Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 46 (מו)

פייטן זה' שיצר ביטוי בולט ומבהיל לרגש־החלום שבהויד, ולאהבת הרפתקאות שבנפש׳ אדם מישראל הוא• ופעם בפעם הוא שב לטפל בחבה יתרה בהלך־הנפש של היהודי• גבור הדראמה "פרופיפור ברנהרדי" מוכרח לעזוב את משמרתו ולהכלא בבית האסורים מפני שלא נתן לכומר קאטולי לגשת למטתה של חולה אחת שלא ידעה כי היא הולכת למות• בתאורו המצויין של נכלי האנטישמיים׳ שעושים מה שעושים לטובת עצמם׳ אור זרוע על מצב היהודים בהוה׳ על שפלותם של שונאי־ ישראל ועל שויון־נפשו של הקהל• ברומאן שלו "למרחב" עוברים לפנינו כל מיני טפוסים של יהודי־המערב׳ זקנים וצעירים׳ מתקדמים׳ סוציאליסטים׳ ציוניים׳ יהודים שאינם מאמינים בשום דרכי־שלום׳ יהודים ביישנים ויהודים גאים׳ שדואגים שמא ידמו כי ביישנים הם• בארון נוצרי אחד המכיר את כולם ודן עליהם בלי משוא פנים רואה אותם כבני־אדם המגינים על עמדתם גם לאחרי שבטל צורך ההגנה• חוסר־ הבטיחות - זהו לדעתו של שניצלר סימן מובהק לאופיו של היהודי• בכל אהד ואחד טמון חוש זה של מזל־סתרים שיש לישראל׳ ואין בזה הבדל בין יהודי שסובל ביהדותו ליהודי המתגאה בה• היהודים המשתתפים בתרבות ארץ־מושבם כבני־ בית ורואים עצמם מבוזים ונעלבים דוקא בשביל השתתפותם זו-נבוכים הם ברגש הויתם׳ בערכיהם ובקנינם׳ אבל גם הדרכים לצאת מן המצר שהציונות מצד אחד והאנטישמיות מצד שני מראות להם אינם נראים בעיניהם בטוחים כל צרכם• בשביל ההוה אין שניצלר רואה שום פתרון כללי• על כל אחד לבקש לעצמו מוצא למרחב• רבים אמרו׳ שהוא משתמט מתשובה נכונה׳ אבל אולי דוקא זוהי השניצלריות שבו• חטטן הוא• אין הוא עומד מן הצד ואין הוא קל־דעת׳ אבל נרתע הוא לאחוריו ואינו יורד לסוף ההכרה• לבא לפומא לא גליא׳ ובינתיים כבר נעשה מעשה: בטלה החברה הווינאית העליונה והיהודי המתבולל קרח מכאן ומכאן• ד״ר הוגו ביבר על־פי רוב שחוק ומציאות משמשים כאן בערבוביא עד שהנפש הפועלת בעצמה תוהה על הדעות והערכין שבקרבה• למן פחדו של אנאטול מפני "השאלה כלפי הגורל" או המשחק בנפשות־אדם ב״פרצלזום" והמעבר משנאת־ רצח מדומה לאמתית בדראמה הריבולוציונית ״התוכי הירוק״ - ועד נסיונו של פיליפו ב״צעיף באטריסה"׳ המשחק במות ב "דרך היחיד" ובתדמית ב״מחזה הגדול״ - ענין זה של משחק־המסוה לובש צורות שונות׳ קצתן מבדחות וקצתן מעציבות׳ אלא שכאן הגבורים שואלים את עצמם׳ אם חייהם אמנות או דילטאנטיות׳ או אולי אין חייהם אלא צל בלבד וכובד־ראש שלהם אינו אלא ליצנות שלא בטובתם• וכשם שאין להכריע מהו משחק ומהו כובד־דאש במעשי האדם כך גם מאורעות־ החיים מעולפים סוד סתום וחתום׳ שאינו תלוי ברצונו ובכחו של היחיד׳ כחוקר־דין אצל דוסטוייבסקי כך מכריח המקרה את השקרנות להאשים את עצמה על ידי שהוא מסלק לכאורה כל סכנת גילוי("המתים בל ידברו")׳ ובאכזריותו ממית הוא צעיר אחד בגלל אשה׳ שכבר פגה אהבתו אליה׳ ומביא לידי יאוש את בת־הפרוור שנפשה קשורה בנפש המומת("אהבים")• בלגלוג עוקץ הוא מוציא מן העולם בטלן אחד("יום הכבוד")׳ מביא לפונדק אחד שני רמאים מרומים("סעודת־פרידה")׳ נועץ סופה של שלשלת־העגבים בראשה כליצן מתרה ("מחולת־ המחנים") ומתחיל ב״דרך היחיד" לגלות נצורות׳ שלעומתן כל חשבונות בני־האדם ועניניהם ורגשותיהם כאין נחשבו• ומאחורי כל אלה גצב פייטן׳ התוהה כלפי עצמו ושואל אף הוא שאלת משחק או ממש• אם היצירה הפיוטית מתאימה לשגוי ולשגב של החיים הממשיים׳ אם יש בה כדי להרחיק את היוצר מן החיים ומהמונם - שאלה זו שכבר נתחבטו בה יעקב וואסרמאן׳ תומם מאנן וקייזרלינג הציקה לשניצלר• בסאטירה חריפה הציג את הנגודים ואת המעברות שבין ספרות לחיים ולא גרע עין מסכנת־הרקב לחיי הרגש שיש לחוש לה כל פעם שאדם מתעמק באישיות זולתו• לציורים העברים מימי הביבים• עין בוחנת מכירה בכל ציור וציור בסקירה ראשונה את מקום מוצאו וזמנו• אבל יש גם סימנים המקילים עלינו להגביל את הזמן והמקום ואלו הם: הכתב• כתב הקולמוס עז ומוצק הוא יותר מכתב שנכתב בנוצה• צורות־אותיות מסויימות עוברות בירושה מדור לדור במקום אחד ומעידות על כותביהן• בחוברת הנוכחית הובאו רק דוגמאות אשכנזיות־צרפתיות• בנגוד להכתב הספרדי העז והגס שהובא בחוברת ראשונה (עמוד א/ הגדה של פסח) הכתב כאן מהוקצע ורך• המוצא האשכנזי־צרפתי של המחזור בוורמייזא׳ ששני עמודים הימנו נדפסו בחוברת זו(עמוד א׳ ועמוד ד׳) ניכר מתוך כתב הנוצה ומתוך נטיתן הקלה של האותיות לצד שמאל׳ בקוים העומדים מורגשת תנופה קלה׳ שהיא השפעה גוטית• סימן שני להבחנת הסגנונים יש למצא ביסודות הארדיכלות שבציורים עצמם• גם במחזור שבוורמייזא׳ גם במחזור שבלייפציג(שהימנו לקוח ציור החתן והכלה בעמוד ב׳ שבחוברת הנוכחית) אנו רואים בנין השער הגוטי מן הזמן הקדום׳ שבו המזוזות גסות ומוצקות - מורשת התקופה הרומאנית - והכפות על פי רוב מעוגלות• סימנים אלו מציינים את המאה הי״ג ותחילת הי״ד• מכאן ואילך המזוזות דקות ומארכות והכפות מחודדות•