Rimmōn · 1922-01-01 · 3 (1922) · p. Seite 2 (ב)

׳ ד^׳זv. Tv־-צ.״ fv5 k1׳ ׳SÜKi WW פזסיר ליוד יבי ל־דוה יבינו י ) של עילם ( , פלא ג׳שאלית לבי . ־טיבר יה6כ יצידיי!: )שאלת• ל■עבד־c'3't| אמחך חנני 1; יאי! אשת• ונד יגנותי] > יעשיח רצמך בלבב , שלם. יסלגינו סיצר יזרע ) ית• חלקנו כתויתך י ,-•ובני שתשרי jryw• על יכל ב״ד hü יסיא ערמא כ..:]/ :ריף כתרך ואתיר M■ לא רעית ד עס עסך ישראי לעלם. '<ך!דקן שינך אחזי K ־־"!י חכו ל־יוד, כביד ־כי ליחיד. כג־ נחדיר. לעסך ביית מקישך 7\m. M/7; יעסך נגי״םחי״ר m1» \ ■•לאל«.״א לנא נשיב ׳•;t jL^K^M/7גיויך ילקני צליתנא ׳ על יטיס אל דכביד בענלא יכזדן )יב־ם: קול •י,ית בכח| בדחסין •דא דעוא קול ידוה WBH ®:«st! mm •vm mg wmm mm כותל מערבי של ביה״כג ביבלונובה מן המאה השבע עשרה — מהרצאות הועדה לחקירת הולמת האמנות בפולין׳ קרקא׳ כרך ד׳• MURAL PAINTING IN THE SYNAGOGUE OF JABLONOW. WEST SIDE. 17 th CENTURY. FROM “REPORTS OF THE COMMISSION FÜR INVESTIGATING THE HISTORY OF ART IN POLAND", VOL. IV, CRACOW. קטנה בין שיניו׳ ואחר זה חסידה ונחש מתפתל מסביבה• (ראה הציור לעיל). מה מאד נקל למצוא רעיון בציורים אלו• הרי למשל החסידה סמל לצדקות ויראת שמים. השועל והאוז סמל לעם ישראל שהוא נתון לטרף בפי העמים׳ וכן הלאה. ואף על פי כן אין לבקש כאן אילוסטרציה של איזה רעיון׳ אף במקום שיש כעין יחם גלוי בין הציור והציטטה מפרקי אבות׳ כשם שאין לבקשו באמנות הנוצרית העתיקה. יותר נכון שאין אלו אלא שמוש רגיל בתמונות ידועות לשם נוי וקישוט כמו המיניאטורות שבכתבי־יד עברים. מוטיבים של קישוט כאלו׳ לקוחים מטבע הדומם׳ אנו מכירים מסופם של ימות האמנות העתיקה׳ ורק לאחר זמן מסמיכים להם לפעמים ובעל כרחם איזה מקרא מתאים׳ - כדבר שעושים עוד היום קצת ארכי¬ אולוגים נוצרים׳ הכרוכים אחרי התיאולוגיה• יוצאים מן הכלל המקדשים וכליהם׳ כל מקומות ודברים שבקדושה׳ שהבונה הארכאיסטית או האנטורליסטית גלויה בם לעינים• מתוך עיון זה אנו רואים את הדרך שעברה הדקורציה עד יבלונובה• כתבי־היד של האשכנזים׳ כפי שאנו מכירים אותם יפה מגרמניה׳ יצקו את הרוח באמן הפלאי הזה. בהשפעת הסביבה וסגנוני הזמן סבלו תרגיליו האמנותיים אי־אלו נטיות קלות מן המסורת. והשפעה זו לא באה׳ כנראה׳ מתוך למוד ומחקר במפעלי אמנות דומים של אחרים׳ אלא מתוך סקירה ארעית אבל רגילה במוטיבים של רקמת־ארג׳ של צורפי־זהב ושאר מקצעות של האמנות השמושית. מזרחיות ידועה׳ שאנו רואים כאן׳ אף אותה אין להזקיף בהחלט על חשבונו של האופי היהודי) היא נפגשת בכל האמנות של אותה תקופה שהיתה תמיד חוזרת ומקבלת השפעה מן המזרח. אין איש כזה היה מקומם של דברים אלו במקדש שבירושלים! ומהיות שבית הכנסת הוא׳ כמאמר התלמודי׳ "בית מקדש מעט"׳ נצטיירו גם כאן בפנות אלו. במערב תופסת הדלת רק את חציו של הגזר האמצעי׳ בעוד שבחציו השני׳ בעליון׳ מצויר שער פתוח ועל גבו כתובת מכילה את המאמר התלמודי "משחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה׳ אבל שערי דמעה לא ננעלו״(ברכות ל׳ב ע׳ב; ב׳מ נ׳ט׳ ע׳א). שני המלבנים מעבר מזה ומזה לגזר האמצעי׳ - כל כמה שאין שטחם תפוס בחלונות או בציורים שממעל׳ - מכילים תפלות וברכות׳ פסוקים ורשימות. בכותל המזרח - ציור מקביל של מגדלים וכפות׳ שבצד שמאל אפשר ללמוד מתוך הכתוב המובא ממזמור קכ״ב׳ שענינו העיר ירושלים (מתחתה שועל ואוז בלועו׳ צבי לוחך עשב ושני תישים)׳ בעוד שבצד ימין יתכן שהוא מראה את קבר האבות במערת המכפלה (מתחתו שנן שועלים). בכותל הצפונית מצוירים שם מצד שמאל ארבעת החיות הנזכרים במאמר פרקי אבות המובא: ״הוד, עז כנמר׳ רץ כצבי׳ קל כנשר וגבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמים״ (אבות ה׳> כ׳ג)! ומצד ימין — חצי עגול עם מקלעת עשירה של ציצים וענפים ושני כפירים משני עבריה׳ (מתחתם ארבעה סוסים). דומה לזה הוא גם הציור שבכותל הדרומית׳ אלא שבמקום הכפירים מצויר שם בצד ימין של המקלעת איזה הולך על ארבע דומה לגריפון׳ אך בלי כנפים- ובצד שמאל - דובים. מענינים ביהוד הם הציורים בכותל מערב• בצד שמאל: שני צבאים ארוכי־קרנים מאה ביניהם פיל נושא מגדלים׳ ומתחת׳ מזה ומזה׳ אופן נשא בפיהם של שני סוסי־ים. ובצד ימין: בתוך אילן ושני דובים מטפסים עליו! משני העברים מקלעת ענפים עם עוף טורף וארנבת