Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 36 (לו)

וראה ועיין מה שכתוב בשל״ה הקדוש ותשתומם על המראה. וזה לשונו: ראיתי וקבלתי אף מי שהוא עם הארץ גמור וכו׳, והוא קורא אלו השמות(היינו שמות החכמים ושמות ספריהם) ונפשו חשקה בהם. ובוכה שאינו מבינם. אז הוא מרוצה להשי״ת ויזכה לזה לעתיד לבוא. והנה מזה כמה שנים כשיצאו המלכים ללחום זה עם זה באו שפעת קלגסים לעירו של עזריאל משה• ברחו כמה מישראל ליערות ולשדות והשאר קבלו דין שמים עליהם. אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב והיו שונאיהם של ישראל נמקים. וזה האיש עזריאל משה רץ לבית המדרש הגדול ונטל כמה שקים ומלא אותם ספרים וטמנם שלא יטמאו אותם ידיו של עשו חלילה• ובכל יום ויום היה מתחזק בבית המדרש הגדול בטליתו ובתעניתו וקורא שמות התנאים והאמוראים ושמות שאר גדולי ישראל קדושי עליון. ושמות ספריהם הקדושים. עד שנכנס אויב. ראה את עזריאל משה וזקנו ונתבהל מפניו. כמו שנאמר וראו כל עמי הארץ וכו׳ ויראו ממך. מיד ברח על נפשו. אמר לו הממונה: עשית שם דין ז אמר לו: זקן אחד ראיתי שם ונתבהלתי. מיד קבץ הממונה כל חיילותיו ונכנס עמהם לבית המדרש. ובשני בשבת היה. וברגע שהקדוש ברוך הוא זועם היה׳ והיה עושה המזל עקרב באורח קשת בשנת א׳ ת״ת מ״ז לחורבן בית אלקינו. והקיפו את זה האיש עזריאל משה. אותה השעה החזיר עזריאל משה פניו כלפי מעלה וכוון לבו לאביו שבשמים ואמר לפניו: רבונו של עולם- קח נא את נשמתי כל זמן שדעתי צלולה עלי ולבי שלם עמך׳ ולא אכפור חס ושלום באלהי ישראל! והצדיק את הדין ופשט את צוארו לשחיטה. תפסוהו ותלו אותו בחבל אשר במתניו ובזקנו. ולא נתקררה דעתם עד שנקרו את עיניו ועקרו את לשונו וקרעו את אצבעותיו. והפכו את כל הבית ומצאו את הספרים. וקרעו כל הספרים בחמתם. ונתפשטו בכל העיר לעקור ולשבר ולמגר ולהרוג ולהשמיד ולאבד חס ושלום את כל היהודים שם. וזה האיש עזריאל משה היה תלוי בזקנו עד שבא אליהו הנביא זכור לטוב. והורידו וקבץ את פרקי ידיו ואת פרקי אצבעותיו. והחזיר לו מאור עיניו והושיב לשונו בפיו והעמידו על רגליו והביאו למערת רבי גדיאל התינוק. מיד קם רבי גדיאל התינוק ולבש בגדי נקם והוציא ספר גדול ונורא מן המערה׳ ורשם בפיח עשנם של הנשרפים על קידוש השם כל מה שעשו הרשעים בזה האיש עזריאל משה- ויצא לקראתו ונתן לו שלום וקשר לו כתר כבוד. והכניסו במדור של עשרה הרוגי מלכות. ולפי שהיה יודע שם כל ספר וספר הושיבו שם לפני ארון הספרים וזה האיש עזריאל משה עומד ומשמש לפניהם. עד כאן מעשה עזריאל משה הכתף הוא עזריאל משה שומר הספרים. ושאר אצבעותיו מרחפות למעלה מן החבל וקלט כל דיבור ודיבור. שמע שהם אומרים. הרמב״ם. הרא״ש והטור אומרים כך וכך. הבין מדעתו שהם גדולי עולם. נתלהב לבו וחזר על שמותיהם בלחש. וכשבא לביתו רשם את שמותיהם והיה קורא אותם פעמים הרבה, עד שהיו שגורים בפיו. ולמחר אחר התפלה- לא רץ לבית היין. אלא שתל עצמו בבית המדרש׳ ונתן לבו ונפשו לשמוע דברי חכמים. הזכירו שם ספר. חזר על שם הספר כתינוק זה ששומע ברכה מפי הרב וקורא אחריו• וכשהיה שומע חכם אומד: כך איתא בגמרא זו. כך מובא בספר זה. היה מכוון בלבו לידע את שמם ולזכור את מקומם׳ עד שהכיר כל ספר וספר. וכשהיה חכם צריך לספר. מיד רץ עזריאל משה האיש. והוציאו מן הארון ונתנו על ידו. וכך היה עושה כל יום ויום ומוסיף והולך מדעתו. ובחזירתו לביתו היה רושם כל שם ושם ששומע בבית המדרש, ומניח פיו על הכתב ומנשקו בשמחה גדולה, שזכה לידע שמות חכמי התורה, ובוכה עליהם שלא זכה לידע תורתם. ומרוב הדמעות היה הכתב נמחה והולך. מה עשה? קנה לו גליון נייר וכתב כל השמות בעט עופרת. ובשעה שעמד בשוק בטל היה קורא אלה השמות. ואף גם זאת עשה זה האיש עזריאל משה: היה קורא בלוח מנין השנים: לבריאת העולם, למבול. ללידת משה רבנו עליו השלום, ליציאת מצרים, לבנין בית ראשון. לגלות עשרת השבטים, לגס חנוכה, לחורבן הבית׳ להמצאת הדפוס על־ידי גוטנברג וכו׳. והנה מבואר בזוהר, כשחושב האדם מחשבה טובה. מיד מחשבה זו עולה על הלב שהוא יסודו של הגוף, ואחר כך עולה מחשבה טובה זו על שאר אברי הגוף׳ ומיד מחשבת הלב ואברי הגוף מתחברין כאחד, והם מושכין עליו זהרה של השכינה. ומסתמא נהפך זה האיש עזריאל משה לאיש אחר. ומכאן ואילך נשתנו סדרי חייו- וכשהיתה אשתו מקניטתו היה מתעצם במחשבתו בשמות הגדולים ולא היה מפנה לבה לבזותה. ומשום שהיה שומע חרפתו ואינו משיב׳ לא היה יצרה תוקפה לקללו יותר׳ עד שהיה שלום בינה לבינו. ולא עוד אלא שהתחילה מכבדת אותו ומשתבחת בו בפני שכנותיה. ואף הן התחילו נוהגות בו כבוד. והיו משכימות לפתחו. וכל שאלה ושאלה בחשבון העתים. כגון מתי חל יום טוב פלוני« מתי חל יום יאד־צייט פלוני היו מביאות אליו. והוא מחליק את זקנו ועוגה: המתיני, ואני אעיין בלוח! וקם ונוטל את הלוח מן היתד׳ ומעיין בו ומשיב, עד שיצאו מוני¬ טין שלו מסוף העיר ועד סופה. ולא זה בלבד׳ אלא שפעמים היה מארח תלמיד חכם על שלחנו. ומסתמא לא אכל כדרך הרעבתנים׳ שמשליכים הברכה מפיהם במהירות וזורקים את המאכל לפיהם בזריזות׳ אלא אכל בישוב הדעת. ועל מפה פרושה, וכבד את ה׳ בגרונו, זה ניגון גאה. ובין הפרקים היו מזכירים מעשים טובים של צדיקים על שלחנו. והוא היה מתכוון ללמוד איזו הדרכה ישרה• ושמענו מפי מגידי אמת, שהכירו אותו והעידו׳ כי זה האיש עזריאל משה נעשה בעל צורה. ולא היה ניכר בפניו שאדם פשוט הוא.