Rimmōn · 1922-01-01 · 4 (1922) · p. Seite 25 (×›×”)

בתור אמן׳ בתור חוקר ובתור ממציא בקש דברים גדולים כל כך׳ שונים כל כך׳ עד שלא יכול עוד לשאת את משאם ונפל תחת כבדם• הוא בקש למצוא את אשר לא מצאה עוד האנושיות׳ ועל כן היתה רוחו שבורה ומלאה התאוננות על העדר הצדק והוסר ההגיון שבחיים• ובהכירו את קשי החיים וחדלון רוח האדם׳ היה תועה ממקום למקום ומבקש משען וסעד מוסרי לעצמו כנגד עצמו• היה עובר מעסק לעסק׳ ממחקר מדעי אחד למשנהו׳ כדי להרגיע את סערת רוחו• ויום אחד לא עצר עוד גם הארז הזה כה לחיות עוד-וקץ כל בשר הגיע גם בשבילו• הנשמה העדינה׳ נגועת האכזבות׳ שבה אל מקורה׳ ואולם שם לאונרדו׳ האמן והחוזה׳ ינון בבני האדם תאבי הדעת וצמאי היופי - עד נצח• הוא היה הראשון שגלה את היופי המוסיקלי שבצבעים׳ והוא גלה גם את צללי -האורה! בזה היה החלוץ לפני רמברנדט׳ ממנו מתחילה גם תורת הקומפוזיציה החדשה! חוקים' חדשים נתן לקומפוזיציה של ד,קוים• כללו של דבר: כשם שהיה לאונרדו מרובה־גונים באישיותו׳ וכשם שהיה חכם הכולל בידיעותיו׳ - כך היה מרובה־ענין במקצועו המיוחד׳ בחכמת הציור ותפס כמה וכמה פרובלמות באומנות זו וגלה בה חדשות לרוב• ואולם במקום גדולתה של אישיות זו אנו מוצאים גם טרגיותה• חייו כולם היו שרשרת של הפושים ושל משאת נפש לא נמלאת• הדבר שהיה יקר לו ביותר ושאחריו חפש כאחרי מטמונים׳ - זו האמת! אבל לבסוף הוכרח להכיר׳ שבקשת האמת אמנם נתונה לכל אדם׳ אבל מציאתה אינה אלא ענין לדורות רבים׳ או כמו שכותב הוא עצמו בכתביו: "האמת היא בת הזמן בלבד"• ד״ר אלג ה 9 ו מר־ ש ץ• ואם תשאל לשירי - הוא ענג וערירי׳ הוא בזך מלא בשמים׳?לב חולות־צגה׳ מאצבעות לפהפיה כי צנח בעבר ארחת־קדם הומיה ואם תט אךחת רוקלים׳ הנושאים לבונה וקטךת לאלילי הארץ הזונה׳ - בשאט בוז יקראו׳ TM' T: ■ בגרון צחה־צמא: לא מים מצאו! : T T I ־־ ־ T T אך נזיר מתבודד׳ איש מחריש־משתאה׳ כי ימצא אוצרי - הוא אליו ינהה! י 5 T T * י* T ״ V T לא לגוע?רירי איש נדפו כל הליו׳ כי לחיו בשיךי ר׳תשאל לשירי? הוא ענג נ?רירי! בעקב קו?לי?יץ• טבריה תדפ״א*