Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 37 (לז)

לשבעת הימים♦ : : ־ ־* T " ויום השלישי בא• ברחמים רבים תשא בת־המלך את עיניה אל העבד• קמצה שפתי שני ואמרה: - הלא יודעת היא ירע: יום יום עשק העבד את ם?ךליה׳ יבכה אף יעתר אליהם¬ - הוא לא ישחית טהרם - יצטדק העבד• — : TTJ T י V T T - ולשחית - תואיל בת־המלך - ואך כי יוסיף דזנךיצם׳ יבכה ויתפלל• - לא אלילים עמו - _יענה הא5ד בשפל עינום• - ולמה התפלל אליהם גם תמול גם שלשום ן - אלננו יודע• כלמה היא לבת־המלך• גךשתהו מעל פניה• ובקר יום הךביעי תשא בת־המלך את עיניה אל העבד׳ ועיניה נדבות: T! T V •* J - קלא היא לךעה את ךצונו׳ את אשר והיה רצונו להעלות לפניה יום יום פרחים רעננים - תדבר בת־המלך• יוסיף האךד נענה בגאון: - את הרצון לא מנע האלהים אף מן העבד¬ גם לא תרע עינה - תדבר בת המלך - פי יביא לפניה ־־ "־ ” T - ־ T V T : * T I V V פרחים רעננים בבקר בבקר׳ אף תראם את חתנה ותתפאר¬ אחת ל»יא ־ ׳ וגמגם העבד• רע הדבר בעיני בת המלך ותגךשהו• . ביום הקמישי סר רוח בת־המלך ותרגז• וכבוא העבד להביא את הסנדלים ופרחים אין בלדו קצפה בת־המלך׳ הךימד׳ קולה על העבד ותצוהו על דבר הפרחים¬ עבדה הוא - ענה העבד!וקרע ברך - עשה מושה את מצותה• T T : - ואת הפרחים תפיל לרגלי חתנה - תרעימהו בת־המלך• החריש לה העבד¬ - ולא .ודע לבו אשר לתגוללו פרחיו תחת ר?לי קתנהז - תרעימהו בת־המלך שנית¬ לא לו׳ כי לה לך,יו הפרחים׳ והוא מה -!עגה העבד??אין• כעם גדול כעסה בת־המלך על העבד ותגרשהו• וליל יום ־־־ - T T :־ T ־־ — V V י — T : — V V T : •־ ... הששי בא׳ ליל נדודים ואין־שנה• עגומה בת־המלך׳ שוממה׳ נפשה עזבתה׳ לעבד קצרה רוחה• רוגזת• זועפת• ועם לבה “ 5 T :״־ V T T “T י., I V V V V T T :1 T י * T גזרה להשיח את האהבה המסתרת מלב העבד הגא• כלתה T J TIT ־־ T V “ :־ T ־ V V T * V V \ S ־־ ״ TIT נפשה וךטרם שחר ת?רץ בפעמון• העבד חרד לבוא• את הסנדלים טרם לצחצח׳ אך הפרחים הנה הנם בלדו• בעינלם מגרות תביט אליו בת־המלך ובשפתי חן תשאל: - הפרחי אהבתו הפרחים? עבד הלה לבת־מלך׳ לפה תאר ויפה מראה׳ ובקר וצלוצח את סנדליה הקטנים•!וזהי בת־המלך צופלה לו׳ כי לךעה׳ כי אוהב הוא אותה• והעבד רם קאקבתו ולשם נפשו סתר לה ובמעמקיו ינצרנה כאוצר אמדה• ופעם באביב בשחר׳ המזרח תלע ויגע ארגמן אל פאת — — tt• — — ־* —•:•ד \ ~ - ־־: r T ו; — שמים הנעורים׳ ונאה היה העולם׳ רענן וירק׳ והאויר הטלול׳ T : * ■ — T ״ T T TT — :־־T י TJ ו ׳. T ד ׳ ־ T מדשן בשם׳ ריח גן וריח שדה׳ השקה את ה?בד׳ את קצוזצח הסנדלים׳ וישכר - _ו!רא בשחור ברק הסנדלים את צלם אהובתו׳ חלומו רקמת שני• ראה ויפסח לבו: היעמד? הלא גלה עלה לבת־ד׳מלך את סודו הקדוש! בא והעמיד את הסלדלים בלד קרדה׳ כקלי קךש׳ על מרבד־יקר׳ נשא ידיו השמימה וישבע: — : — T“ TT TT •TS־TI —־ T ־־ - ״אם תנוד לשוני בפי להגיד לבי לבת־המלך - מפי i t : ■ : ־ * ׳ י י־ י אעקרנה, אם תחמד עיני לפלה - אנקרנה! תגע למיני בבת־ המלך - בשמאלי אגדענה׳ ושמאלי תגע בה - אשךפגה באש". *• T לא ןדע העבד את אשר תעמד בת־המלך מאחרי הדלת ערמה׳ חורת כאללת השחר׳ ומךעידה לשמע את דברי השבועה יוצאים מפיו• 1 בקר - בת־המלך הנה הנה• רוחות זכות׳ כנפי משי׳ השכימו לה היום מכל בקר ויעירוה• מעם רחש מיתרים בקי T ־־ * IV T ־! ׳ T * ** T * דקים׳ דנת נבל משכים׳ היא יושבת׳ צפרירית ועליזה - מצפה לעבד• 5 ־“ V T T T ובעמדו לפניה ובידיו הסנדלים הצחצחים והביטה אליו 5 TT S T V T * S T - : S ־ 5 T T בת־המלך בשחוק־עינלם׳ התחטאה לו׳^צה שפתי שני ואמרה¬¬ - ויודע עבד׳ שכן בחור נאה הוא אךצה לשתחוה העבד ובבשת פנים לשיב: - עבד בת־המלך יודע: לש לבת־המלך חתן נאה - ויודע איננו באהבה׳ החתן תחנן קולה בת־המלך׳ ושפתיה חמלה• ג T : V T V T ברחמים ישא העבד פניו אל בת־המלך ולא לעז פה• לא נךאה לה אשר לנוד עבד לבת־מלך ותגךשהו• בא היום השני• העבד הביא את הסנדלים הצאצחים• דבש וחלב פי בת־מלך׳ ועיניה חסד׳ חסד: S ־־ V V — T T I י : V V V V T V - הן היא ידעה סוד העבד׳ הלא ידעה - הוא יאהבנה . V V T T JT!־־ T V T V:V T TT - את האהבה לא מנע האלהים אף מן העבד - לעננה בגאון - לא תרע עינה׳ כי לאהבנה העבד - תדבר בת־המלך - אף לבי׳ ליטב- - לא למען היטיב לבה לאהבנה - חגנה העבד דרש• חרה לבת המלך ותגרשהו• T T : ־־ ־־ V V ו ־* : ST ” I