Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 41 (מא)

ביאליק אמן הצורה• רשומיו גם בפואימותיו של מיכ״ל וגורדון. כגון אלה הם גם ה״מתמיד" ואולי גם "תקות עני"• אי אפשר לומר׳ כי "משא נמירוב״ (בעיר ההרגה) או ״מגלת האש״ - יצירות׳ שאינן נכנסות לגמרי לאיזה מן הסוגים הידועים• צורה נפלאה זו׳ באמת חותם פגימת הארכיטקטוניקה עליה׳ חוסר האחדות הגמור׳ אותו החותם׳ הטבוע על כל יצירה, שלא השכים האמן לחצבה תיכף כדי תחלת בריאתה בעמקי נפשו• במשך הזמן נתוספו עליהן זרמים חדשים׳ תביעות חדשות התלכדו ויהיו לאחדים• תחת המרכז האחד׳ היחידי׳ מתגלים כמה מרכזים׳ וביניהם נשאר תלוי השיר כלו• אין כדאי לעמוד הרבה על אותה עובדה׳ ולחקור משום ומפני מה« אבל עובדה היא׳ כי ביאליק אינו נושא פנים לכל אותן הצורות הקלסיות׳ שבאו לנו מן הספריות הנכריות: אין לו אידיליות׳ בלדות לא כתב׳ אף סוניטה אחת לא הדפים. על אחת כמה וכמה לא טפל באותם פרחי הצורה׳ שאסטניסי הספרות נהנים מהם׳ ושבכלל מציאתן בספרותנו כמעט שאינה נכרת: רונדו׳ טריאזיליט׳ או צרופי החרוזים מעין אזיקטבה׳ סכסטינה׳ טרצט וכיוצא בהם• שירתו ־ שירה לירית׳ גלגולי הקנצונה הקדמונית׳ וסוד נשמתו - היגון היהודי הגדול׳ ודי לו בחלופי מספר פרימיטיבים׳ שהוא נותן בהם• אכן גם אלד, שנתן׳ כי אך בראשית עבודתו נתנם• מספר דוגמאות קטן מאלה שנויי הצורה׳ שנתן לנו׳ מעידים על כחותיו׳ שאלו היה רוצה היה נותן הרבה• צורת הבתים בשירו "פעמי אביב"׳ או הבית שכולו מוסיקה לשירה: ביום.קןץ יום ח1ם׳ עת הקזמש מ?!רום הרקיע תלהט כתנור היום׳ עת יבקש הלב פנת־שקט לחלום׳ - בא אלי׳ בא אלי׳ רע עיף! השירים "בשל תפוח"׳ "עם למדומי החמה" וכל אלה השירים שכמעט דמות אחת להם ולשיר הזה׳ תמונה שכמה פעמים אחז בה׳ ״קומי צאי׳ אחותי כלה״׳ ״נטף ננזפה הךמעה״ או "שמלם׳ בקשו רחמים עלי"••• עדים נאמנים׳ כי היה יכול לעשות בחומר ככל העולה על רוחו• משקל־השיר׳ אותו היסוד החשוב כל כך באותה החטיבה שאנו קוראים לה "שירה"׳ ושעד היום לא הגיע הקהל הגדול עד כדי להבין אותו׳ ואך מתי מספר מבקרים׳ מן היותר צעירים שבהם׳ התחילו לטפל בו - תופס מקום הרבה יותר חשוב׳ משאנו הקוראים משערים• לצערי אי אפשר להאריך פה׳ אבל לבלי נגוע בשאלה זו כלל - גם־כן אי אפשר• לפנים׳ בהיות לנו אך "מעיינים" בספר ובשיר׳ לא היתד, כל נפקא מינה בדבר! ואולם עתה׳ כשיש לגו׳ ברוך השם׳ גם "קוראים"׳ גם "סדקלמים"׳ גם "מנגינות" לשירים׳ אי אפשר שלא לדבר בענין זה• כלום לא חרפה היא׳ שצריך לבאר ולחזור ולבאר׳ שיש הבדל בין משקל ומשקל גם לגבי תוך תוכו של השיר׳ כי מיטב השיר - מנגינתו׳ הריטמום שבו? כשאנו באים לקבוע רשימה קצרה זו על עמודי ה״רמוך׳ אי אפשר שלא יהיה נושא ענינו ותכנו אמנותי׳ שהרי זו היא תעודתו של ה״רמון"• וכשאנו באים לספר פה בשבחו של ביאליק׳ אך על ביאליק שבתחום הספרות׳ בבחינת אמנות בפני עצמה׳ אנו דנים. אין לך סופר ואין לך משורר (מאלה שיש להם ערך ידוע) שלא יהיה בונה לו במה בפני עצמו׳ הן ביודעים והן בלא יודעים• מזגו שלו מתחלת ברייתו, כל חמו׳ הסביבה׳ התרבות׳ שממנה הוא ניזון וכד וכו׳ משמשים גורמים איתנים לפתח בו את האישיות המסוימה׳ המטביעה חותמה על כל מה שיוצא מתחת ידיו• מוצא הוא לפניו כל החומר׳ וממנו הוא בורר את המתאים להלך־רוחו הוא׳ ממלא את חסרונו מזה או מזה׳ בורא בעצמו כל החסר לו• וכשנכנס ח• נ• ביאליק לספרותנו׳ כמובן׳ מצא הרבה ממה שבקש׳ ממה שצריך היה ללמוד׳ והיו לו תביעות גם הוא׳ והספרות לא היתד, יכולה להספיק לו כל צרכיו׳ והלך ונתן הוא מה שמצא לנחוץ לחדש• וכאן נכנע לגבולם של כל המשוררים הצעירים בני״זמנו׳ שדרשו מה שדרשו מן הספרות העברית• סכום דרישותיהם היה - לברוא ספרות במלוא מובנה T האירופי• אלו באנו לאמר׳ שהשאיפה לברוא ספרות נאה׳ ספרות אירופית׳ בקרבנו נולדה - גוזמא היינו אומרים• ביחד עם כל שאיפות "המשכילים" נולדה גם היא• אפס כמה וכמה סבות שמשו גורמים להגלותה בתמונה זו, בתמונה מסוימה׳ שלא רותה אותנו נחת כלל וכלל• השאיפה בפגי עצמה נשארה תלויה ודורשת פתרונה׳ וכן נפלה בירושתנו׳ עד שענינו עליה בה במדד,׳ שהיה פתרונה נחוץ בזמנה או מתאים לכחותינו• איזה חלק לקח בעבודה זו חיים נחמן ביאליק? שתי תביעות היו לצעירים׳ שנדחקו לתחום האמנות• קודם כל - צרכי התוכן. כלומר, שתהא ספרותנו כלי שופע ומבטא כל בטדי הנפש ומאדה; וצרכי הצורה׳ - שתעשה שפתנו נוחה לקבל כל זעזוע מוסיקלי שישנו בעולם• כל המכיר את מצב ספרותנו לפני שלשים שנה ואת דרכי סופרינו אז׳ יודע עד כמה מכוונים הדברים׳ ואינם צריכים ביאור• סוגים רבים ופרקים שלמים של ספרות חיה באמת נשארו זרים לקוראים אך עברית ולסופרים העברים המסתפקים במה שהסתפקו• הדחיפה הראשונה לסגל לה את הצורה האירופית במלוא מובנה. קבלה ספרותנו בחייו הקצרים של מי״כל. ואולם כשנקטף אותו הפרח היותר ענוג׳ שצמח על שדה ספרותנו׳ לא באו שאיפותנו לידי גמר. או קבלו שוב צורה אחרת מסבות הזמן ויתר הגורמים׳ שהשפיעו על שירתו רבת־האונים של יהודה ליב גורדון• בתחום זה - תחום יצירה של צורות חדשות או נטיעות חדשות לתוך גן חדש - לא גדל ביותר כחו של ביאליק• מהיותו ליריקן על פי טבעו׳ לא הרבה כל כך לטפל בשירים׳ שיש להם נגיעה בגדר אחר• הפואימות שלו הן פואימות לידיות׳ אותו סוג המתיחס על שמו של בירוין ושיש להכיר