Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 35 (לה)

מעשה עזריאל משה שומר הספרים מחזורים וסידורים. וקיים בהם זה אלי ואנוהו. אגוד,ו במצוות נאות• והיו כל הספרים מקושרים בטבלאות נאות. ושדל עם הכתפים שיזהרו בהם שלא יתלכלכו ושלא ישחיתו אותם. קפץ עזריאל משה ונתן ידו על זקנו ואמר לבעל הבית: עלי ועל צוארי! נטל את הספרים והניחם בשק. קשר עליהם את החבל. ויט שכמו לסבול וטענם על כתפיו. והיה הולך בשמחה להביאם לדירה החדשה. ועדיין השק על כתפיו עמד בחצי הדרך ואמר: רבוגו של עולם. כמה גדולה תורתך. ואף על פי כן יש לך בני אדם שיודעים כל התורה כולה. ואני לא זכיתי להבין אפילו ספר אחד. אפילו דף אחד. אפילו שורה אחת. אפילו דיבור אחד. אשמע שופר של משיח- אם לא שמעתי מספרים שזימן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום שני דדים כשני תלמידי חכמים והיו מלמדים אותו תורה וחכמה. חס ושלום׳ שיש לי טינא עליך. שלא עשית עם בן אמי כשם שעשית לאברהם אבינו. אלא מתאוה אני לדעת מה כתוב בכל הספרים הללו• ומיד התחיל מפיק מלין קדישין: חומש׳ רש״י. גמרא. תוספות׳ מדרש. תרגום. תרגום שני. וכך היה מהלך בשוק וקורא בלבו: חומש׳ רש״י׳ גמרא׳ תוספות. וכו׳. והזכיר שמות חמשה חומש תורה ושמות כל הסדרות. אחר כך אמר אל לבו: בוא וראה. הרי הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים. ונתן לנו את הפסח לאכול בו מצה ומרור ולשתות בו ארבע כוסות. אבל הרי אף תשעה באב יש׳ שמתענים ויושבין על הקרקע ומקוננין על חורבן בית המקדש׳ משמע שנכנסו ישראל לארץ ישראל ועלו לירושלים עד שבא טיטוס הרשע והחריבה. ואילו היכן כתוב דבר זה לא שמע מעולם. התחיל בוכה בלבו: אוי לי שלא למדתי. אוי לי שלא ידעתי. ומחמת גודל צערו נטמטם לבו ונשתכח הימנו אפילו מה שידע. היה הולך באבלו עד שפרק משאו. וכיון שפרק משאו ונטל שכרו נכנם לחנות אחת. ופתח את האמתחת. ולקח במחיר. מין אבן גיר׳ ונתחבא בדירתו. ורשם להנאתו׳ על הדלת ועל הקורה. שמות כל התורה, ושמות האבות עליהם השלום. ושמות האמהות עליהן השלום׳ ושמות כהנים ולויים׳ ומלכים ונביאים׳ ולא הניח שם מן החומש ומן ההפטרה כגון משה׳ אהרן, דוד ושלמה שלא כתבו בכתלי ביתו׳ עד שהיו כתלי ביתו דומים לטפיטין המצוירים. וכשהגיע זמן תפלת מנחה רץ לבית המדרש להתפלל תפלה בצבור. ושם תלמידי חכמים מנצחים זה בזה בהלכה בין מנחה למעריב. עמד בקרן זוית ונעץ שני אגודליו בתוך החבל האיש עזריאל משה כתף היה׳ וממשפחת כתפים היה׳ והיה מופלג בכה זובעבודה׳ והיה הולך בדרכי השם׳ כדרך היהודים הפשוטים. ובכל יום ויום היה קם קודם עלות השחר׳ ומתפלל תפלת ותיקין׳ ולאחר שחלץ את תפיליו והניחן בתיקן אמר: רבונו של עולם׳ אני איני מבין מה שהתפללתי׳ אבל אתה׳ שהכל גלוי וידוע לפניך. מסתמא יודע אתה כל מה שכתוב בסידור׳ יהי רצון מלפניך. שתקבל ברחמים וברצון את תפלתי! ותוך כדי דיבור היה רץ לבית המזיגה ושותה רביעית ההין יין שרוף ומדבר על לבו: עם הארץ חשוב כסוס! מה הסוס הזה לעם קש ותבן - משקין אותו. כך אתה, עזריאל משה׳ לאחר שהתפללת הריני נותן לך לשתות! ועל דבר זה היו הבריות מלגלגין עליו ואומרין: היין מדבר מתוך גרונו של עזריאל משה׳ כוס יי״ש מקשקשת במעיו! אבל עזריאל משה מנער בזקנו ומשיב: מה אעשה׳ אבי ואמי מתו עלי בנעורי ורב לא היה לי׳ ואיני אלא כחמור לעול וכסוס למשא. אבל נשבע אני בזקני. אילו היה הקדוש ברוך הוא נותן עלי חבילה לטעון. הייתי נושא לו בחנם! ומיד הוא יוצא לשוק ומכניס עצמו בעול של פרנסה. וקרן זוית היתה לו בשוק. ושם היה עומד בצלו של הקדוש ברוך הוא ועיניו נשואות לארבע רוחות העולם, שמא יבוא אדם ויקרא אותו לישא לו משאוי. וכשהיה מת בעיר. רחמנא ליצלן. היה מביא את דף הטהרה ואמבטי של מתים. והואיל וזכה לזקן גאה עשאוהו חבריו למרדכי היהודי "באחשורוש שפיל" וליעקב אבינו "בגדולת יוסף"׳ והיה מחרה לבותיהם של ישראל בשמחת פורים. ובדבר זה יש לנו ברוך השם כמה וכמה מעשיות׳ לא יכילו אותן שלשים ריס נייר׳ כגון שהיה מכבד בזקנו לפני ארון הקודש כרב יעקב ב״ר יקיר ז״ל׳ וכשהיתה אשתו מקניטתו והחזיקה בזקנו וצווחת כנגדו: רשע׳ לעצמו הוא מגדל זקן ארוך כגלות. ולי אינו מביא אפילו שתי שערות לפאר. נכרית! אבל מקשי השעבוד תש כחנו׳ ונתמעטה היכלת לכתוב הכל. ולא כתבנו אלא כמלוא פסת נייר שמחירה פרוטה• ואיידי חוטר הוטב בעינינו להעתיקו. וזה החלי לעשות. יום אחד עמד עזריאל משה עם שאר כל חבריו בשוק. בא אצלם אדם אחד וקרא להם להסיע את כליו מדירה לדירה׳ ואדם זה בעל בית הגון היה. ולמדן היה׳ והיו לו כמה וכמה ספרים. ש״ס בבלי וירושלמי. ויד החזקה וארבעה טורים ושלחן ערוך ומקראות גדולות וספרי עיון ומחקר וספורי מלחמות. מלבד!asssassi