Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 40 (מ)

זימל בתור פילוסוף התרבות נגודים עמוקים וטרגיים׳ שחותמם׳ נמו שנראה להלן׳ טבוע על התפתחותה של הקולטורה כלה. מציאתה של הקולטורה מתחילה משעה שתנועת היצירה של החיים גרמה לד,רכבות ידועות׳ שבהן החיים מוצאים להם בטוי זמני׳ את צורות התגשמותם. צורות כאלו׳ שבהן מתגלים החיים־היוצרים׳ הם׳ למשל׳ מתן־החוקים החברתיים׳ האמנות׳ הדת׳ המדע וכדומה. ואולם לתוצאות אלו של התפתחות החיים׳ יותר נכון ליצורי הקולטורה׳ יש סגולה מיוחדת׳ שעם יציאתם לאויר העולם הם נגלדים תינף ובאים על ידי כך בנגוד עם הרתמוס המבוהל ואינו פוסק של החיים׳ היוצרים תמיד ופרים ורבים בלי הרף׳ עם תנועתם המתמדת להתחדשותם יום־יום• ליצורי הקולטויה האלו יש גם הגיון מיוחד וחוקיות מיוחדת• יש לחם׳ במדה ידועה׳ ערך עצמי וכשרון מעט להתיצב בפני אותה הדינמיקה של היי הרוח שהולידתם. יתכן׳ שמתחלה׳ בשעת ברייתם׳ היו מתאימים באמת אל החיים 1 אבל עם המשך התפתחותם׳ הם שבים ומתיצבים לאט לאט באופוזיציה גלויה אליהם׳ ואותם החיים עצמם שהולידום׳ מתנערים אחר כך מהם וזורקים אותם כקרום שנתייבש. בזה מתבאר אותו החזיון של שנוי־צורות תמידי בקולטורה׳ שההיסטוריה מלאה הימנו. ההשקפה ההיסטורית־האימפירית הרגילה מנסה למצוא בכל פעם את הסבות הגלויות של שנוי זה• אבל אם נחדור לתוך אותו הפרוצס של תמורת הצורות בקולטורה׳ נמצאנו בדרך זו: החיים׳ מפאת סגולתם הטבעית להתפתח בלי הרף׳ נלחמים תמיד ביצוריהם עצמם (צורות הקולטורה)׳ שנגלדו ושנחשלים להשיגם במרוצתם. ואולם בהיות שאין החיים מתגלים אלא שוב בצורת קולטורה איזו שהיא׳ נמצא שאותו הפרוצס של התקדמות החיים מופיע לעינינו בתמונת פשיטת צורה ודחיקת הישן מפני החדש בקולטורה. החליפים התדירים של תבני הקולטורה׳ מותנים׳ איפא׳ מצד אחד׳ על ידי פרייתם של החיים שאינה פוסקת׳ ומצד שני - על ידי הנגודים העמוקים׳ המונחים בהם׳ בין מרוצתם והתחלפותם התמידית ובין תכונתן המיוחדת של צורותיהם הנגלדות׳ שבהן הם כלים• אופי זה של הפרוצס הקולטורי ההיסטורי הוכר מתחלה במקצוע ההתפתחות הכלכלית: אבל הוא מתגלה גם בשאר מקצעותיהם של חיי התרבות: בכל מקום נמצאת דפיקת החיים באופוזיציה סרבנית אל צורותיהם שגגלדו ושתובעות ערך לעצמן. ואולם כשעצם מושג החיים נעשה תקיף וכעין מרכז אידיאלי בשביל אותה תקופה׳ הם מגיעים בעטיו של אותו הסכסוך המתואר לבלי־מוצא טרגי׳ מפני שכאן החיים חשים כבר בכל צורה׳ איזו שתהיה׳ מעין נבלים על ידיהם׳ והם עורגים לא לחורבנה שלצורה זו בלבד׳ אלא של הצורה בכלל׳ ולתפוס את מקומה לעצמם׳ בכל פשטותם והשתנותם. ודוקא בשעה זו עובר עלינו — לדעת זימל - מחזור חדש של אותה המלחמה הנושנה׳ שאינה עוד רק מלחמת צורה חדשה שנחתמה על ידי החיים בצורה ישנה שנפסלה. עכשיו נלחם העיקר של החיים כנגד הצורה באשר היא׳ זאת אומרת: כנגד העיקר ש ל ה צ ו ר ה• ההשקפות הפילוסופיות׳ שמושג החיים היה שליט בהן במשך עשרות השנים האחרונות׳ בשרו את בואו של הקונפליקט המתואר כאן• את כבד משקלה הרוחני של הופעה זו מנסה זימל למצוא על ידי קביעת מקומה ההיסטורי בהתפתחותה הקולטורית־הרוחנית של האנושות. כל תקופה קולטורית חשובה יש לה מרכזה האידיאלי׳ שאליו מתקבצים בל קרני אורה הרוחניים. מושג מרכזי׳ או במלים אחרות: רעיון קולטורי מדריך כזה׳ היה לו לעולם היוני העתיק׳ והוא - הרעיון של "הויה אלהית׳ שלמה׳ בעלת עצם׳ מתגלמת בצורות פלסטיות". להנצרות של ימי-הבינים היה המושג המרכזי- האלהים׳ שהוא מקורה וגם תכליתה של המציאות כולה• הרעיון הקולטורי של הריגסנס העמיד במקום האלהים אח הטבע׳ שמצד אחד השיגוהו בריאליות אמתית ומוחלטת׳ ומצד שני - כמין תפקיד אידיאלי׳ שצריך להגשימו בחיים• אחר כך באה המאה השבע עשרה ורעיונה המרכזי - מושג החוק הטבעי המדעי. תקופתו של רוסו שוב מכריזה על ה״טבע" כעל האידיאל היותר נשגב׳ הערך היותר נעלה. ובסופה של אותה תקופה מתכונן רעיון קולטורי חדש׳ רעיון»האישיות הרוחנית"• על פיו משיגים מצד אחד׳ במקצוע העיוני׳ אח כל ההויה כ»גלוי יצירתי של ה»אני" ההכרתי שלנו״׳ ומצד שגי׳ במקצוע המעשי׳ - מכריזים על עצם האישיות הרוחנית כעל אידיאל מוסרי עליון• במאה התשע עשרה רעיון החברה נעשה לאותו מתחלה רק עולמו של האדם בלבד היה עומד במרכז מחשבתו של זימל׳ זאת אומרת: הפרובלימות של ההיסטוריה ושל הסוציולוגיה. העולם הקויסמי ושאלות חמיטפיזיקה כשהיא לעצמה (האלהים׳ הנפש)׳ לא היו תופסים מקום גדול במחשבתו. רק מזמן מאוחר בערך התחיל לתתענין בחקירותיו גם בשאלות הפילוסופיות »האחרונות" הללו׳ וגם זאת רק כל במה שהן מופיעות כבטוי ידוע לחיי רוח האדם. אמנם כן׳ עבודותיו הראשונות הוקדשו לביאור תפקידיו ודרכיו של המדע החברתי ושל הדיסציפלינות הנוגעות בו׳ האתיקה ופילוסופית ההיסטוריה׳ שסוף סוף גם הן היו מוארות ומתבארות אצל זימל מבחינה סוצילוגית• ואולם בהרחיבו ובהעמיקו לאט לאט את נתוחיו הסוציולוגיים׳ הגיע זימל כמו מבלי משים׳ כאלו נמשך מאליו בכה האיתנים של ענין חקירתו׳ עד גופן של הפרובלימות היסודיות אשר בפלוסופית הקולטורה. מתחלה הוא בא׳ בספרו ע״ד »הפלוסופיה של הממון"׳ - בנתחו את יסודי המשק הממוני של זמננו ובהאירו עליו אח אור הסוציולוגיה׳ - אל נוסחתו הראשונה בדבר פרובלימת התרבות של זמננו והטרגדיה׳ שאין מפלט ממנה׳ המונחת במעמקיה: התרבות האוביקטיבית׳ חרוחנית־המפשטת׳ עומדת כאן למול התרבות הסוביקטיבית׳ האישית׳ ודוחה אותה בכל מקום לאחור ואף מסכנת את עצם קיומה. מכאן ואילך בוחן זימל את פרובלימה הקולטורה בשורה שלמה של מסות מיוחדות׳ המציינות את עמדותיהם השונות של החיים התרבותיים הרוחניים׳ שעל הרוב הן סותרות זו את זו. ככה הוא מעמיד למשל במאמרו »קנט וגטה" את השקפת עולמו הרציונליסטית׳ האינטיליקטואליסטית של הראשון לעומת השקפת עולמו האמנוחיח־החיותית של השני• וככה במאמר ע׳ד »שופנהויאר וניצשה" הוא מתאר בהבלטה יתרה את השקפת-העולם האנטי- אינטיליקטואליסטית׳ האירציונליסטיח׳ שהיא כעין היפוכה של ההשקפה הקנטית• ועם זה כל ההבדל בין שופנהויער וניצשה אינו סוף סוף אלא הבדל-ההערבה בנוגע להשקפת חיים אחת והאידי8ל הקולטורי הקשור בה• במקום ששופנהויאר מעמיד בחמת רוחו את ה»לא" הטרגי שלו׳ שם בא ניצשה׳ במו מתרפק על אהבת החיים׳ ומכריז על »הנו" הצוהל: יתר על כן: מתרונן מתוך שכרון־ חיים מיוחד במינו׳ הוא תובע את השנותם של החיים הללו עם כל מגרעותיהם ויתרונותיהם. »דה-_קפו" נצחי! ואולם בתארו את תכונותיהן של ההשקפות המתנגדות הללו של קנט וגטה׳ שופנהויאר וניצשה׳ כשהן מרוקמות בדמויות קונקריטיוח׳ מגיע זימל לידי רילטיביזמוס קולטורי מיוחד במינו ומודה שיש חוק ומשפט לכל אחת מן העמדות הרוחניות: לפי הכרתו׳ החיים עצמם׳ בטבעם׳ מולידים מתוכם את הנגודים האלו• פניה מדרך זו אל נקודת מבט יותר אוביקטיבית אנו רואים רק ב»מטםיסיקה של החיים״ שלו •׳ שהיא כעין גולת הכותרת במחשבתו הפילוסופית׳ ויחד עם זה היא משמשת אבן סנה לפילו0וםית־הקו5טורה שלו׳ המאוחרת, שבה מושג »החיים" שוב אינו מתבאר (בנגוד לתקופה הראשונה) כהופעת אורגנית׳ כפרוצם פיזיולוגי׳ אלא כהופעה רוחנית׳ שאמנם גם היא אינה אלא »ראש ההר" של החיים האורגניים• בתתו׳ על פי דרכו׳ צורה הדשה לתורותיו של ברגסון׳ ובהסבימו אליו בעיקרים היותר חשובים׳ קובע זימל גם בחיים הרוחניים את העיקר של ההתפתחות היצירתית׳ אלא שהוא משתמש בתיאור החיותי של העולם רק כדי לבסס על יסוד איתן את החיים הרוחניים• בהיותו מוניסטן כברגסון׳ הוא רואה בחיים הרוחניים ובחיים האורגניים רק שתי צורות־גלוי של חיי חבל• ואולם׳ שלא כברגסון׳ משתדל זימל להרחיב את הפילוסופיה של החיים הרוחניים עד לתחומה המיטסיסי. משום כך מופיעות לעיני זימל אותן הפרובלימות העומדות במרכז התענינותו הפילוסופית של ברגסון׳ רק בהקדמות לחקירתו הפילוסופית. על יסוד הנחות כוללות אלו בונה זימל את שטתו בפילוסופיה הקולטורה. לפי השגתו׳ משעה שהחיים עוברים את תחומי העולם האורגני והם מתרוממים למדרגת חיים רוחניים׳ יותר נכון תרבותיים־רוחניים׳ - מתגלים בתוך נבכיהם * ראה מאמרו »השקפת החיים״׳ ארבעה פרקים במטפיסיקה 1918. ו»0כ0וכי התרבות החדשה״ מהדורה שניה 1921•