Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 23 (×›×’)

הנועזים׳ ולפעמים גם מגיסים׳' של אלכסנדר טאירוב (קורנבליט) הצעיר ורב־הכשרון? או אולי נתנו לתיאטרון העברי דרכים אחרות׳ חדשות לגמרי׳ דרכים משלו׳ ו״הבימה" היא שמיועדת לגלות את ד,"אמת" שלה בדרך זו של חפושיה האמנותיים? פתרונם של הספקות האלו׳ המחרידים ומצערים׳ היה קשה עד אין לשער• עכשיו׳ אחרי גמר המעשה׳ צריך להגיד לפחות׳ לשבחו הנוסף ולתשלום גמולו של צמח ו״הבימה" שלו׳ שעבודה אמנותית״תרבותית זו נעשתה על־ידם לא על פי פורמולות יבשות קבועות׳ לא על פי איזו סכימה נעדרת חיים׳ אלא בתוך תבערה של עבודת יצירה׳ בחולה של עבודת יום יום׳ מתוך אהבת קודש לאותו הדבר׳ שהוקדשו לו בידי הגורל כל חייהם• והם הלכו בדרכם המיוחדת בראש וראשון נטלו עצמם יום אחד וכאלו העתיקו רגליהם לגמרי מן הדווי• הרבה נוטים להטיל דבר זה על חשבונה של הלשון׳ שבה "הבימה" משחקת• הלשון העברית׳ הנשגבת בניביה׳ אינה עשויה לגלם בה את חזיונות ההוי של ימות החול• ואולם משפט זה הוכחש לגמרי על ידי הנסיון של "עבודת המבחן"• ב״פגע רע" ורדי מדבר בלשון כל כך פשוטה׳ אלמנטרית׳ חולית לגמרי׳ שלפעמים דומה׳ שהוא מובן אף לאותה העבריה׳ שכל ידיעותיה בלשון העברית שאובות מן התחנות וספר "צאינה וראינה"• לא• לא בלשון הדבר תלוי• זו כבר הוכיחה את כשרונה וסגולותיה למן מרומי הפיוט הביאליקאי ועד צרכי הדבור הרגיל בעניני יום יום• התיאטרון׳ כשהוא לעצמו׳ במבנהו זה האמנותי ובדרכי חוקיה הכמוסים של היצירה׳ בחר בעצמו לנטות מדרך ההוי וללכת בדרכו של התיאטרון הנשגב• וכאן׳ לדעתי׳ אין לבקש כלל את הסבות הקרובות לחזיון זה• בסקירה היסטורית רחבה אפשר לבאר דבר זה בדרך השערה׳ בשום לב להמון גורמים מתנאי הזמן׳ המקום והסביבה• - אבל בבחינה לא־אמצעית׳ אמפירית - אם אפשר לומר כך - "הבימה" התיצבה על דרכה זו מבלי משים׳ ממש כאותו משורר׳ שכותב דוקא טרגדיות גדולות ולא ספורים קטנים מחיי ההוי• זהו סודה הגדול של היצירה האנושית• ובהנתקה מעל ההוי׳ כבר נעתקה "הבימה" על ידי זה מאליה מעל יסודו העקרי של התיאטרון הנטורליסטי והיתה מוכרחת לבקש בשביל תעודותיה הסציניות צורות אחרות׳ חדשות• ו״הבימה" הלכה כאן בדרך נכונה• "היהודי הנצחי" ו״הדבוק״ - הנה שני המחזות׳ שעל ידם נגלו פניה׳ הפנים העצמיים של "הבימה"׳ בכל יפים וזהרם• ואולם בשתי ההצגות האלו הרי אנו מוצאים התמזגות סינתיטית מתוך אמצעיהם וצורותיהם המעולים ביותר של התיאטרון הנטורליסטי הישן והניאו־ריאליסטי החדש• רוחו הגאוני של סטגיסלבסקי מרחף בלי ספק על פני שתי ההצגות הנפלאות האלו׳ אבל כנפיהם של רוח זה לא העיקו במפרשם ובכבדם על הנטיעות האינדיבי¬ דואליות הרכות של "הבימה" רבת־הכשרון• מוצקת רוחו של מורה החביב׳ היא מבקשת לה בגלוי את דרכיה לעצמה׳ מתאמצת לגלות את פניה העצמיים• ומי יודע אם לא יקרא גם סטניסלבסקי בעצמו כאותה הקריאה של החכם התלמודי: "הרבה למדתי מרבותי ומחברי׳ אבל מתלמידי יותר מכולם"• כל כחותיה וכשרוניה• "הבימה" היתה לומדת! היא היתה הראשונה בקרבנו שהבינה׳ שכשם שמגוחך היה אלמלי בא גימנזיסטן ונטל עליו לתת פתרון לשאלות פילוסופיות מבוכות׳ כך מגוחך הוא כשבאים ממוסים מתחילים׳ ממוסים חובבים׳ ואומרים לגלות דרכיו של התיאטרון העברי החדש׳ האמנותי• "הבימה" הראתה את פריה של שנת עבודתה הראשונה• עבודה זו עקר תכנה היה׳ שבהנהלתו של ווכטנגוב רב־הכשרון׳ למדו תלמידי "הבימה" המחוננים את סוד התכנית והמיתודה של העבודה במקצוע האמנות התיאטרלית• עבודת ההסתגלות להחיות את החומר הסצני בנפש פנימה הלכה יד ביד עם ההסתגלות לטכניקה החצונית• עבודה זו בלבד ערבה לנו שתמצא צורה אמנותית נכונה לפעולה התיאטרלית• העבודה התיאטרלית האמתית׳ החפוש הממשי אחרי צורתו ותכנו של התיאטרון העברי׳ התחילו אחרי אותה הצגת המבחן• לאחרי שנתחזקה חבורת "הבימה" באמונתה בכחותיה ובקרב נפשה פנימה הוצתה אותה אש היצירה האמנותית שהיא מאירה אחר־כך בלי הפסק את דרכה הקשה והמלאה קמשונים׳ היא ממשיכה אמנם את למודיה וטיוליה ב״חכמת" התיאטרון׳ וכחות צעירים חדשים מתדבקים בה׳ - אבל בה בשעה מתחילה מנקרת השאלה: ״איזו הדרך?״ שתי מגמות עקריות באמנות התיאטרלית היו נלחמות זו בזו באותו זמן במוסקבה• התיאטרון המוסקבאי האמנותי הופיע כמו בטויו הבהיר והגמור של רעיון התיאטרון הנטורליסטי• ואולם צמחו לו לתיאטרון זה המון מתנגדים׳ שהיו מבקרים קשה את עיקרי הצגותיו ואת אותו הטימפו המיוחד של משחקו׳ שעל ידו היה שובה בימי זהרו הראשונים את אולם הסוקרים• היו מונים אותו בכריעת ברך יתרה לפני האמת של המציאות׳ בשעה שתעודת התיאטרון היא לתת את האמת של האמנות חזית המתנגדים לתיאטרון של סטניסלבסקי היתד, נמשכת על פגי היקף גדול מאד - למן התיאטרון המסוגנן של מיירכולד׳ על פני רעיון התיאטרון המאריוניטי של גורדון קרג ועד התיאטרון הקבוצי של וויאטשיסלב איבנוב והתיאטרון הניאו־ריאליסטי של טאירוב• כל אותם הזרמים החדשים צמחו כריאקציה מוכרחת כנגד צורתו של התיאטרון הנטורליסטי הישן׳ שבלי ספק התחיל כבר להתרוקן מתוכו׳ - ובמוסקבה׳ באותו זמן שחלה בו׳ אגב׳ הנציונליזציה המבוהלת של התיאטרונים מצד השלטון הבולשביסטי׳ היתד, הסימפטיה של קהל הסוקרים שלאחרי הריבולוציה׳ פונה יותר ויותר כלפי התיאטרון של טאירוב׳ שהיה בנוי כולו לא על המשחק ה״פנימי" של הממום׳ אלא על הצורה ה״מתואטרלת" של הטכניקה החצונית של המשחק• התיאטרון עקר את הסוקר מתוך המציאות והעמידו בעולם של דמיונות ואגדות נפלאות׳ וכשחדלה דפיקתו של דופק המציאות החי׳ מיד הופיעה הבדותה הקפריצית של הממוס׳ "בן־ד,חורין" במעופו היצירתי מעול המציאות׳ ושל הרגיסור• ואיה׳איפוא׳ מקום "אמתו" של התיאטרון העברי העתידי?- הכי בצוויהם הנושגים והמנוסים של התיאטרון המנינגני׳ שבאופן גאוני כל כך תפס אותם והעלם בשטה הרמונית שלמה התיאטרון האמנותי של סטניסלבסקי׳ או בנסיונותיו