Rimmōn
- Journal
- Rimmōn
- Volume
- 1923 - תרפ״ג
- Issue
- 3 (1922)
- Date
- 1922-01-01
- Page
- Seite 28 (×›×—) (sequence 36)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 58% known words query
- IRI
…/4926100-6614014-6350629--167-4926262- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
הדמויות ההנדסיות מצטיירות לשם הדור בראש עמודי־הפאר והבניגים האמנותיים׳ וכמו שמשתמשים בחמש־הקצוות ובעיגול בשליבת זרי פרחים׳ כך משתמשים גם בשש־הקצוות לשם קישוט והדור בשערי בתי הכנסיות• ואולם אין הדבר מוחלט אם אין עדיין לדמות זו גם כאן ערך סימבולי׳ והרעיון הזה מביאנו לשמושו האחרון של סמל זה בתור "מגן־דוד"• בדמות זו של שש־קצוות אפשר לראות גם כן סמל הכוכב׳ שבנגוד לחמה ולבנה׳ שהיו מצטיירים בדמות עגול שלם וחצי־ עגול׳ היו רגילים לציירו בדמות שש קרני־אור מתפזרים מתוך נקודה מרכזית• קישורו של סמל זה לשמו של דוד נובע בלי ספק ממקור הרעיון המשיחי• בנגוד לסמליהן של שאר הדתות הורגש הצורך באיזו דמות מוחשית אחרת לאמונת המשיח׳ בשעה שתנועת הלבבות גברה והגיעה למרומה• כידוע׳ היה הכתוב ״דרך ככב מיעקב״(במדבר - כ״ד׳ י״ז) מתפרש כבר בימי החשמונאים על המשיח המקווה• ומכאן גם אגדת הככב שבברית החדשה׳ שמקורה ודאי במסורה עתיקה זו• ואולם עוד ביתר שאת פירוש זה תופס מקום בימי בר־כוזיבא׳ שעל יסוד אותו הכתוב הוא מכנה עצמו בר־כוכבא ולכנוי זה מסכימים גם רבי עקיבא ותלמידיו ■זנלהבים• והיה הדבר טבעי למדי לקשור את אותה הדמות של הככב לשמו של דוד׳ אבי אבותיו של המשיח• הככב נעשה׳ איפוא׳ לסמל המשיח׳ ובדרך זו נעשה גם למוניטין וסמל בשלטו ומגנו של דוד המלך• במלים אחרות: הככב המצויר במגנו של דוד הוא הסמל הלאומי של עם העברים בנגוד לצלב ולסמליהם של שאר העמים׳ עובדי האלילים׳ המצוירים בשערי היכליהם והחקוקים במטבעותיהם• יתכן׳ איפוא׳ להעמידו גם בשער בית הכנסת כסמל התקוה הלאומית להגיע ל״דריכת הככב" וללכת אחריו באמונה• וכך נשמרה דמות זו בהכרת העם בתור סמל לאומי׳ בתור זכר למגנו של דוד׳ מבלי ידיעה נכונה ביחס המקורי שבין הככב׳ הסמל ואישיותו של דוד• . ערכו המגי של סמל זה לא נפחת על ידי כך במאומה! שם הוא משמש לתכליות אחרות! ועל ידי זה שנקשר אל הקמיע׳ הובטח לו קיומו עד היום הזה• אני חושב שעל ידי חקירה השויתית זו אפשר לחשוב את שאלת מקורו של המגן־ דוד לנפתרת• אני נותן כאן קטע מקמיע׳ שנמצאה ב״גניזה"׳ ושהיא נמצאת עכשיו ברשותי• היא נכתבה אמנם׳ כנראה׳ במאה העשירית! אבל אין ספק׳ שאינה אלא העתק ממקור יותר קדום בכמה מאות שנה׳ שהרי תכנה מתאים בכל להשבעות הארמיות׳ שאנו מוצאים בכלי החרס׳ המתגלים בחפירות מימות המאה השניה והשלישית• במשחק זה של אותיות ומספרים• בספרי האורים של הסיביליות־היהודיות׳ שהתקיימו במאה השניה קודם לספירתם׳ כבר יש למצוא צירופי גימטריאות שלמים׳ והבקי בספרי פילון יודע כמה היה משתמש גם הוא במיסטיקה זו של המספרים• ואולם נשוב נא לעניננו ע״ד ה״מגן־דוד"• , כל מה שנתבטא במספרים חזר ונתבטא בצורה הנדסית• על דבר ערכו של המשולש במיסטיקה הנוצרית אין מן הצורך לספר• לצורות ההנדסיות יחסו כח טמיר סודיי׳ כמו לצירופי המספרים! וכשם שאלה האחרונים שמשו יסוד להשבעות וכשופים׳ כך השתמשו לצורך זה גם בצורות סימבוליות• תאורן בלבד כבר נחשב לסגולה׳ והנושא סמל כזה מובטח שינצל מכל מיני מזיקים ורוחות רעות• ביחוד חשוב היה בעל חמשת הקצוות (פינטגון) מפאת האפשריות הרבות של צירופים מטימטיים הכלולים בו׳ וגם מפאת זה שאפשר לתארו במשיכת קולמם אחת אי־נפסקת• ואולם תיאורים כאלה היו משמשים גם לקישוטים ונוי• היחס בין קישוטים וקמיעות הולך ומתברר יותר ויותר׳ כל כמה שמרחיקים להתבונן עד נבכי ההיסטוריה שלהם! בהמשך הזמנים הקמיע נעשית לקישוט וגם להיפך׳ הקישוט מסגל לו סגולתו של קמיע• דבר זה האחרון מתהוה׳ כשאיזה סמל משמש מתחלה ובמקורו כעין זכרון וסימן לאיזו אישיות מצוינה• הסימן מעורר את דמותו של האיש או של איזה רעיון׳ שהוא מורה עליו׳ כדבר שאנו רואים לרוב בחותמות של בתי אבות ושל ערים ומדינות• יותר מכל אפשר לראות זאת בצורות שעל המטבעות׳ שהוצקו בזמן קדום במקומות שונים׳ ושיש להן תמיד בצדם האחד איזו דמות סימבולית• אין לשכוח גם כן׳ שאלי מצרים ויון העתיקים היו מצוירים בדמויות מוחשיות מיוחדות• הצלב האלכסוני(Crux Ansata) של איזיס הרי יש לו ערך מיוחד! בהיותו מתחלה סמל החיים׳ הוא נעשה לאחר זמן ובדרך הדרגית לסמל הנצרות• אמנם רבים - אבל מעונינים - אינם רוצים להודות בכך׳ אבל אמת היא• דוגמאות מעין זה אפשר למצוא הרבה׳ עד אין סוף• אנו רואים׳ איפוא׳ סמנים מטמטיים־ מיסטיים׳ סמלים וקישוטים מיסטיים׳ שמשתלבים זה בזה ונכנסים זה בתחומו של זה וצורה אחת משמשת לכמה וכמה הוראות• ובדרך זו יתבאר גם מוצאו של המגן־דוד• גם הוא מיוסד על הערך המשולש הזה• אין ספק שבראש וראשון היה שש־הקצוות׳ כמו חמש־הקצוות׳ משמש בעיקר לספיקולציה חשבונית־ סודיית• כבר מצד היותו שלוב של שני משולשים׳ הוא נותן מקום רחב לספיקולציה כזו• ואין פלא׳ איפוא׳ שהוא מופיע בתור אות־קסמים גם במגלות של היונים וגם בקמיעות של היהודים• מתחלה אין זה קישוט׳ אלא סמל מגי בלבד• אבל לאחרי זמן הוא הולך ונעשה גם להישוט ונוי׳ וכשם שגם שאר מ. ג ה ט ר♦