Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 15 (טו)

בכלל אין לדבר על דבר פרצוף־פנים כללי וקבוע של יצירות האמנים היהודים׳ בין ברוסיה ובין בשאר ארצות• רב־ הצדדיות׳ אפשר לומר: האנציקלופדיות שלהם באמנות׳ שמקורה ודאי ברוח היהודי המיוחד וגם בהעדרו של "סבל־ ירושה"׳ מפליאה עד מאד• אנציקלופדיסטן במובן זה הוא נ ת ן א ל ט מ א ן• הוא מראה לנו במפעליו את סכומן של כל הצורות׳ שכבר הושגו במשך השנים האחרונות• הכל יש כאן׳ דבר לא נעדר: דברים מופשטי־עצם׳ פיקסו׳ שרטוטים ריאליסטיים׳ פרצופו של לנין*)׳ אורנמנטיקה יהודית עממית וכו׳(עמ׳ י״ט ול״א)• זהו איקלקטיקן נהדר׳ המחיה באמת בכל יצורי נפשו ובכל תומת לבו את אותן הצורות כולן׳ שכבר מצא מוכנות לפניו ומעבירן דרך פריזמה אמנותית של עצמו• הדקורציות התיאטרוניות אני שונה את דברי: שגל הוא החזיון היחידי בבחינה זו• כל הפליאדה של האמנים הצעירים׳ ברובם מבני ישראל׳ שמשתדלים ל״אברם" גם את "הלובוק" היהודי׳ מגלים בזה רק את כשלונם הגדול• להם חסרה אותה הסטרוקטורה הרוחנית המיוחדת׳ שהיא לעת עתה רק קנינו של שגל בלבד׳ ושהיא היא׳ הנותנת לו את היכולת לממש את מפעלו• ואין כלל פלא בדבר׳ שהם נמצאים במצב קשה כזה• בשעה שנפשם תפושה מצד אחד בקסמיה הנפלאים וערפלי סודותיה של האמנות העממית היהודית העתיקה׳ ומצד שני הם שבוים במדה לא פחותה מזו במצודתן של צורות חדשות׳ שצמחו בשדה אחר לגמרי׳ - בשדה המכונה והאינדוסטריה - הרי כל הכרעה על חשבונו של אחד מן הגורמים האמנותיים האלה׳ נתן א ל ט מ ן. דקורציה של סצינה במחזה אוריאל אקוסטה׳ הוצג בתיאטרון ה״_קררי" היהודי של הממלכה במוסקבה. THEATRICAL SETTING OF A SCENE OF “URIEL ACOSTA”, STAGED AT THE YIDDISH THEATRE IN MOSCOW. NATHAN ALTMAN. שלו לאוריאל אקוסטה׳ הן ממפעליו העצמיים והחזקים ביותר׳ שעלה בידי לראות• מדויקות הן מאד ומתמידות גם בקונסטרוקציה וגם בטון• (קלושה קצת המערכה השלישית עם בית הכנסת•) אופיני ביותר בשביל תכונתו חמיו חדת של הציור הרוסי בזמן הזה׳ ויחד עם זה גם מזוקק ביותר מכל שאר הזדרים היהודים׳ הוא - ש ט ר נ ב ר ג• בקלטו לתוכו תרבות צךרית טהורה במדה גדולה (כנראה: סזן׳ אנרי רוססו ואחרים)׳ ובמדד. לא פחותה מזו גם את רכושו התרבותי של הקוביזם׳ - השלים את מפעלו באופן קונסקוונטי ולא הביאו׳ כמו שעשו הסופרימטיסטים׳ עד גבוליה של קביעת צורה אמנותית (מה שמביא בהכרח הגיוני לידי אבודה לדעת של האמנות עצמה)׳ אלא הגיע עמו לידי אותה השלמות המוחלטת׳ שהיא שלטת בחומר• מן הציור של השלטים׳ שכבר העירותי עליו שהוא בעל אפשריות ציוריות בלי־תכלית׳ קבל שטרנברג את ההתעוררות הכי־חשובה בעבודתו• הוא השתמש בשלט׳ כבחומר לא־מעובד׳ שנעבד אחר־כך ונעשה מלאכת־צ;רים דבר לא קל הוא לגמרי• האחדות הפורמלית המוחלטת׳ שהיא עקר כל כך חשוב לכל מפעל אמנותי׳ בפרט בימינו אלה׳ יש לה כאן ערך עצום מיוחד• יותר מכל הימים שואף האמן כיום מדעת גמורה לצורה אחדותית ומתמדת׳ שקובעת פנים לכל יצירתו• ולפיכך פונים הרבה מן האמנים החדשים עורף לכל מין סנטימנטליות׳ לכל הרגשיות יתרה׳ לכל מין יצירה ספונטנית׳ והם סומכים עצמם יותר על האינטלקט הפכח׳ שאין דרכו להטעות כאינסטינקט העור (אפילו כשיש בו מסגולת היצירה)׳ אלא להיפך׳ הוא ערב לצורה שתהיה ברורה׳ מתמדת והכרתית• דוגמה לזה אפשר לראות בא• ליסיצקי׳ שגם הוא התמסר זמן־מה לשגליזם ("חד־גדיא"׳ ה״בחור"׳ "זונדל בוואט" ואחרים)׳ אבל עברו ימים מועטים וכשרונותיו האנליטיים שחררוהו מסנטימנטליות זו והוא עבר אל הקונסטרוקציה הטהורה (פראאון)*)• *) במלה "פראאון" אנו מציינים קונסטרוקציה בצורה גיאומטריה מדויקה׳ שלעצמה אמנם אין לה תכלית שמושית• אבל היא מכילה אנרגיה קונסטרוקטיבית בשביל קונסטרוקציות מונומנטליות שיבואו• את הכנוי הזה יצר ליסיצקי בע:מו בשביל מפעליו• *) קוליקציה של סקיצות מפרצופו של לני,•