Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 26 (כו)

AMOR DEI SENTIMENTALIS אהבת הא לוז י ם מתוך רגש¬ באנשים׳ נשתמטו הנגונים הללו מזכרוני במשך עת רבה׳ ולבי הלך בינתים אחרי המנגינה של האופירה המודרנית הזרה לגמרי לא רק לצורתה של המנגינה החסידית׳ כי אם גם לרוחה הפנימית• ואולם כשהקשבתי להנגונים הקלסיים׳ נשתוממתי רגע למשמע אזני: כאלו רפרפה במוחי איזו תמונה חביבה מאד׳ אבל מטושטשת מרוב ימים׳ כאלו נצנצו במחשבתי שיורים של אילו זכרוגי־ילדות׳ שברובם כבר נמחקו מעל לוח לבי! אכן׳ הריתמוס והנוסח המוסיקלי הוא פה׳ לכאורה׳ אחר לגמרי ן אבל יש בם׳ בנגונים הקלסיים הללו׳ שמץ־דבר טמיר ונעלם בשביל אזן הבשר׳ אבל גלוי ומחוור בשביל החוש המוסיקלי הפנימי• חוש זה הוא שמקרב את הרחוקים ומעלה על לבי איזה קטעי נגינה נשכחים• איזה גרעין מוסיקלי דק מן הדק יש כאן שהוא משותף לשניהם יחד• זמן רב הייתי תוהה ומשתאה - כי עדיין לא נתחוור לי הדבר׳ עדיין לא מצאתי את פתרונה הנכון של החידה! אבל הפתרון בא לי אחר כך בהיסח הדעת• פתאם נצנצה המחשבה במחי: הרי זו הרוח הדתית׳ המחלחלת בשניהם גם יחד< המצב הנפשי בשביל שניהם אחד הוא: האמונה• והנה בנוגע לבך יודה כל אדם׳ היודע פרק בהלכות נגינה׳ שאין כמוהו איש׳ אשר רוח אלהים מפעם בקרבו• בך הוא המוסיקן היותר נאמן לאפיו הפנימי׳ בעל סגנון מוסיקלי נאצל ביותר• סגנון זה עובר כחוט השני בכל הקנטטות׳ הסונטות והאורטוריות שלו׳ אשר עצמו מספר׳ עד אשר כל השומע להן יכירנו מיד׳ יען כי נובע הוא מלב איש מאמין׳ שיש לו יחם רליגיוזי קבוע לכל הדברים שבעולם• אבל בנוגע למוצרט׳ איש החמודות׳ יתכן שיהיו רבים חולקים ואומרים: וכי יתכן שהרגש הריליגיוזי יתפוס מקום כל כך הגון בלב מוסיקן קל המרוץ וארך הכגפים הזה׳ המדדה מזמר לזמר׳ כפרפר זה המקפץ מפרח לפרח ז ברם מוסיקן זה הוא היוצר של הרעקוויעם׳ מפעל אמנותי כביר וריליגיוזי באופן היותר נעלה• מוצרט הוא גם כן היוצר של האופירה "חליל הפלאים"׳ אשר עם כל היותה אופיריטית למראות עין׳ לפי צורתה החיצונית׳ הרי היא כלה ריליגיוזית לפי תכנה הפנימי• "חליל הפלאים" הוא כלו כעין מסתריה ריליגיוזית׳ כי הרעיונות הריליגיוזיים הכי טיפוסיים מצאו בו מקום: מלחמת הטוב ברע בדמותו של כהן הצדק סרסטרו הלוחם כנגד מלכת הליל הרשעה« ההרפתקאות הקשות של בן־ המלך טמין׳ השם נפשו בכפו למען הציל את בת המלכה טמינה משביה! עינויי בת המלכה גופה׳ הכמהה לאהוב־נפשה והעומדת בנסיונה ז ולסוף־נצחון הטוב על הרע׳ האור על החושך׳ הגאולה הבאה לטמינה וטמין גם יחד על ידי הכהן סרסטרו ועושי רצונו• כל האופידה נושאת עליה חותם ריליגיוזי טפוסי׳ וכבר העיר הגל בצדק על עומק תכנה׳ למרות דעת רבים׳ שחשבוה בקוצר ראותם לגבוב־תמונות בעלמא• על כל האופירה׳ מראשיתה וער סופה׳ שפוך קסם נפלא של מוסיקה נאצלה ונהדרה׳ של רגשות ריליגיוזים נשגבים• מי בעל־נפש ולבבו לא יחרד לשמע השירה של נושאי הלפידים׳ השיחות המוסיקליות בין מימות התקופה׳ שבאה אחרי בטהובן ואילך׳ נסתלקה רוח הקדש מהשירה המוסיקלית• אמנם מפרק לפרק קמו גם אחרי בטהובן כשרונות כבירים ומצוינים במינם׳ וגם הד קולה של המנגינה קלסית עוד מבצבצת ועולה לפרקים במשך זמן רב מתוך היצירות של האחרונים׳ כגון שוברט׳ מנדלסון וביחוד ברמס« אבל פניה הראשונים לא היו לה עוד• הכשרונות היו ״כשרונות״ - ולא יותר׳ זאת אומרת: איזה כה המצאה של דמיון מוסיקלי לארוג מטוות יפות של נגינה ולא יותר והד קולה של המנגינה הקלסית נשאר בודד וקלוש למדי• חסר להן׳ ליצירות של האחרונים׳ אותו ההוד וההדר׳ אותה כלות־ הנפש ואותו מעוף הרעיון׳ שהמוסיקה הקלסית מצטינת בהם במדד. מרובה כל כך• קיצורו של דבר: חסר להן איזה קורטוב פיוטי׳ נאמר: איזה דבר "שבקדושה"׳ שבלעדו המוסיקה נעשית מין שעשוע אסתטי מענין הרבה או מעט ולא יותר• אלה׳ שהמוסיקה היא אומנותם׳ ינסו אולי להשתיקני בנזיפה או בלגלוג על "החלטות כלליות" כאלו בנוגע להשתלשלות הטכניקה והצורה המוסיקלית מימות בטהובן ואילך׳ ויזכירו לי את המשפט הגלוי וידוע לכל׳ שהיצירה "המוסיקלית" "צעדה קדימה בפסיעות ענקיות"׳ רגל ברגל עם כל היצירות הפיוטיות האחרות׳ וממילא גם עם "התעשיה הקולטורית" בכלל• אכן הדיוט גמור אני בכל הדברים הנוגעים לטכניקה המוסיקלית׳ אבל אם לרוחה הפנימית של המוסיקה׳ ולא רק אל צורתה החיצונית לבד נביט׳ צריך יהיה כל מבין דבר להודות׳ שהניצוץ האלהי של המוסיקה הקלסית הלך הלוך וכבה עם כל צעד וצעד אחרי בטהובן׳ אף כי השירה המוסיקלית בכלל הלוך הלכה והתפתחה• ואם אמת הדבר׳ שהרעיון המוסיקלי בכל תקפו וגבורתו אצל הקלסיקים הלך ונתדלדל במרוצת הזמן עד שנתרוקן לגמרי בזמננו׳ אין לנו שום יסוד לתלות את הקולר בחסרון או במעוט הכשרונות לבד• כי הכשרון האמנותי הוא׳ לפי דעתנו׳ רק אמצעי פחות או יותר חשוב׳ אבל לא יותר הוא איננו׳ לפי דעתנו׳ כח יוצר בפני עצמו׳ אלא גלגל סובב או׳ בלשון המקובלים: רק כלי׳ או צנור׳ בשביל הזרם הפיוטי׳ ולא הזרם בעצמו׳ שמוצאו ממקום אחר לגמרי: וגם זולת זה - כלום יש לנו זכות הגיונית להטיל ספק בכשרונותיה של תקופה׳ כל זמן שדור התקופה ההיא עדין הולך ומתפתח - לפי רוחו - ומראה סימנים של חיים אמיצים במקצועות שונים? לא בכשרון בלבד תלוי הדבר׳ אלא באיזה דבר אחר המונח מעבר לגבול הכשרון׳ הדבר שממנו הכשרון חי׳ ממנו הוא ניזון ובו נסתבכו שרשיו• דבר זה מהו? - ירשה נא לי הקורא לפנות מעט הצדה ולהעלות על לבי אילו זכרונות של ילדות נשכחה• את ימי נעורי אני מזכיר היום• אותם הערבים של מוצאי שבת׳ במסבת חסידים׳ אותם הנגונים בלי מלים׳ שזכורים בודאי לרבים מאתנו׳ שזכרונם נחרת עמוק בלב• משגדלתי ובאתי