Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 47 (מז)

ביהד עבדו במסירת הנפש להדום את בנין הדת הקטולית• ימיו האחרונים של ריבלין עברו עליו בעגמת נפש, והלך בלי חמדה• המלחמה עם הדומיניקנים דלדלה את בחת וזקנה קפצה עליו שלא בזמנה• יוחנן ריכלין הוא אחד מעדי־הדמים, אשר מסרו את נפשם על שחרור המין האנושי• בעיניהם/ מלבזבז על הריסותה את מיטב הכהות העממיים• זו היתד./ למשל/ השקפת אירסמום מרוטרדם• גם דעת ריבלין לא נתקררה במעשים האלה/ אבל לא מתוך יחם של בוז לדת המשיחית/ אלא מדאגתו לקיומה• הוא היה שקוע בדת זו בכל לבת ובאמת בקש לה סמוכים מן הקבלה ומן התלמוד• על כן הצטער מאד על פיליפום מילנבטון/ שהיה נכד אחותו/ כי נתן ידו אל לוטות ושניהם שמעון ב ר נ פ ל ר• הש/דשחו/ בקרת האמנון/ לפילוסופיה האמנות של 5ן• וחוש הצבע בא במקומו• ולא עוד אלא שזכינו לפלאסטיקה ציורית• חדלה החבה היתרה לצורה עגולה ואמיצה׳ ומחדש הסגנון החדש של ציורי־כותל שטוחים Puvis de Chavannes לגלג על המציירים׳ המתארים את העין כמין כדור• אם יש לו לטן ערך בשבילנו כיום הזה? כמה סימנים מעידים על תנועה חדשה כנגד האמנות שאינה אלא שטח• חשקה נפש בני־האדם בתאור החלל׳ שואפים הם לצורות עומדות ברשות עצמן׳ ניתנות למשוש׳ עגולות• הפלאסטיקה המתארת תובעת עלבונה• אמנם אין מגע־רוח בין בני־דורנו ובין בני־דורו של פריקלס׳ שטן העריצם• מתוך בקשת תאור־ החלל פונים כיום למצרים׳ מתעמקים בפסלי הודו׳ בפלאסטיקה של הכושיים• כי פסלי־יון של המאה החמשית לפני ספירת־ הנוצרים אינם בעיני דורנו עזים כל צרכם; רכים וענוגים הם ביותר• ואילו בעיני טן היו סמל הטבעיות הבריאה• לפיכך קשה יהיה למצוא בענין זה צד שוד, בין טן ובין דורנו• ותורת־הסביבה של טן? פירושו ליצירה האמנותית על־פי ארבעה יסודות: הגזע׳ הסביבה׳ התקופה והסגולה הנפשית? וכי אין אנו מרגישים דוקא בימינו אלה׳ ימי המהפכות ומסעי־ העמים׳ עד כמד, היצירה האמנותית מותנה מן היסודות הללו שהעמיק טן לבודקם כיד חריפותו? אבל דוקא שיטתו התולדתית של טן לא מצאה לה ממשיכים גדולים אלא מסבירים בלבד׳ כריכרד מותר (Muther) למשל׳ שהשתמש בה ביד־חרוצים׳ אבל מתוך שטחיותו הזיק לשיטה זו יותר משהועיל• זמן־מה נדמה לנו׳ שבית״מדרשו של זיגמונד פרייד(Freud) ישוה פרי¬ ד,לולים לחקר התהוות האמנות׳ אמנם מצד הפסיכואנליטי בלבד ולא מצד החברתי• אבל חוץ מבכורות נאות אחדות לא זכינו לראות כלום• וחקירת האמנות נטתה בינתים לדרך נתוח צורות האמנות כשהן לעצמן והיא מוציאה מן הכלל כל מה שאינו שייך למתן־צורה• לפיכך אין לה ענין לתורתו של טן• מפילוסופית האמנות של טן למדים מדותיהם של היונים בימי פריקלם ואלכסנדר מוקדון׳ אבל תולדות המדות אינן עדיין תולדות האמנות• העיקר היה לטן שאלת ־למה ולא שאלת־ כדי לדון בדברי־אמנות חייב אדם להיות בעצמו אמן או לא ז טן לא היה אמן וראה חסרונו בכך• אבל לא הרגיש בחסרון גדול מזה שהיה בו - כותב תולדות הספרות היה• לא שדן על האמנות מתוך קנה־מדה של ספרות• אדרבה׳ מדקדק היה ביותר להפריד בין שני מקצעותיו׳ האמנות והספרות׳ והקפיד בחשדנות יתרה על כל קורטוב ספרותי במעשה־ידי־אמן׳ עד שנוח היה לו לגרש מן האמנות כל רוחניות׳ מתוך השעבוד והצמצום של אדם החי חיי־שגיות• טן הבחין בין האדם המוסרי׳ נושא הנגינה והרומאן והדרמה והספרות בכלל׳ ובין האדם הגופני׳ נושא האמנות המתארת• תקופות־ד,אמנות שלא היתה בהן הבחנה זו׳ למשל: הציור והפלאסטיקה הדתית והרוחנית של ימי־הבינים׳ ביטל בלבו• רק בפסלי יון העתיקה ובאמנות של הריניסאנסה מצא התגשמותה של הפלאסטיקה העצומה הנכספת׳ שיר ושבח לגוף האדם הבריא והנאה• קראו לו לטן בשם אבי תורת הנטורליזמוס, אף־על־פי שהטיף לאסתטיקה אידיאליסתית וגזר על חקוי משועבד לטבע• דרש דרש מאת האמנות הפרזה׳ הטעמת העיקר• אלא שלא הכריעו חכמים מהו העיקר• לטן היה העיקר הבעת הבריאות הגופנית שלא עלה עליה עול• לאימפרסיוניסטים׳ שטן כנה אותם בשם מחקים משועבדים׳ והמכונים עד היום בפי רבים בשם נטורליסטים׳ לגנאי׳ היה העיקר - בני־הגווגים הרכים שבטבע׳ ולאכספרסיוניסטים שבדורנו העיקר הוא ביטוי תגבורת חיי־הנפש• מושג העיקר מתחלף לפי דוח הזמן׳ וגם טן בן־דורו היה בגועל־גפשו כלפי הרומאנטיזמום החלוש• דעתו לא היתה נוחה מן ההזיה הנעכרת וכיוון בזה לדעתם של ד,נטורליסטים בספרות׳ בלזק וזולה׳ ושל האימפרסיוניסטים בציור - קורבה׳ למשל• הצד השוה שבהם אינו אלא בשלילה• בחיובו של טן׳ במשאת־נפשו׳ חולק היה על בני־דורו ואין לו שום מגע למהלך־המחשבות של האמנות בדורות האחרונים• כי דוקא המאה התשע עשרה ותחלת המאה העשרים סרו מן האידיאל של צורה בולטת• נראה׳ שניטל חוש הפלאסטיקה