Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 34 (לד)

SM■* *aaea במאמר על הציר סיסליי טוב לבו׳ והוא מתפשט כ״ס עד שמתחיל לשבח את הפררפאליטטים - בעוד שבשנות התשעים ראה אותן כסימן של ״התנונות״׳ בהופעה פתולוגית בולטת׳ - בגלל דבקותם אל הפרטים׳ בגלל "הדיוק הבוטני של פרחים ואילנות"• הפעם הוא מוצא מלים אחרות לגמרי בשביל אותה החבה אל הפרטים• הוא כותב: "דבר אחד צריך לשבח בהם׳ הם יודעים ומחבבים את חיי הצומח׳ כל דשא וכל עשב - על האילנות כבר אין צורך לדבר - יש לו פרצוף פנים בשבילם׳ יש לו חידתו הפרטית׳ שהם יודעים לפתרה ולהסבירה לנו׳ או לפחות לפתוח לנו פתח לפתרונה"• גם לשונו של נורדוי נעשתה כאן לבבית ורכה: בפובי־די־שון שבח אחד כך את פשטותה והכיר בה את תומתה וישרה׳ בעוד שלפנים היה מותח עליה חשד וחשבה לבעלת־העוייות בלבד• ולבסוף׳ במילה׳ ובקונסטנטין מניה׳ הציר והפסל׳ הודה שהם אמנים׳ שכמעט בלי תנאי הוא יכול להתמסר להם• אמנם הללו היו קרובים ביותר לטעמו• הם הגשימו ריאליסמוס לא־עז ביותר - עזותו של קורבה וזו שלז1לה׳ שהגיעו עד הכיעור׳ היו לו לגועל נפש - ריאליסמום׳ שיותר משנתבטא בצורה האמגותית נשתקע בחומר עצמו׳ שהאמנים הללו עסקו בו• הפועל־בשדה של מילה והפועל בבית־חרושת של מניה׳ הם יפים ועדינים הרבה משהם מופיעים בחיים• והרי זהו הדבר׳ שנורדוי בקשהו באמנות: חיים של שמחת העבודה׳ חיים פשוטים בלי התחכמות ובלי תביעות׳ שיבה אל הטבע הרחק משאונו והמונו של הכרך׳ אבל בלעדי הפטפוטים של רוסו« יופי׳ אבל לא מוזר מן הטבע׳ לא עוין לטבע• קצורו של דבר: זווג נכון בין המציאות והאידיאל׳ במדד. ובמשורה מכל אחד׳ לא פחות ולא יותר• אבל הנער אינו יודע לאחוז במדד.׳ ובמקום שנורדוי צועק על אי־טבעיות׳ הרי היתד. שם רק התאבקות עם עגי־הבטוי׳ שעושה את האמן למגמגם• נור־ דוי לא רצה להאמין בישרה של התאבקות זו ואת הגמגום חשב רק לפוזה יהירה בלבד• האם חזר בו לאט לאט׳ או רק נלאה להלחם - נביא־ ההשכלה האמיץ הזה? רחל וישניצר־ברנשסיין הי״ט - זה ״סוף המאה״ השנוא כל כך על נורדוי - רבה מאד ורכושה הכי גלוי הוא׳ שתנועת האמנות החדשה נתעשרה עושר רב בבחינת אמצעי הבטוי׳ במדד. אשר לא שערוה• נורדוי יכול היה׳ למשל׳ להתרגז על זה׳ שהפואזיה משתמשת בבטויים ממקצוע המוסיקה׳ שהמשוררים דואגים לצלצול החרוז ולפעמים תוקעים עצמם רק לדאגה זו וקופצים על ידי כך לתוך רשות אמנותית׳ שאינה שלהם• הוא יכול היה להיות מקפיד׳ כמחקי־הקלסיקים׳ שהיו זהירים באחדות הדרמ¬ טית של המקום׳ הזמן והפעולה• הוא מאמין להיות׳ מי יודע׳ כמה ערום ובעל מזמות׳ כשהוא מספר לנו׳ ש״אמנות הקודש היונית המהוללה כל־כך לא היתד. בעיקרה אלא פרי אי־הדעה• היא חקקה באבן בהכנעה עבדותית את בניני העץ שמצאה לפניה"• כאילו יקל בעינינו ערכו של ההיכל היוני לאחרי שאנו יודעים את המקור׳ שממנו לוקחו צורותיו! כאילו יקל יפיה של לשון על ידי זה׳ שהיא משתמשת במלים׳ שכבר הפסידו את מובנן הקדמוני ושיצירתן נגרמה על ידי טעות או על ידי שבוש וכדומה! נורדוי הוא מאלה האומרים׳ שההיסטוריה אינה אלא שורה של טעיות• חסר לו החוש ההיסטורי• ודוקא בדברים שבאמנות יש ערך רב לאותו הדבר שבא לנו מבלי הכרה ושמהורו במסורת• אמנם׳ כשהמבקר נלחם כנגד צורת אמנות שעברה שעתה׳ הוא משתמש לפעמים בכלי־זיינו של השכל׳ אם זהו כלי זיין מתאים ביותר לצורך השעה« אבל נורדוי משתמש בו דוקא כנגד הצעירים׳ העולים• תועלת גדולה לא הביא לו כלי־זיין זה• עשרות שנות מגוריו בפריז׳ מגעו ומשאו יום יום עם המונה ושאונד. של עיר זו׳ שתערוכה אמנותית עדיין בה בגדר המאורע׳ התעמולה הלא־פוסקת׳ שנהלו הצעירימ׳-כל זה פעל על נורדוי להחלישו• הוא נעשה נוח יותר• אמנם׳ עודנו מדבר בחפץ לב על החולניות׳ וזה נראה גם במאמרי הבקורת שכתב אחרי שנת 1900׳ ואולם הדיאגנוזה שלו אינה מחלטת עוד׳ כמו לפנים׳ על דבר היסטריה של אפיסת הכחות׳ על מוסריות לקויה וכר¬ « 1V