Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 38 (לח)

אהבת אלהיט לישראל הגדולה והחזקה כל כך- הוא הוא הרעיון המסתורי הגדול ההולך ומקיף את היהדות כולה- זהו הרעיון המסתורי העמוק שב״כריתת הברית" בין אלהיבט ואברהם והתחדשותה אחר־כך על־ידי יתר אבות האומה- זוהי האחדות האמיתית שבין אלהיט וישראל שאי אפשר לאחד להתקיים מבלעדי השני. הם כתאומים יחד: "מה התאומים הללו אם חשש אחד בראשו חברו מרגיש כן אמר הקב״ה: עמו אנכי בצרה(תהלים צ״א)- אמר לו הקב״ה למשה: אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרוין בצער. הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים (סנה) כביכול אני שותף בצערך"(שמות רבה פ״ב). וכמה אלהים משתתף בצרתם של ישראל הגנו שומעים מפי בעל מסתורין תלמודי אחר: "מקום יש להקב״ה שבוכה בו... מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם" ובאותה שעה שהקב״ה "זוכר את בניו ששרוים בין אומות העולם- מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולם נשמע מסוף העולם ועד סופו"(חגיגה ד׳- ברכות נ״ט). ויש שמרוב אהבתו וגעגועיו לישראל הוא כביכול מכניע את עצמו לפני גדולי האומה וקדושיה: "א״ר ישמעאל בן אלישע- פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ד׳ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני ברכני. אמרתי לו יהא רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראשו" (ברכות ז׳). מה גדול כחד, של אהבת אלהים לישראל זו: אלהים ביקש מן האדם הישראלי ברכה- אלהים מן האדם. האיש הישראלי עלה ונעשה שוה לאלהים- הוא אינו נכנע לפניו כי אחד המ¬ הם קשורים ואחוזים יחד- אלהים באדם ואדם באלהים. ואהבת אלהים לישראל שנגלתה בראשונה על־ידי כריתת הברית בין אלהים ואבות האומה- שבנשמתם נכללו כבר נשמות כל ישראל- נגלתה שוב ועוד ביתר עוז בהופעת אלהים בסיני ובחדשו אותה הברית העתיקה- בינו ובין האומה הישראלית עצמה על־ידי התורה. התורה היא יצירה רוחנית- אלהית׳ חלק מאלהים. היא נאצלה מאלהים עוד טרם שנברא העולם: "ב׳ אלפים שנה קדמה תורה לבריאתו של עולם" והיתד, "כתובה על גבי אש לבנה באש שחורה" (ב״ר פ״ח- תנחומא בראשית פ״א). ושם במרום היתד, התורה גנוזה- "נסתרה ונפלאה גם ממלאכי״השרת" היא היתד, רק "קנין של הקב״ה" והיתד, חביבה עליו כל־כך עד שקרא לה: "בתי". ולא זז ממנה- ולא זז מחבבה עד שהיא נעשתה "כלי אומנתו" ובאותה שעה שעלה בדעתו לברוא את העולם "היה מביט בתורה ובורא את העולם"(דב״ר פ״ח. אבות פ״ו. ויק״ר ם״כ. ב״ר פ״א) - ואת התורה הזאת- כלי חמדתו זו- חפץ אלד,ים למסור לישראל עמו החביב לו- כי רק בשבילו נוצרה- ובשביל שניהם- תורה וישראל- נוצרו כל העולמות והיצירות- ובזכות שניהם הם מתקיימים וחיים. ועל־ידי התורה הזאת יכולה היתה הברית בן אלהים וישראל להתחדש ולהתקיים באופן ששלשתם יחד- אלהים- התורה וישראל נעשו מעתה לאגודה אחת. וזהו הרעיון המסתורי הגדול בסוד שלשה שהם אחד- "הקב״ה ואוריתא וישראל חד הן"- ההולך ומקיף את המסתורין העברי בהתפתחותו בקבלה ובחסידות. ובאותה השעה הגדולה והכבידה שבה הופיע אלהים בכבודו ובעצמו לישראל למסור לו את תורתו הגנוזה אצלו מני אז« היא אלהים בעצמו בהתגלותו לפעמים באופן בזה. הרעיון המסתורי הזה: אלד,ים בהתגלותו בתור אשה אנו מוצאים את דוגמתו עוד בתנ״ך - זהו "רוח אלד,ים" שבתנ״ך שהוא הוא אלד,ים בעצמו והוא בכל ד,תג" ך בלשון נקבה. התגלות זו היתה תיכף אחר היצירה שיצר אלד,ים. הוא יצא אז ממחבואו ויתגלה בפעם הראשונה בקרב הבריאה מעשה ידיו. והנה הוא מתגלה בתור אשה: "ורוח־אלהים מרחפר־־ג על פ נ י ה מ י ם״. והופעה אלהית זו: ר ו ח ־ א ש ה אנו פוגשיבם במשך תקופור־ז שונורת בחיי ישראיר־1 ואצל הנביאים. בעלי המסתורין בתלמוד ובמדרש התעמקו הרבה בהופעה אלהית זו- ש כ י נה - וידעו לספר כי בתחלת היצירה חפצה אלהות זו לשכון בקרב יציריה ומעשי־ידיה אבל באו בגי¬ ד,אדם וקלקלו את מעשיהם וצר געשה העולם לבוראו וליוצרו: "כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון- חטא קין נסתלקה לרקיע השני- דור אנוש לג׳, דור המבול לד׳- דור־ ההפלגה לה׳, סדומים לו׳ ומצרים בימי אברהם לז׳ וכנגדן עמדו ז׳ צדיקים ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם ומשה. עמד אברהם הורידה לו׳ עמד יצחק והורידה מן הו׳ לה׳ עמד יעקב והורידה מן הה׳ לד׳ עמד לוי והורידה מן הד׳ לג׳. עמד קהת והורידה מן הג׳ לב׳- עמד עמרם והורידה מן הב׳ לא׳ עמד משה והורידה מלמעלה למטה"(בראשית רבה פי״ט). הופעה אלהית זו- שכינה- חביבה מאד על בעלי המסתורין בתלמוד ובמדרש. היא קשורה ואחוזה ביחד עם ישראל יותר משאר ההופעות האלהות שהן ברובן כלליות. שכינה היא אלהות לאומית- היא אלהות־ישראלית- טפוסית. היא מתגעגעת תמיד על ישראל- אי־אפשר לה להתקיים בלעדיו. וכשהופיעה עוד הפעם- על־ידי הקמת המשכן- לשכון על הארץ התאחדה והתאגדה עם ישראל במדבר ו״היתה שורה על כל אחד ואחד" "ונעשו כולן הומניא אחת" וגם אח״כ כשחטאו ישראל ו״נסתלקה שכינה מהם״- גם אז לא חפצה לעזוב אותם לגמרי: "עוד ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל שמא יחזרו בתשובה"• גם אחר-כך בבית־המקדש הראשון שהשכינה היתד, שורה בו כמו במשכן במדבר- גם אז כשהגיעה השעה שיחרב קשה היתד, הפרידה לה מישראל עמה והיתד, "יושבת על הר הזיתים" וחכתה "שמא יעשו ישראל תשובה" ואז תשוב אליו כבראשונה "והיתח בת־קול מכרזת ואומרת שובו בנים שובבים! שובו בנים שובבים« שובו אלי ואשובה אליכם״ (ראש השנה ל״א ע״א! פתיחתא דאיכא רבתי כ״ה. כ״ט). ויש מן בעלי המסתורין בתלמוד ובמדרש שאמרו שמעולם לא זזה שכינה מישראל והיא קשורה ואחוזה בו תמיד וכאם רחמניה חופפת עליו, משתתפת בצרותיו ומלווה אותו על דרכו הארוכה והיא נעה ונדה אתו יחד "ובכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם: גלו למצרים שכינה עמהם... גלו לעילם שכינה עמד,ם... גלו לבבל שכינה עמהם... גלו לאדום שכינה עמהם... אף כשהם עתידין ליגאל שכינה עמהם". השכינה- האלהות- הולכת בגולה יחד עם ישראל הגולים- היא אינה חפצה, אף אינה יכולה- לעזוב את הגולה וכמוהם כן גם היא צריכה לגאולה ומחכה לגאולה. "שכינתא בגלותא" זהו הרעיון המסתורי הגדול שתפס מקום חשוב כל־כך בקבלה ובחסידות "השוכן אתם בתוך טמאתם (ויקרא ט״ז) אפילו בזמן שהם טמאים שכינה עמד,ם" (יומא כ״א. ג״ז. מגילה כ״ט). "*י■»*!}?!■::! :־י M äm