Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 24 (כד)

, לעינינו כמו אילוסטרציה אמנותית מסוגננת של המדות׳ מבוטאת באקספרסיה לא פחותה מזו של דברי ישעיהו: "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו "כהן ונביא שגו בשכר; "נבלעו מן היין׳ תעו מן השכר׳ "כי כל שלחנות מלא קיא צאה בלי מקום•" (ישעיהו כ״ח.) או דברי עמום׳ כשהוא קורא בחמת רוחו: "השוכבים על מטת שן וסרוחים על ערשותם׳ "ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק; "הפורטים על פי הנבל׳ כדוד חשבו להם כלי־שיר׳ "השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו•" וכשלתוך המון הולל זה של השוק מתפרצת ד,"מחוללת" - דמות׳ שנכנסה לכאן על ידי הרגיסורה של "הבימה"׳ אותה מרקדת של הרחוב בתאורה של אביבית רבת הכשרון׳ יהודיה ואיזה דבר זר בה׳ אם ך,טרה יונית ואם שפחה מצרית שכורת׳ - איזה רגש של יאוש עמוק מתפרץ ללבך ונראית לך מוכרחת ואי־נמנעת נבואתו של עמום: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל "נטישה על אדמתה אין מקימה"• (עמוס ה׳ב׳) התפקידים הראשיים נתונים כאן בידי נ• צמח׳ הממלא תפקידו של הארח׳ או הנביא (בעונה האחרונה היה משחקה חליפות גם הורוויץ) ורובינה ואביבית׳ שמשחקות חליפות את תפקידה של אם מנחם• מרכז כבדם של שני התפקידים האלו׳ בקונצפציה של "הבימה"׳ מונח בזה׳ שצריך להחליש ככל האפשר את האופי הדקלמטורי והמילודרמתי של החבור ולגלות ככל האפשר את הפעולה הדרמתית• דבר זה אפשר היה להשיג על ידי עבורם הפנימי הגמור מחדש וסגנון ידוע של עצם הדמויות• למצוא לזה את הצורה התיאטרלית המתאימה היה דבר קשה מאד¬ ה א ר ח - זה כנדה של הדמות המרכזית בכל המחזה אצל ■ך — המחבר• זאת אומרת: אדם נודד׳ בלי־בית• אבל בתיאור זה הרי הדמות נעדרת־צורה לגמרי בבחינה היסטורית׳ אף על פי שהיא מתאימה מאד לתכנו המילודרמתי׳ האמנותי־פרטנציוזי של המחזה• "הבימה"׳ שהרימה את המחזה למדרגת דרמה־ טרגדיה׳ יצקה בלבו של נודד זה מרוחה של הנבואה הישראלית• ה א ר ח נעשה לנביא• ואולם דוקא כאן הופיע כל הקושי של פרובלימה סצינית זר• בשעה שפני הארח נותנים לכל המחזה אופי של אפיזודה "מקומית"׳ הרי הדמות של נביא־גודד מרחיב מיד את תחומיה של מזמת המחבר ועושה את הפרובלימה שלו לאוניברסלית עמוקה׳ שנשמעים בה מוטיבים׳ לא רק היסטוריים׳ הקשורים בזמן שרפת בית שני וחורבן ירושלים בלבד׳ אלא גם אנושים כלליים באמת׳ וגם מוטיבים של זמננו אנו• אבל מי הוא אותו הנביא? האם עמוס הוא - זה שמאחרי המעדר והבקר נלקח ומתוך שפל העם יצא לגבאות רעה על עמו בזעם ובחרי אף׳ נביא ההתמרמרות כנגד העול הסוציאלי׳ עושק הדלים בידי העשירים׳- וכבר אפסה תקוה בעיניו לעם ישראל השוקע בחטאיו והוא מנבא לו כליון מוכרח? "היהודי הנצחי" של פינסקי היה התעודה הסצינית הראשונה׳ הרצינית ורבת־ד,אחריות׳ שעלה בידי "הבימה" למלאותה בהצלחה רבה• זו היתד, כבר לא "עבודת-תלמידים"׳ שבה מראים רק את א פ ש ר י ו ת י ו של תיאטרון צעיר• "היהודי הנצחי" הוא כבר’ פניה העצמיים של "הבימה"• כאן ניתנה יכולת לתיאטרון בכללו ולכל ממום ביחוד לפרוש את כשרוניו האינדיבידואליים׳ בתתם דבר׳ שבאמת לא נראה עוד כמוהו על הסצינה העברית• י "היהודי הנצחי" של פינסקי הוא מילודרמה במערכה אחת׳ לגמרי לא־מושלמת בבחינה האמנותית׳ בעלת דינמיקה פעולתית קלושה ואפילו לא־מאוחדת בפנימיותה על ידי תכלית אמנותית יחידית• המחבר כאלו נגע בה כלאחר יד בכמה וכמה ענינים׳ שכל אחד מהם בלבדו היה יכול להעשות נושא למחזה תיאטרלי לעצמו• אבל בשביל "הבימה" נתן מחזה זה חומר יפה לעבוד תיאטרל‘• מעל הסצינה מופיע המחזה הזה בצביון אחר לגמרי• המילודרמה החורת והכבולך, נהפכה בכור מצרפה האמנותי של ״הבימה״ לטרגדיה לאומית אמתית׳ נתוספו סצינות חדשות; דמויותיהן הפסיכיות של הנפשות הפועלות׳ נעברו על פי תכנית ומזמר, אחרת; היסוד הדיקלמטורי׳ המכביד על החומר הספרותי שבמחזה׳ הורחק כמעט כולו׳ וכל המחזה כולו נבנה מחדש על יסוד הדינמיקה של פעולת הממוס ובהמון• הנה הסצינה של השוק בבירת־ארבע׳ שבה החזיון נפתח• אצל המחבר נתנת כאן הוראה פשוטה: השוק בתור מקום הפעולה והסצינה עצמה מתחלת בהופעתם של זקני העיר• בהצגתה של ״הבימה״ - נהל בה הפעם תלמיד שני רב־ כשרון של סטניסלבסקי׳ מ^דלוב - השוק הזה מופיע כתמונה בפני עצמה׳ לא במצב סטטי׳ מסומן רק על ידי ציור דומם של הדקורציה והבוטפורלה החצונית׳ אלא בכל מלוא תנועתה של פעולה המונית• ותמונה מגלונת זו תופסת את כל לבו של הסוקר בגלל אותם הטימפו והריתמוס האמנותיים׳ שמעובדים בהשכל ודעת עד פרטי פרטיהם• בסצינה המונית זו׳ באותו "המון שוקק" של השוק׳ שמפאת קטנו של הדוכן אינו מכיל אלא תשעה עד עשרה אנשים׳ אין אף סטטיסטן אחד• כל ממום וכל ממוסה ב״המוך זה - דמות סצינית שלמה ונגמרת היה• ודוקא משום שד,פיגורות הסציניות האמנותיות האלו לא בדרך ארעי היו עוברות ושבות ו״פועלות" על פני הסצינה׳ אלא כנמשכים אחרי הריתמוס המוסיקלי של הפרטיטורה׳ וכל אחת מן הנפשות הפועלות היתה ממלאת את תעודתה הסצינית על ידי אותה הפלסטיקה של התנועה׳ על ידי ההעויה המתואטרלת׳ על־ידי התלבושת והפוך׳ ורק לעתים רחוקות גם על ידי צליפה של אמרה בודדת׳ - משום זה נעשה הדבר "סבור" על הסוקר ונתחוורה לו האמת האמנותית׳ המושטת לו מאותו דוכן קטן• השוק הזה׳ שבהמולתו ופריצותו הוא מסמל את ירידתו המוסרית של העם בפרק חייו ההיסטוריים רב־המשבר ביותר׳ מחיה בהכרתנו׳ - על ידי אופן זה של המשחק׳ האמנותי והעדין באמת׳ - את אותם הדפים הבלתי נשכחים מן התג״ך׳ שמתארים את מלחמתם הבודדת של הנביאים כנגד משובתו ופריצותו של העם• כד