Rimmōn
- Journal
- Rimmōn
- Volume
- 1923 - תרפ״ג
- Issue
- 3 (1922)
- Date
- 1922-01-01
- Page
- Seite 25 (×›×”) (sequence 33)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 66% known words query
- IRI
…/4926100-6614014-6350629--164-4926259- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
מרים אליאש בתפקיד "המחוללת" במחזה "היהודי הנצחי", הצגת "הבימה". MIRIAM ELIAS AS THE “DANCER” IN “THE WANDERING JEW". HEBREW THEATRE “HABIMAH". MOSCOW. בו אגו חשים את כל עומק צערו של ירמיהו - זד, אוהב העם האמתי׳ המתענה בענותו ונושא כל סבל מכאוביו באותה האהבה של מסירת נפש׳ שרק מתי מספר׳ בחירי המין האנושי׳ מסוגלים לה• יש בו גם דבר־מה מיחזקאל׳ כשחזון כליונו של העולם הישן עובר ומקומו לוקח חזון תקוה מעודד לימי האחרית והנחמה׳ שהרי "בו ביום שנחרב הבית נולד משיח"• אבל ענינו הפילוסופי של תפקיד זה׳ בקונצפציה שניתנה לו מאת "הבימה"׳ יש לו עוד ערך סינתטי׳ כללי יותר• העם עובד־ אדמתו׳ הקשור אל אדמתו כאל סמל של חיי שלום ונחת׳ אותה ה״תולעת דבקה באדמה" (בבטויו של ה״ארח")׳ לא תפס במחו כלל את ערכו של אותו הגורם בהתפתחות ההיסטורית של העמים׳ - את ה כ ח• ״מעבר מזה - מספר ה״ארח״ לעם הנאסף בשוק׳ - קראה לי אדמתי׳ ומעבר מזה קרא לי עמי לצאת בצבאותיו׳ והאדמה הכריעה את הכף•" זלזול זה בערך ה מלחמה בעד המשפט והחירות הביא לידי השעבוד׳ לחורבנם של ירושלים והמקדש• שביב תקוה נגה כמעט רגע• נולד מנחם׳ המשיח־הגואל׳ והעם התחיל לד,זקיף את עצמותיו היבשות• אבל אין נסים בהיסטוריה• הגאולה יכולה לבוא רק מהתאמצות הכהות העצמיים ומשפט העם אינו מושג אלא על ידי מלחמתו ומסירת נפשו עליו• אפם׳ אם פנה לב העם מעל הכה׳ ראש הגורמים במלחמה בעד האשר הארצי׳ הרי עוד נשארה לו האמונה הנסית "מחוץ לדרך הטבע"• ״עכשיו - מסיים הנביא - ברור הדבר כשמש• זהו עגשו של הקדוש־ברוך־הוא• אני חטאתי ולא יצאתי לעזר העם׳ על או אולי ישעיהו הוא - נצר ממשפחת קצינים׳ שגם הוא חדור כולו מאותו הרעיון הנעלה של הצדק הסוציאלי׳ וכעמוס גם הוא קורא לחרון אף ד׳ על ראש כבדי עון ורוצצי משפט׳ אבל - שלא כעמוס - הוא רואה את "הבליון המוכרח" רק בנוגע לחלקי העם החטאים׳ בעוד שעם ישראל בכללו׳ "שאריתו"׳ עוד חיה יחיה ויגיע ליום שהחרות והשויון ישלטו בעולם? ואולי ירמיהו הוא - אותו נגוע גורל העם׳ שבנגוד לעמום וישעיהו ולמרות חטאת ישראל הגדולה׳ אין הוא עוזב את אומתו העלובה בשעת צרתה׳ ובהמון רחמיו׳ רחמי בן מסור לעמו׳ נהפך זעמו לקינה ודמע? ואפשר יהיה נכון יותר למצוא את הסינתיזה של הנבואה הישראלית ההיסטורית׳ למלא את רעיונה העקרי במוטיבים אוניברסליים׳ בעלי אופי אנושי־כללי׳ שבהם ישמע הד קולו של ההוה? מנקודת השקפתי אני׳ פתרה "הבימה" את הפרובלימה הזאת פתרון׳ שהוא יותר קרוב לזה שסמנתי לאחרונה• צמח *) החיה בהכרתנו׳ - על ידי כל הפלסטיקה של גופו׳ על ידי תלבשתו והאפר המצוין ועל ידי רעד קולו וכל הטימפו של המשחק׳ - את דמותו של הנביא בימים קדומים באופן כל כך בהיר ומזהיר׳ שאין לו דוגמה• כזה ודאי היה הגדול שבהם׳ עמוס׳ בשעה שהוא׳ רועה הבקר מאיזה כפר׳ בא בעינים נוצצות ובצעדים בטוחים ולקול גערתו נאלמה המית הצוהלים והוא בשר להם את בוא יום ד׳ הנורא וכל הרע אשר הוא מביא על עמו• •) את הורביץ בתפקידו של הנביא לא ראיתי׳ לצערי• אומרים׳ שהוא נותן לדמות זו ביאור אחר קצת•