Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 42 (מב)

יסורי חיים ומחשבת של שנים דורות׳ צמחו ועלו תוך קרקע החיים החדשים׳ אולם מה הם בל אלד. שישים אליהם לב הלוחם העז• נזכור־נא את שירו של היינה: "שני הגריגדירים" - ״מה לי אשד, ומה לי בנים - המלך בשבי 1״ - אצל האבירים מימות עולם יש מי שקרוב אליהם ונמצא בשבי׳ עליהם להציל׳ עליהם להרוס את הכל ובלבד להגן על מלכם "לא אלך עמכם 1 •••״ כך קרא פרישמן את קריאתו המלאה בוז לעושים ומעשים אצלנו• לא אלך••• כלום יכול היה להלוך על פי מהותו העצמית? פרישמאן מעולם לא הלך׳ מעולם לא התקדם• טעם אבירים לו ומרוצת אבירים לו• יכול היה לזנק כפעם בפעם ממחבואו ולהתנפל על מציאה יפה שמצא או לדרום את זה היפה לדריסה לדעתו אולם ללכת לאט לאט ולהתקדם׳ לכבוש כבוש אחר כבוש ולסייע לאחרים בשעת כבושם׳ להיות גלגל בתוך מכונה אחת גדולה שבני אדם רתמו בה את עצמם - את זה לא יכול• כרומאנטיקן אמתי (ופרישמאן היה רומאנטיקן) שונא היה את הקרוב לו ומצוי בתחומו: יפה הוא הרחוק׳ זה שעברו עליו ימיו׳ זה שעטוף באודם השקיעה• במכתביו על הספרות׳ הערוכים אל ידידתו׳ הוא מביא פעם בפעם מן הראשים המנופצים שלו: אשכר הוא מגיש לה - סופר מרוטש 1 כמה מרירות׳ כמה רעל ממית הכניס אל תוך המכתבים האלה בדונו על דברים קרובים לו וכמה חום והתלהבות בשעה שנתקלה עינו בדבר רחוק• ולא רק משום שהרחוקים היו בעלי כשרון גדולים ועצומים והללו שבתחום בעלי כשרונות מצומצמים ומוגבלים• משום זה בלבד אין להמית אנשים על שלא חנן אותם אלהים בכשרונות גדולים׳ אלא מפני שהדברים הרחוקים זוהר להם וברק להם והקרובים נראים בכל שרטוטיהם וקוי פניהם׳ המעוררים צחוק וגועל נפש אצל בעל טעם טוב ויפה• מכתבים אלה שהרעישו בשעתם את ספרותנו והגיעו את ארזי הלבנון שלנו - הם הם שקבעו את צורתו ודמותו אצלנו• הסאטירה והלעג - כלי זיינו היו במלחמתו על היופי׳ על הטעם הטוב• חיים ורעננים היו מכתבים אלו׳ חריפים ומשכרים היו• עמד בהם טעמם אף בשעות השקיעה שלו׳ בשעות הזקנה׳ כשבני גילו בספרות התחילו משתמטים איש אחרי רעהו מכובד הזקנה ומחולשתה• הלוחם הזקן חגר שוב את כלי זיינו ויצא במערכה• במשך השנים האחרונות נתפרסמו כמה וכמה "מכתבים" שלו המעידים על כח עצום׳ שאינו נכנע לשום דבר ואף לא מפני הזקנה• מכתבים אלה והפיליטונים המרובים שלו הם היו כלי זינו ומגנו - זה המגן ששמר על נשמתו׳ שלא תשורנה עין זר• באו דבריו כדי להסתיר את בל מה שמתרחש בנשמתו• "לא ניתנה הלשון אלא לכסות על דברים שבלב" - כלפי פרישמאן נאמרו דברים אלה• קשה ואכזר היה ככל לוחם: לא חם על דבר ועל איש• אולם יש ורחמיו נתעוררו בלבו ומצא אז מפלט אל ד,נובילה שלו• כמה רגשנות וסינטימטליות ספוגות הנובילות שלוז האנשים הקרובים׳ המרמים והמרומים׳ הכובשים והנכבשים׳ הסובלים והגורמים יסורים׳ כלום כדאים הם לניצוץ של רחמים? הרי הם פוגמים באורו של עולם! ילד עני שנתגעגע כל ימיו "לבגד חדש"׳ למלה חמה אחת׳ למלה רוות קנאה: ״תתחדש״ - זה לקח את לבו׳ את צערו נשא ואתו יחד התפלל תפלה חרישית ז שלשה זקנים עומדים ואוכלים בבית הכנסת ביום ד,כפורים כדי להביא את הקהל לידי בטול יתהלכו. כל מקום שיש כבוש ומלחמה׳ כל מקום שריח אבק שרפה עולה משם יתאספו. ביחוד מרובים הם במקצוע היחידי של עבודת האדם׳ שעדיין נשתמר בו מקצת מן החרות הקדומה׳ הפראית והטבעית-במקצוע הספרות. בני הדור הם: לא עוד יתהדרו בלבושיהם המיוחדים להם׳ גם עליהם עברה גזרת התקופות האחרונות׳ השוות ומשוות את הכל׳ אולם את עצמיותם ישמרו׳ עליה ילחמו. ובמלחמה ובסערה תמידית יעברו עליהם חייהם. מצויים הם׳ לרוב אצל אומות העולם היוצרות ובודאות את עולמן׳ את עשרן ואת גדולתן מתוך מלחמה תמידית וכבושים בלתי פוסקים. עוד נשארו עמים גדולים שיד הכובשים לא הכניעה אותם כליל ועדיין היא פוגעת בהם׳ עוד לא נשמדו כליל החיות הטורפות בערבות אפריקה והודו׳ עוד מקום בעולם לכובשים ולעריצים אלה אף בימינו. לבני ישראל נשאר מקצוע אחד לגילוין של נשמות אלה׳ מקצוע הספרות. כאן הן מגלות את בל כחן ומרצן. יש ותתגלה במחנגו נשמה בזו׳ תגזור על ימין ועל שמאל ולא תדע רחם• גשמה כזאת׳ נשמת אביר נגלתה על שמינו לפני ארבעים שנה ויותר׳ עלתה וירדה על אופק חיינו וספרותנו׳ הטילה סערה כל פעם שנתגלתה - זוהי נשמת הסופר הגדול לישראל׳ נשמת דוד פרישמאן׳ שמת בברלין באב תרפ״ב. לפני ארבעים שנה בערך נערכה התנפלות על ספרותנו החדשה על ידי אדם צעיר עז נפש• זקנים היו מסובים באהל ספרותנו אז׳ זקנים שקועים בתרדמה• ואף הצעירים שהיו בחבורה טעם זקנים היה להם בכל אורח חייהם ומהלך מחשבותיהם• בקלות שאין דוגמתה התפרץ לכל חדריה, הפך בה את הכל כרוח פרצים זו העושה שמות באהלי דלים• הזקנים נבהלו מפני ד,"חוצפה" היתרה של צעיר זה׳ שהפריע את מנוחתם והתחילו נשמטים איש אחרי רעהו• התחילו לתקן במקצת את בדקי הבית׳ אולם לא עמדו התקונים האלה בפני רוח פרצים זו ושוב התנפלות עזה ותקיפה• אין מי שעומד בפניו« אף הגדולים נכוו בגחלתו• התנפלות אחת גררה את חברתה: די כח לצעיר זה להתקומם כנגד הכהות המעטים והחלשים שהיו אז בספרותנו• כל התנפלות שהצליחה (והצליחו כמעט הבל) חזקה את רוחו ושבעתים עז נעשה משהיה בתחילתו• כשיצא מבית אביו לרשות הרבים הביא אתו שנים חדות וטורפות׳ שנאה עזה של אריסטוקראט אל חיי הנמלים אשר בסביבתו׳ רצון עז של עלם מאמין בכחותיו ובצדקתו להרגיז את הנמלים האלה ולהפדיען מעבודתן וממנוחתן• קמיע היתה תלויה על חזהו׳ נסתרת מעין רואים׳ ובקמיע שתי תמונות קטנות׳ תמונותיהם של שני אבירי ספרות׳ של שגי "קטלני רוח"׳ של היינה וברנה• תמונות אלה עמדו לפניו כל ימי חייו הסוערים: להן התפלל׳ להן נשא את נפשו• אלה היו הגות־רוחו תמיד׳ אף על פי שלא דבר עליהם ברבים• החיים הולכים וצועדים קדימה׳ אידיאות חדשות הולכות ומתרקמות במוחות בני אדם׳ אידיאלים חדשים הולכים ונוצרים• שני המאורות הגדולים שהאירו לו את דרכו בצעדו ראשונה על שדה הספרות והחים לקה אורם זה כבר! מאורות חדשים הודלקו בשמי אירופא« מחשבות חדשות׳ פרי