Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 43 (מג)

אלהים ותוכחה רבה"׳ שיסודתם ותכנם דורש מהם׳ שלא יהיו תלויים במשקל הנהוג׳ ויש להם נטיה כלפי המשקל הקדמוני• ובמדה ידועה הם נכנסים גם לסוג השירים הכתובים בחתיזים חפשים׳ למשל השירים: על סף ים מות זה׳ בראש הסלע׳ ואם ישאל המלאך׳ הפרכה• ולמותר אני חושב להוסיף על כל אלה׳ עד כמה יודע ביאליק למשול בכל סגולות שפתנו׳ בחצאי הנגינות הבאות בעטיו של השוא׳ בחטף ובפריכיות (כלומר׳ בהברות חסרות הנגינה) ובשביל זה עשה את שיריו מוסי״קליים ביותר׳ בהסירו מהם את השעמום ואת היבשות היתרה הכרוכה בעקב כל "מקימה"• די לנו אך בשתי השירים: "כוכב נז־ח" "ומתי מדבר האחרונים"• הצורה היסודית בראשון מתגלית בכל דיוקה בחרוז - "אבי גלות מרה׳ אמי דלות שחוירה"׳ בשני המשקל היסודי הרי הוא נמסר (כמעט) בדיוק בחרוז: "קומו איפא׳ נדים! עזבו את השממה"׳ צאו וראו עד כמה יפה המשקל בכל־ T T I “ 5 * * T השיר׳ כשהוא נמסר בכל חלופי אפשריותיו• ואף כי ביאליק בעל הבטוי האיתן והמלה המפוצצת עולה על ביאליק בעל אמן הצורה׳ מי שרוצה באמת להתענג על כל המוסיקליות שבשיריו׳ צריך לקרוא אותם בקול ודוקא בנוסח האשכנזי׳ למרות כל מפיצי "חבת הספרדיות"• — ן T שאול טשרניחובסקי• עברך׳ הצור הוריד לנו יום חזק מספור (משירי החרף)• ארבעה אמפיברכים אנו מוצאים בשיר: על לבבכם ששמם (בחרבת לבבכם המזהה נפסלה) בשיר זוהר(בעצם!לחיתי יחידי הצגתי)׳ שירתי (התדע "מאין נחלתי את שירי)׳ לא תמה במהרה דמעתי הכבדה׳ משוט במרחקים (משוט במרחקים׳ ממקנוות נז־דתי)׳ אם יש את נפשך לדעת את המעין• גם השיר "על סף בית המדרש"׳ אף כי לא תמיד הוא מלא בראשית החרוזים• וכן גם השיר "המתמיד" והשיר "עם שמש" (עם שמש השכימו להרים - ומצאתם•) הרהורי לילה (ידעתי כי בכיוי בכי כוס בין חרבות)• ' עוד יותר חפשים במתכנתם השירים שנכתבו לשם חמשה אמפיברכיים׳ כגון: "הן לא ככנף ךננים נתפשת׳ מתמלטה לחפש ברננה (בשדה)׳ "במזל לא נדע מה שמו ובין ונלי * : i — T“ 5 VT “ T T ״ י חךב1ית (לאחד העם)׳ הסכת ושמע ממעמקי הי_ער הדומם (שירה יתומה)• מעטים השירים אך ישנם גם אלה שכבר יש בהם מעין הכסמטר׳ אבל שהוא לקוי׳ בין משום שיש אמפיברכוס בראשיתו׳ או משום שההפסק לא בא במקומו׳ או איזה פגם אחר מעין זה׳ כמו השירים: מתי מךבר׳ בעיר ההרגדי־ לא כן השירים: "דבר"׳ "אין זאת כי רבת צררתנו"׳ "קראו לנחשים ויעבירו זעמבם עד קצה הארץ"׳ "אכן גם זה מוסר־ ברלין• יוחנן ריכלין• במלאת ארבע מאות שנה ליום מותו• (נולד בכ׳״ב בפיברואר שנת 1455 ונפטר בל׳ ביוני שנת 1522). ומוחלט על העמים• לבסוף כבה גם נר זה• הערבים גרשו מאיברופה׳ ורכושם התרבותי אבד מן העולם• גם היהודים הפסידו את רוב קניניהם התרבותיים בסבת גירוש אספמיה׳ שהיה משבר נורא לעם ישראל• לא חדלו היהודים מהיות עם תרבותי גם למן הימים ההם ואילך׳ שהרי בתורתם היה שקוע אוצר מוסרי רב■ אבל מכאן ואילך נתכווצו בגיטו׳ ואור תורתם היה מאיר רק להם ולא לשאר העמים• דוקא בימים ההם זזתהילח תקופת התחיה במערב איברופח• הטובים והמעולים שבעמי המערב נתנו לבם׳ להעלות את שרידי התרבות הקלסית מערמות עפר• לזה גרם הרבה בבוש ביננץ על־ידי התורכים• כמח מחכמי היונים ברחו לנפשם ונתישבו בארצות איברופה המערבית׳ ביחוד באיטליה• הם הביאו בידם את מיטב הספרות היונית׳ ומה שהיה חשוב ביותר: את ידיעת השפה הזאת• נתנו חכמי איברופת את עיניהם בספרות היונית הקלסית׳ ונפקחו עיניהם לראות בימיה ובתכנח העשיר• התחילה אז תחית המדעים ותחית היופי במערב איברופה• זה הביא׳ קימעא קימעא׳ גם שחרור הדעות הדתיות• הגיות הקלסית גברה על הדת המשיחית׳ אשר אלף שנים ויותר נלחמה בה בשנאה עצומה עד להשחית• באה מהפכה בספירות של המלומדים והחכמים במערב איברופה• המון העם החזיק אמנם עוד במנהגים הדתיים המשיחיים• אבל בהמון העם היה עדיין רגש דחי טבעי׳ שהיה סולד מן השפלות ומן הגסות של הכמרים הקטוליים• החכמים והמלומדים הכירו בטבע הדת המשיחית׳ שהיא סוחרת את התרבות ואת ההתקדמות הרוחנית של האדם• הזרמים האלה מסמנים את סוף ימי הבינים• אבל ירושה גרועה אחת נתקיימה בידם מימי הבערות והחשכה המוסרית: שנאה ארסית לישראל• זו נשתרשה בעמים מימי מסעי הצלב ואילך׳ היא היתה מהות הדת המשיחית בסוף ימי הבינים• אירסמוס מרוטרדם׳ אחד מחבריו של יוחנן ריכלין׳ אחד המצוינים בדורו׳ שכבר השתחרר משלטן הדת לגמרי׳ אמר פעם אחת: אם השנאה לישראל היא מהותה של הדת המשיחית - הרי בלנו משיחיים גמורים• זח הוא עצם האמת• בספירות העליונות של העמים משוחררים היו כבר מכל שעבוד לדת המשיחית והיו מלגלגים עליה! אפילו רוב הכהנים לא בהסח הדעת ולא בשעה אחת קנה לו י ו ח נ ן ר י כ ל י ן את מקומו בהסטוריה הכללית ובהסטוריה הישראלית—אלא בעבודה מדעיתחשובה׳ שיש לה ערך הסטורי ושלה הקדיש רוב ימי חייו! במעשה רב לטובת האמת והצדק׳ שהיתה בו ממסירת הנפש• הוא היה אחד האנשים המצוינים׳ אשר חכמתם מרובה ומעשיהם מרובים׳ ולפיכך הם הפועלים בהתקדמות המין האנושי• מטבעו היה ריבלין חוקר מדעי׳ ואפשר שלא היה יוצא מעולם לפעול ולעשות׳ אלמלא באו המאורעות והוציאו אותו מגדרו ועשוהו לאיש המעשה׳ רב פעלים• הכח המניע שבו היה רגש מוסרי עצום• אי אפשר היה לו לעשות עול׳ או אפילו לסבול עול ולשתוק! לא היה יכול לעמוד על דם רעהו׳ אף־על־פי שאותם הנתניס בצרת׳ שעל הצלתם מסר את נפשו׳ היו יהודים• כדי להגן עליהם היח צריך לשחרר את עצמו תחלה ממשפטים קדומים׳ שגדל בהם• זה עשה יוחנן ריכלין• הוא שחרר את עצמו ואחר־כן עבד בכל מאמצי כחו׳ לשחרר את בני דורו ואת כל באי עולם משעבודם לעול ישן נושן׳ שכבר נעשה להיתר גמור• ימי יוחנן ריכלין היו ימי־מעבר מתקופה הסטורית לחברתה• רק בזח נבין את פעולתו הגדולה ואת אותה המלחמה הקשה׳ אשר נלחם בסוף ימיו• הגיעה כבר השעה לעמים שבמערב איברופה׳ לפרוק מעל צוארם את עול השעבוד הרוחני והמוסרי• הגיע סוף ימי הבינים עם כל הפורעניות הקשורה בהם• ימי הביניס היו ימי שלטן הדת המשיחית בכל תקפה ועריצותה• המדע׳ ההכרה האנושית׳ רוח אלהים שבאדם — כל אלה תמו במאות השנים׳ מזמן שנחרבה ממלכת רומי• בימי הבינים עמדו אמנם הערבים והיהודים להציל מן המפולת כל מה שהיה להציל• הקנינים העצומים של התרבות היונית ניצולו במקצת על־יד* העבודה המדעית של שני העמים השמיים האלה• אבל רק במקצת ניצולו — בעיקר׳ רק המחשבה ההגיונית והמדע הכללי׳ אבל לא הרכוש האסתטי הרב• כי הערבים והיהודים מאסו באותם חקנינים התרבותיים של היונים׳ מה שהיה שייך לעבודת היצירה! או שהיתה להם תרבות זו משלהם׳ מת שהיה שייך לפיוט ושירה• עם כל זה׳ כל זמן שפעולת הערבים והיהודים היתה מצויה׳ לא גברה חשבת הבערות ולא שלטה שלטון גמור