם הולידון ושגם חן תובעות ערך לעצמן ואבטונומיה ביחס אל החיים• יתכן אפילו להגיד׳ שכל אשר תרום מדרגתה של התרבות׳ שכבר הושגה׳ כן יגדל ויחזק הסכסוך בין עיקר הצורה לעיקר החיים• מנקודת ראות זו׳ הרי כל ההתנפליות האכזריות על צורות הקולטורה של זמננו׳ אינן אלא אותותיה של הסתירה המתגלח בנבכיח של הרוח עצמה׳ למן השעה שהיא מתרוממת למדרגת קולטורה׳ זאת אומרת: שואפת ללבוש צורות איזו שתהיינה• וכאן מקומה של ה-טרגדיה הטפוסית של הקולטורה"• זימל נוכח׳ שמכל התקופות ההיסטוריות׳ שחותמו של סכסוך מתמיד זה טבוע עליהן׳ רק בתקופתנו זו הגיע הסכסוך לידי התחדדות עצומה כל כך׳ טרגית באמת• נתבארה לבו׳ איפוא׳ השקפתו של זימל על הקולטורה וההערכה חקולטורית של תקופתנו׳ המוסקת מזה• עכשיו עלינו לגלות את פרטי הבסיס המטפיסי של השקפתו הקולטורית׳ שקמנו אותו לעיל! רק בקוים כוללים׳ למען נגיע להמשך הערכתה וכקרתה של עמדתו הפילוסופית• ה-מטפיסיקח של החיים' של זימל׳ המיוחדת במינה׳ אינה אלא נוסח אחר של -פלוסופית החיים'׳ המתהלכת כיום והמשתדלת לבנות השקפת עולם אוניברסלית בעזרתו של מושג החיים בלבד• לפיכך׳ בטרם נבאר את נקודת השקפתו של זימל׳ אנו רואים הכרח לתאר׳ לפחות בקוים כוללים אחדים׳ את ענינו של הזרם הפלוסוסי הזח• בפלוסופית החיים של זמננו מצטרפים באופן נפלא שני יסודות: היסוד האינטואיטיבי והיסוד הביולוגי• צירוף זה׳ כמו שנראה להלן׳ מתבלט גם אצל זימל׳ אף כי בלי ספק הנטיה האינטואיטיבית תופסת אצלו מקום בראש• ואולם צריך להעיר׳ שמתחלה היה היסוד האינטואיטיבי שולט בעיקר בפלוסופית החיים׳ ורק לאחרי זמן׳ כשלא היה בו שוב די הספוק׳ נצטרף לו כעין מלואים׳ גם היסוד הביולוגי• במדת התגברותו של היסוד האחד או השני על חברו׳ אנו מבדילים בין פלוסופית־היים אינטואיטיבית ובין פלוסופית־חיים ביולוגית• בראשונה הכנוי .-חיים' מכוון לכל מה שמתגלה לעינים בדרך ישרת׳ אינטואיטיבית׳ בנגוד למושג׳ המוציא את הדברים מן החיים «וממיתם"• החיים מובנים כאן כשטף מתמיד בנגוד למושג הנקסא וה-מוצק"• בשניה - כנוי ה-חיים' מוסב לחיים האורגניים (הויטליים) בנגוד לחיים הדוממים (החומר ה*מת")• מוריה הגדולים של אותת •»פלוסופית החיים' של זמננו׳ שהיא בנויה על זווגן של שתי הנטיות׳ האיניטואיטיבסטית והביולוגיסטית׳ חם - ברגסון בפרנציח וניצשה בגרמניה׳ אם נסתפק רק בשמות המפורסמים ביותר• בזימל יש לנו כעין תחנה חדשת במהלך התפתחותו של זרם פלוסופי זה׳ מפני שב״מטפיסיקח של החיים' שלו נפגשים שני הזרמים׳ היוצאים מניצשה ומברגסון׳ ועם זה אין מחשבתו הפלוסופית חסרח גם מקוריות ועצמיות• אפשר גם להגיד׳ שאף כי אינו מן המפורסמים ביותר בין •»פלוסוסי החיים' של הדור׳ עזר בכל זאת יותר מכל זולתו לחתעמקותה חגנוסיאולוגית של עצם הפרובלימה אשר ל-פלוסופית החייט" בדורנו• אכן׳ זימל הבין אל נכון את חסרוניו של היסוד האינטואיטיבי בנוסחתו הקודמת׳ הרגילה• הוא הבין׳ שאי אפשר להסתפק בהלך־נפש׳ שמשיגים אותו באופן אינטואיטיבי בלבד׳ כשרוצים לבנות שטח של פלוסופית החיים• ואולם לאחרי שהכיר׳ שאין לחמלט לגמרי מן חגורם הפורמלי׳ לא רצה בכל זאת לעבור את תחומיו של היסוד האינטואיטיבי׳ והוא מבקש רק אחרי צורח בזו׳ שלא תסלק את נשמתם של החיים׳ בהיותה בעצמח צורת חיים במובנו האמתי של כנוי זה׳ זאת אומרת׳ שתהיה היא עצמה ה״חיים'• ככה היו החיים משיגים את עצמם באמצעותן של צורותיהם עצמן• כך מנסח זימל את הפרובלימה של פלוסופית החיים האינטואיטיבית בספרו׳ שיצא אחרי מותו (.»השקפת החיים')• ואולם זימל מכיר בברור׳ שבין שני היסודות •*בוראי העולמות"׳ יסוד החיים ויסוד