Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 42 (מב)

באו השירים ״צפרירים״: "הנעדקת פי אמי׳ אם צפצוף הז־חיר קנומתי רזחלנימי המתויק הפסיקו"• "בלם _קיץ י1ים חוים" * "תחזינה ידי כל אחינו המחוננים ע?רות ארצנו באשר הם שם" "והאגרת הקטנה"• והעידו׳ מה יפה צירופו של חרוז מלעיל וחרוז מלרע׳ הבאים חליפות• האפשר שיהיו כל המשקלים הנהוגים בשפות אירופה כלם גם לנו? האפשר הדבר? בא ביאליק וטפל גם הוא באותה שאלה: המשקלים היותר קשים לנו המה האנ^סט והדקטיל׳ כלומר שיר בגוי על משקל ״״- או-""• במשקל הדקטילי כתובים השירים: uu _ט ט _ u חץ־זהב נ^עץ למלי׳ נפל כפתק מרקיע (בשורה) מקדש אל נעורי׳ בית מדרשי הישן(על סף בית־המדרש)• שלום רב שובך׳ צפורה?חמדת (אל הצפור)• קשה ביותר למצוא בעברית טופי חרוזים דקטילים• שלשה פתרונים ישנם לשאלה זו• פתרונו של ביאליק: שתי אותיות דומות בסוף־מלה׳ והאחת מהן תמיד שוא תחתיה• כמו שאנו מוצאים בשיריו: v _ u ü -U w -.uw ט״ uv תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים (ברכת עם)• ליל סגריר רוח עזה גללה (תקון חצות)• שגי המשקלים׳ ודמבוס והאנפםט׳ יסוד הצווי והכח יש בהם׳ אולם חב תו של ביאליק נודעה לשני וכמה שירים׳ ומן היותר יפים שלו׳ כתב במשקל הזה• ה^בוס נמצא בשיריו אך לערך שלש פעמים: בערב היום -?עד החור אל מךתף אפלתי(עט׳ 12) בין עבי־אש ועבי־דם (בערב היום) והשיר ״גמדי ליל״: לאור ודרח הזוילף• - V W— UU לעומת זה האנפסט תופס מקומו בשירים: ביום_קלץ יום־חום w - u - v עת השמש ממרום* בשיר "גבעולי אשתקד" (עוד על קירות לבבך מתדפקים ותלוים גבעולים)׳ "עם פתיחת החלון"׳(כמעט תנץ החמה׳ ן.ה כיום וביומים)׳ "עם דמדומי חמה" (עם דמדומי החמה נא גושי)׳ "בית עולם"(דומם נעו האלות דומם שחו אלי)׳ "ברכת־עם"(תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים)׳ "משמרים לבקר "(השמךת לבקר!תרא בדרוך) העיגים הרעבות האלה שככה תתבענה• T I -! T T V אבל גם לכוראום נתן מקום בשיריו: "קומו תעי מךבר׳?או מתוך השממה" (מתי מדבר)׳ "ככב?דח אחד זרח מאפלה" (כוכבגדח)• "עוד הפעם! זקן בלה"(בתשובתי)׳ "ים הדממה פולס — T V T Pr-T י TT I“ T .. סודות" "מכתב קטן לי כתבה"׳ "בעינים רובצים שמה" "בראשונה י r rrr t t> r r t ׳ 1 r t tt t שם בחורשה" (עיניה)׳ צנת בקר׳ צליחת עורב (משירי החרף)• אולם רוב שיריו במשקל האמפיברכי(שלשה׳ ארבעה וגם חמשה אמפיבדכים)• לסוג הראשונים נכנסים השירים: ככ?ים מציצים וכבים׳ ה^ילהארבתי על חדרך׳ רק _קו שמש אחד וכלום כל כך קשה להבין׳ שהימבוס׳ כלומר מלה בת שתי הברות ונגינתה על האחרונה׳ או האנפקט - מלה בת שלש הברות והנגינה בסופה - יש בהם מיסוד הצווי׳ כגון: "עלה׳ עשה וכר• האמנם כל כך קשה להכיר׳ ששלשה או ארבעה "אמפיברכים" תכופים זה אחרי זה יש בהם מן הכובד והמתינות* ובמשקלו של השיר "מבעד אשנבי את ראשי אוציאה" אי אפשר להכניס שירו של ודנה׳ קל התנועה והקפריזי׳ למשל את שירו "יהודה הלוי"• קהל קוראיגו רבו מדבר יהודית׳ - האמנם היה מוצא אותו הרוך במלה׳ כשהוא נותן בה סמן הקטנה: ממניו׳ טטניו - אלי היה מבטא אותה והנגינה בסופה - ממניו - טטנץ? והנה באים קהל מורינו ומשחיתים את כל נפשו של השיר׳ בתתם אותו לקריאה בהברה והנגינה הספרדית• אינני יודע מה יהיה בסופו של דבר׳ יוכל היות כי אמנם כולה עלמא יכתוב רק בהברה הספרדית והכל יהיה בנוסח הספרדי * אבל אחת אני יודע: השירים שנכתבו לכתחלה לפי "הנוסח האשכנזי" אין איש רשאי לקרוא אותם בשום נוסח אחר• אינני יודע מה דעתו של ביאליק * אני מוחל מחילה גמורה על כל הקריאות ועל כל המוסיקה׳ אם יש בהן קורטוב הפסד לריטמוס הפנימי׳ הפסד המוסיקה הכרוכה בהם מתחלת בריתם• ואותו הטימפו המיוחד׳ אותה השירה הפנימית׳ המצלצלת בנפש היוצר׳ הן מדעתו הן שלא מדעתו׳ גם היא חותם מיוחד טובע עליה כל יוצר ויוצר• באמת דבר זה ניתן ענין לחוקרים אקךמיי.ם׳ וסופו לשמש חומר לדיסרטציות * אבל אי אפשר לעבור גם עליו בשתיקה• מונוטוניים ביותר׳ ועניים בצלצול׳ מרוב שמוש בחרוזים שכבר דשו בהם כמה דורות׳ היו שירי משוררינו מן הדור הקודם• ורק בזמננו קבלנו את כל העושר הרב׳ הצפון בשנויי הריטמום ובחלופי החרוזים־ והרבה נתן לנו ח• נ• ביאליק• הרבה למדנו ממנו׳ והרבה השפיע הוא לבסס עמדתנו בספרות׳ וסלל דרך לצעירים בזמננו׳ שיהיו השירים מוסיקליים באמת• הראשונים שיצאו בדרך זו׳ היו אהרן ליובושיצקי וש• ל• גורדון׳ ששמרו מכל משמר על המשקל ועל המנגינה• צא וראה כמה עניים היו משקלי השירים אצל המשוררים שקדמום• צריך היה גם בתחום זה לחדש הכל• התחילו הצעירים לחרוז גם במלים׳ שנגינתם מלרע (בנוסח האשכנזי)• הדור שקדם לנו גזר על החרוזים האלה• שתי רגלים לו לאדם׳ באים וגוזרים שיהיה פוסע רק על רגל אחת• באה האסכולה החדשה והרשתה בשתים• אבל תביעה נשאךת תביעה׳ באין דוגמא מכרעת יפה• וכאן באו שיריו היפים של ביאליק והכריעו את הכף• החרוזים: v - ו\- u _ u_ "בין עבי־אש ועבי־דם ״ י T ״ ״ T J ״ T U _ U - U - V- הש?וש רד לקאת ודם׳ _ u lu V1 U וקרני אור בעד העב r r “ : ־*ז: ״: - V _ U V — U בחניתות ממירטות רב - " -!־• : T T סופי החרוזים׳ חרוזי מלרע׳ כופלים תכופים׳ מדויקים זה אחר זה׳ ממש בצלצלי פעמוני הערב׳ או השיר "בית עוילם"׳ או ״אכן חציר העם׳;?ש ודה כעץ״ - העידו כמה יפה משקל זה•