Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 47 (מז)

עוד סימן־הבחנה ניתן בדמויות המצוירות׳ וביחוד בתלבושת שלהן• בגדים מהודקים׳ שרוולים צרים ומרוכסים׳ נעלים מחודדים מציינים את המאה הי״ג והי״ד• במחזור שבוורמייזא (עמ׳ א) ובמחזור שבלייפציג(עמוד ב') הזכרים חבושים כובעים מחודדים כפי שנגזר על יהודי הארצות האשכנזיות ללבוש בימים ההם• מצב הגוף וצורת האותיות מונפים הם לפי רוח הזמן ההוא׳ תקופת הסגנון הגוטי• הכלה שבעמוד ב׳ מצויינת בתלבשתה לפי רוח הזמן ההוא ובמצב הגוף המתהדר שהיה נהוג באמצע המאה הי״ד• המלבושים שבציור חתונת־משה׳ הלקוח מהגדה ב שבמוזיאום הנירנברני(עט׳ ו׳)׳ ביהוד המדים הקצרים של המנגן׳ מעידים על תקופת סגנון מאוחר׳ של המאה הט״ו• אף הקישוטים מאירים אור בכמה בחינות• בין בצורות בעלי־חיים וצמחים בין בקישוטי שרטוט נוהג שינוי־סגנון• בהירת החיות ושמושן כבסיס לעמודים - והן תדיר אריות׳ פילים׳ ראמים ודרקונים - סימני השפעה מזרחית הם׳ המצויה בציורים העברים ואינה מצויה בימים ההם בציורים הנוצרים• בצורות הצמחים אנו מוצאים את האספסת המחודדה׳ בת שלשת העלים• צמח זה שגור ביהוד בציורי הנוצרים• במחזור (עט׳ א׳ מלמעלה׳ צד שמאל׳ מתחת למלה ׳/אדון") צורתו עגולה עדיין כנהוג במאה הי״ג׳ אח״כ הוא נעשה מחודד בכל שאר הקישוטים• אבל בצד קישוט זה של אותו הזמן אנו מוצאים גם את התימורה העתיקה ואת השרטוט המסולסל העתיק עם זמורת־אקנתום (לאורך העמודים עט׳ ד)׳ הנהוגים בכתבי־היד העברים היותר קדומים׳ מן המאה התשיעית• בציורי הנוצרים מן המאה הי״ג שיורי ההיליניזמום הללו אינם מצויים• מורשת הימים הקדומים הן גם המקלעות שבכותרת (בעט׳ ד צד ימין)• כי יותר מכל עמי אירופא שמרו היהודים על צורות האמנות העתיקה• כהגדה של פסח ובמגילת אסתר כן גם המחזור יש לו סדרה של ציורים שהולכים וחוזרים בשינויים קלים בכל כתבי־היד וכך למדנו מתור השואה לשאר מחזורים(לכ״י שבדרזדן ולכ״י שבבודליאנא באוכספורד מספר ,321 .2373 Laud. Op) שהציור המקוטע במחזור שבוורמייזא (עט׳ א׳ בחוברת הנוכחית׳ למעלה) ציור מתן־תודה הוא• בעט׳ ד׳ מצוייר יום הכפורים ע״י דמות סימבולית המחזיקה מאזנים שהם מזל תשרי(השמים מרומזים ע״י השמש וחרמש הלבנה)• במחזור שבדרזדן נמצאים בכפות־המאזנים גוף ערום ושד• לציורי המחזור הרגילים בחוג האשכנזי־צרפתי שייכים אפית־מצות׳ אירוסין׳ ציורי־ציד׳ בני המן תלויים על העץ׳ המזלות וכד• הציורים הללו מצטיינים בהומור שלהם׳ בדמויות משונות של חיות ובגי־אדם׳ של בני־אדם בעלי ראש של חיה וכיוצא בזה• אף בציורים הנוצריים של התקופה ההיא יש משום סאטירה׳ וכנראה רוח־הזמן היד. כך• המחזור שבוורמייזא חשוב ביהוד ע״י שזמן כתיבתו נזכר בו בפירוש: "אני שמחה בר' יהודה הסופר כתבתי זה המחזור לדודי ר׳ ברוך בר׳ יצחק בתוך מ״ד שבועות וערכתי וסדרתי הכל מראש ועד סוף׳ כל התפלה כשאמר החזן וסיימתי אותו בעזרת ה׳ בחדש טבת בשנת שלשים ושתים (לאלף הששי)"*). הכתב יד שהבאנו הימנו את הציור שבעמוד ג׳(אהרן מדליק את המנורה) מן התקופה הגוטית המאוחרה הוא• יש בו לוח לשנת ל״ח לאלף הששי והוא מזכיר את ר׳ שמשון ממיטץ שמסר נפשו על קדושת השם בשנת ל״ו• הכתב יד נכתב בידי בנימין הסופר• אף האותיות הנפלאות׳ המשוכללות בתוארן(עט׳ ה׳ ועט׳ ח,) לקוחות ממחזור אחד הנמצא בדרזדן׳ והוא מכיל שני כרכים והציורים הרגילים מצויים בו• מחזור זה מצטיין באותיות הנהדרות שבראשי הפרקים• שום מחזור מן הידועים לא ישוה למחזור זה בהידור אותיותיו אלה• זמנו אינו קבוע בדיוק׳ וכנראה מאמצע המאה הי״ד הוא• הגדה ב׳ שבנירנברג׳ שהימגו לקוח ציור חתונת־משה׳ הוא כ״י מגרמניא התיכונית׳ שאין זמנו נזכר בפירוש׳ והוא מי המאה הט״ו• ׳) פרטי המחזור הזה נמסרו לנו על ידי המורה מר רוטשילד בוורמייזא ומר א• טפליץ׳ ואנו מודים להם בזה