Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 41 (מא)

I :.i i! 1 אביר ספרותנו על קברו של דוד פרישמאן חולשה נפשית ומתוך אמונה באדם. שתים אלה זרות הן לו. את לבו לא יגלה ובמחשבותיו לא יבוא זר. משוריין הוא כלו: מכף ראשו ועד קדקדו. עינו ערה ופקוחה לכל עבר. שום איש לא יהין לגשת אליו ולבקש את קורבתו. אולם לא תמיד אכזריות לבושו: יש ונשמה זו מתרככת ודמות תינוק רך וענוג לה. שרטוטי הפנים הזעומים חולפים ועוברים. הקמטים הנוקשים מתישרים על־גבי המצח והעינים היורות זיקי אש ורצח - בת־צחוק של אם רכה תרחף עליהן- השפתים המקומצות תפתחנה ודברים רכים לבביים תטופנה והאגרוף המקומץ יתפשט ויד נדיבה תושט לך: מתקרב הוא אל גברת לבו ואל מלכת חלומותיו. האהבה הגדולה השמורה בלב כל בריר. אנושית סגורה היא אצלו בחדרי חדרים של הלב. אהבה רבה- אהבת אין קץ אצורה בתוכו. אולם לא ישפוך אותה על כל עובר ושב ולא יעדנה בדמעות נשים חולניות. אל תראו בו ואכזרי הוא. אל תראו בו והוא מטיל אימה ופחד על הבריות: תבוא שעת רחמים ויתגקה לפנינו בכל הדרו וזהרו. והנה הוא עומד לפני המלכה. בגללה עשה את המעשים הנוראים ההם. בגללה הערה את נפשו למות והמית אחרים. בגללה עברו עליו לילות נדודים ללא שינה וללא מנוחה. בגללה נעשה שנוא על הכל ונרדף על־ידי הכל. הלא רק למען הבא ל ה מתנה גזל וחמס. רצח ושדד. אף מתנות אהבה ורחמים. מפעלי נדיבות וטוב לב שמורים בתליו ואותם הוא פורט לפניה: תינוק עזוב. כי יבכה אחרי אמו שהלכה ולא שבה. יאמץ אל לבו וימחה את דמעותיו. זקן חולה. כי יתהפך על משכבו. יבא אל הבית ויסעדנו בחליו. אשד. כי יתנפלו עליה ויוציא אותה מידיהם. שתי נשמות שוכנות בו: אחת זעומה וקשה כברזל והשניה רכה ורגשנית. נשמת גבר כובש בו ונשמת אשד, חשה לחבש פצעי אומלל. קשה היא שנאתו: הכל נשרף מהבל פיה, וחלקת אדמה צחיחה. זרועה סלעים געשה פוריה מאהבתו הגדולה. עברו אותם הימים. נדמו קולות האבירים על פרשות הדרכים ובמשעולים האפלים, שירת האבירים לא תנשא יותר על־פני כרים ויערים, נהרסו מגדליהם אשר הקימו להם. אולם נשמותיהם מתלבטות גם בעולמנו, בעולם אירופא החיה והעובדת. מחוסרת הרומאנטיות ושירתה הכבירה. תועות הן נשמות אלה ומבקשות את תקונן בתוך עולם זר ושנוא להן. בתוך עולם צר ואויב להן ולמהותן. בתוך אולמי המיניסטריונים השונים שבכל העולם נמצאן׳ בין שליטי עולם ימנו ועל במות הספרות והמחשבה האנושית מא ונשמרת אביר ימי הבינים תתגלגל דרך דורות ויובלות מעולם הגשמות ותשים את משכנה בבן דורנו. כי לא נתרוקן עדיין כולו אוצר נשמות אלו: הרבדת מהן שמורורת וגנוזורת באוצר ־פלאיבש זה. נודדות הן מדורות לדורות ומארץ אחת לשניה ומבקשות את לבוש הגוף שלהן. וככה מתגלה לפנינו האביר במלוא קומתו: פנים נוקשים גרמיים. עינים נוצצות ומבריקות באש זרה של בן־דורות קדומים, של בן דורות פראים חיים על ציד חיה ואדם ועל טרפם, שערות ארוכות ופרועות יורדות ומכסות את גבו השזוף ואת מצחו הקשה׳ חריצים עמוקים עוברים על פניו - עדים למלחמות קשות שעברו עליו• כובע נחושת בראשו, מגן כפול על לוח לבו׳ סנדלים מסומרות על רגליו, כלי זינו תלויים לו על גבו ועל ירכו: כולו אומר סערת מלחמד־ז. בין אהלי אכרים יפקד מקומו. בקהל עירונים לא ימנה ובין מבקשי אל לא יתחשב. אין הוא מעורב עם הבריות: שונא הוא אותם על קטנותם ועל שפלותם׳ על שקשורים הם אל טבור אדמתם ואל הרגלי חייהם׳ על שרוקמים הם את רקמת חייהם בלי שאיפה למרחקים, בלי געגועים לעולם אחר יפה ביותר ונאצל ביותר. צערם של בני אדם לא יגיע אליו ובשמחתם לא יקח חלק׳ יסוריהם לא ירככו את לבו וביום שמחתם לא יריע בתרועתם. נטפל הוא לפעמים אל מלחמותיהם של בני אדם, נושא הוא לפרקים את תפלותיהם על שפתיו, מצטרף הוא אל צבור מתפלל לאלהיו-אולם לבו רחוק מכל אלה: כולו אומר- אין לי חלק בחייכם ובמעשיכם! אל קהל ריקים ופוחזים יתרועע אף אם בוז יבוז להבש ולתאוותיהם הקטנות. על פרשת דרכים יארוב לעוברים ושבים. יתנפל עליהם, ירצחם נפש ואת השלל יחלק בין בני לויתו: אלה פרנסתם על השלל. לא כן הוא: שלל פגרים לא ינעם לו. אל משכנות אנשים שקטים ושלוים יתפרץ ויחריבם: כולו מטיל אימה ופחד על הבריות! ושני מגנים לו: האחד יכסה על חזהו, שלא יפגעו בו חצי אויב והשני יכסה על הנשמה, שלא תפגענה בה עיני רואים. הפה חותם הוא על לבו. אין התגלות לב באה אלא מתוך 1