Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 46 (מו)

לצוות ועלי למלאוית• זה יודע האל המיוחד שתמיד יקיים נדב עם תופי צילך בקו היושר כרצונך ורצון אהובך החותם בשולי היריעה• תמיד מבקש אהבתך ומזומן למאמר כבודן/ הקטון בגוים יוהננים רוחילין מ ם ו ר צ ע ם ד ו ק ט ו ר• אגרת זו נפלאה בסגנונה* שהוא סגנון תלמודי־רבני עם קצת שבושים בשמוש הלשון- אשר בימים ההם לא בקו מהם גם כמה רבנים עצמם• אבל מה שתמוה- זהו השמוש במליצת: «מהרסיך (ומחריביך) ממך יצאו״- במובן: כי מהרסיו ומחריביו של ישראל יוצאים ממנו עצמו• אין זו כוונת הדברים בדברי הנביא (ישעיה מ״ט• י״ז): ובספרות העברית החדשה משתמשים במליצה זו ולכוונה- שהשתמש בה יוחנן ריכלין• בכל אופן- עד כמה שידוע לי- היה הוא הראשון בחדוד דבורי זה• משפט ריכלין היה הולך ונמשך כמה שנים ברומי• מתירא היה ליאו העשירי להכריע את הכף לצד זה או זה• הוכסטרטן ישב בל הימים ברומי והתאמץ בכה השוחד- להטות את המשפט לטובתו• הדבר לא עלה בידו• האפיפיור מסר אח חקר המשפט בידי ועד של שלשה- וזה נטה ברובו לצד ריכלין• אבל בינתים בזבז העלוב בדין זה כל רכושו והיה אנוס למכור את אחוזת שדהו• האפיפיור גזר לבסוף- להשקיע את הדבר בלי פסק־דין — מיראתו מצד אחד את הקיסר ורוב מושלי גרמניה- שעמדו לימין ריכלין, ומצד השני את מלך פרנסיה- אשר סייע לדומיניקנים• ולא זה בלבד עשה ליאו העשירי- אלא שהרשה בימים ההם למדפים המפורסם דניאל בומבירגי מאנווירשא להדפיס את כל ספרי התלמוד• זוהי המהדורה הראשונה של כל הש״ם (קצת מסכתות יחידות נדפסו קודם לזהבפיזרו ובשאלוניקו)- שנדפסה בעיר ו ו י נ י צ י א ה בשנות ר״פ — רפ״ג (הדפום נגמר ביום ב' בכסלו)• היא שמשה בסדורה דוגמא לכל מהדורות התלמוד- בנוגע לקביעת הדפים• ברשיון זה הסבים האפיפיור לחות־דעתו של ריכלין- שהרי כל מה שהתאבק עם הדומיניקנים היה רק בדבר התלמוד- אם מצוה להחרימו או לא• ועכשו הלא הכשיר האפיפיור עצמו את הדפסתו והתפשטותו• בימים- שהיה המשפט הולך ונמשך ברומי- ודעת הקהל היתה עסוקה במאורע זה- עמדו אנשי בריתו של ריכלין ופרסמו חבור- אשר במובן ידוע יש לו ערך ספרותי קיים- ושייך לספרות-העולם: «אגרות בני בלי שם"׳ בשני כרבים• הכרך הראשון נדפס בשנת 1515- והכרך השני שתי שנים אחר בן- בשנת 1517• מי חבר את הספר הזה- לא נודע בבירור• כנראה יסד ק ר ו ט ו ם ר ו ב י א נ ו ם את הכרך הראשון- ואולריך מן ה ו ט ן את הכרך השני• האגרות נכתבו בלשון לטינית מגומגמת ומשובשת- כדרך שהיו כותבים בימים ההם הכמרים הדומיניקנים מעוטי־הדעת וגסי־הרוח. גם תוכן האגרות הוא סכלות ושפלות הרות במדה מרובה• מחברי האגרות שמו בפי הכותבים- «בני בלי שם", דברי פטפוט וסכלות בסגנון משובש ומוטעה• משכילי הדור התענגו מאד על ההתולים האלה• בזמנו עשה החבור רושם גדול וגרם הרבה להשפיל את הסבלים והיהירים יותר ויותר• אגרות אלה נתפשטו לא רק בגרמניה- אלא בכל ארצות התרבות• כל אנשי דעת שמחו למפלתם של הכמרים הקנאים• אנו בדורנו- לפי טעמנו- אפשר שלא נבין את השפעת הספר הזח שבזמנו היה מאורע הסטורי גדול• יש באגרות האלה כמה רמזים עוקצים למאורעות הימים ההם• בעיקרו נוסד קובץ האגרות על ריב ריכלין עם הדומיניקנים- על נכליו של יוחנן פפרקורן- על עזותו וגסותו• בכלל היה משפם התלמוד לענין מדיני-תרבותי׳ שהיו עוסקים בו מושלים ושרים- חכמים ואנשי- מדע• הוא העסיק את דעת הקהל במדה מרובה• אפשר שהיה הדבר נמשך עוד זמן רב- אלמלא בא מרטין לוטר בימים ההם והרעיש את העולם במחלוקת עצומה כלפי ממשלת האפיפיור ברומי• תנועת הריפורמציון בגרמניה ובשאר הארצות השכיחה את ריב התלמוד• בסוף ימיו עשה האפיפיור מעשח גם- ראוי לאדם שכמותו• כאשר קם מרטין לוטר לערער על שלטן האפיפיור ועל עיקרי הדת הקטולית בכלל, קטרגו רבים ממנהיגי הכנסית הקטולית על ליאו העשירי- שהוא אשם בדבר• אילו היה פוסק את דינו של ריכלין לחובה- לא היה לוטר מעיז פניו בכנסיה חקטולית• עמד האפיפיור והוציא כתב־דת מלפניו- להחרים בבת־אחת את כתבי לוטר ואת ספת של ריכלין(ביום ט״ו ביוני שנת 1520)• דבר זה לא עשה אז- כמובן- שום רושם• לא שמו לב לאותו החרם- שהכריז האפיפיור• המחלוקת העצומה מצד לוטר וסיעתו לא היתת תב ספרותי כזה של ריכלין והדומיניקנים- אלא מעין רעש־האדמה- אשר ערער את בנין חקטוליות• צדקו דברי האומרים- כי באמת הבעירו פפרקורן וחבריו הדומיניקנים את אותה הבערה- אשר הקיפה אחר כן אח כל העולם המשיחי והכשירה תקופה חדשה בהסטוריח האנושית• לעת זקנתו עמד ריכלין מרחוק למאורעות האלה ולא נשתתף בהם כל עיקר• רוב ההומניים בזמנו לא הסכימו לפעולת לוטר- כי היתה הדח המשיחית קלה וגם מזהירים שכל ספרי היהודים אם על הקיסר טוב יכתב ללקחם ולהביאם לאוצרי הקיסר ומלך ביד שר אחד ממונה על זאת ואחר כך כולם יתנו לשתפת אש- לבד עשרים וארבעה שהם עיקר תורתנו- אבל כל ספרי תלמוד ישרפו בגו נורא יקידתא כדי שלא יהא להם סבה לקלל מלכינו ולך קיסר אדונינו וכל בני עמינו- גם לחרף ולגדף אלהינו ובתי תפילתנו• ועוד עבור סבה אחרת גדולה מכל אלו בדי שיוכלו כולם לקרא בשם אחד אחר שריפת כל אלו הספרים שהם מסך מבדיל ביניהם ובין אמונתינו ולבן אינם מכירין בוראינו: וכל זה עשה וסיבב אחד מבני עמכם שחזר לדתיכם (מדתיבם) כמו שנאמר ממך יצא חושב על ד׳ רעה יועץ בליעל גם כמו שנאמר מהרסיך ממך יצאו. וזה המשומד׳ כמו שאתם קוראים בלשונכם- היו לו כמה אגרות משרים והגמונים ובלבד מכומרית אחת אחות אדונינו הקיסר יר״ה ולא לבד אגרתה רק בעצמה הלכה לפני הקיסר אחיה ונפלה ארצה ובכתה לפניו ואמרה: אדוני אחי עמוד עולם ומושל בגוים! עליך כל חטאים ופשעים שנעשים על ידי אלו הספרים מפני שבידך יש למחות ואינך מוחה• מה עדות יותר אתה צריך כי אם מאדם זה שהוא היה מאמנתם ויודע כל ספרי התלמוד• לכן אדוני אני אבקש ממעלתך כדי שיהיה לך שם בגוים ומלכים וקיסרים שהיו לפניך כשתעשה זאת ובמה יודע אתה נאמן ואדוק באמנתינו רק אם תעשה זאת כי יהיה טוב בעיני אלהים ואדם• לבן יכתב שבבל מקום ומקום שאותם ספרי התלמוד ימצאו ללקחם ולשרפם מפני סבות שאמרתי• ועתה אדוני עבור כל כך אזהרות ובקשות ותחינות ציוה ללקוח אותם הספרים ולהביאם אל גנזי המלך ונלקחו• אחר זה אמר הקיסר שרוצה ליקח עצה מה לעשות מספרים אלו• ובן עשה ואחר עצתו כתב לי אגרת חתומה והשביעני על מאמר גזירת הקיסר והמלכות שאני אהיה מבחין וחוקר ודורש בספרים אלו אם כאילו נמצאת בהם אם לאו• ואני לפי מיעוט שכלי וקוצר השגתי לפי מה שחנני הש״י על ידי טורח גדול שלמדתי ועיינתי בספרים אלו עבור חשק ואהבה שהיה לי כל ימי ללמוד ולקרות בספרי לשון הקודש הרגלתי והשגתי וכתבתי והשיבותי למאמר הקיסר שאני לא ידעתי ולא שמעתי מספרי התלמוד מאלו הדברים וכו׳ רק שספרי תלמוד יהיו נחלקים לדינים ולחוקים ואגדות וכל מי שיאמין יאמין וכר ואם ימצאו כדברים האלה- שאותו המשומד מדבר- אותו הספר או ספרים ישרף או ישרפו כי יש כמה ספרי קבלה וספרים אחרים נכבדים שיהיה הפסד גדול לשורפם• וכל מה שאותו המשומד אמר- אמר רק להכעיס ולהרשיע• ואחר שאדונינו הקיסר יר״ה קרא סברתי וכונתי- ציוה אותם הספרים הנלקחים להשיבם לידי אדוניהם. והנה אדוני כשאותו המשומד וחבמי ישיבת קולוניאה ראו שעל ידי עצתי נתבטלה עצתם צעקו בקול גדול לאמור שאני מין ואפיקורוס באמנתינו וכופר בעיקרינו• ולא די להם שצעקו ברבים אלא שאותו המשומד ועם הארץ הדיוט גמור כתב עלי ספר אחד שהוא נגד כבודי ואמונתי בכמה טעויות וכזבים ואותם חכמי אותת הישיבה כתבו עלי גם כן ספר אחד ושלחו לרבים בכל מקום כדי לפרסם הדבר נגד בבודי ואמונתי ופרסמו זה הדבר לפני חוקר האמנה והלשינו עלי- ואני פעם אחרת כתבתי עבור כבודי ספר אחר בלשון אשכנז וחלקתי תשובתי בכמה פנים ונתתי טעם לדברי ורצו לשרוף אותו הספר שחברתי- וכשראו שלא יכלו להבאיש ריחי בעיני חוקרי האמנה לשרוף ספרי וגם לקרא ברבים ממני כמו שכתבתי ושאני נתתי עצמי ועצתי תחת משפט הפיפיור בדבר זח ולא היה להם יכולת לעשות איזח דבר נגדי- כתבו עלי ספר גדול ושלחו אותו ברבים כדי לקללני בעיני אלהים ואדם• ולכן אדוני מפני שאני ירא שהם ידרשו אותי למשפט חוץ ממקומי ומדינתי ויהי פיזור גדול בדבר- מחלה אני פניך הנעימים מאחר ששמעי מעלת כבודו תמיד בחדרי הפיפיור אף כי גופו הקדוש נתן ביד חכמתך- מבקש אני ממעלת כבודך שתשתדל לי מאת הקדושת חפיפיור אדונינו שלא יחיה להם יכולתם או רשותם להכריחני לבוא לפני דין אחר חוץ משופטי מדינתי כמו שנמצא בחוקים ונימוסים שלנו- ואם אח״ב ירצו לבא לפני קדושת אדונינו הפיפיור לכל אני מזומן להשיב להם ולישר דבר על אומנו• אבל לבוא לקולוניאה למשפטם או בקרוב עליהם זה אינו ישר בעיני וגם אינו דין שבראשונה חוץ למדינתי אצא למשפט ולדין- ובזה אדע כי מצאתי חן בעיני מ״ב ושלא לחינם עמלתי והשתדלתי בדבר זה והייתי סבה שלא נשרפו כל ספרי תלמוד באשכנז בי בודאי אני יודע ומאמין שכל מה שאמרו והוציאו דיבה על ספרים אילו חכל עשה ועשו כדי להראות ברבים וכו' לכן אני מבקש ומתחנן כמו שאמרתי שלא תחזור בקשתי חינם אחר שבידך יש יכולת לעשות זח ויותר. ובמה שאוכל במדינתי לשרת מ״כ או אחרים עבור מ״כ אעשה בלב שלם וברצון טוב ובנפש חפצה כי מ״כ יש