Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 35 (לה)

העמוקה היה בו ברטנאו מחסרונם של בל הוגי־הדעות הישראליים: הנצוח היה לו לספורט. שלא מדעתו נהנה מחורבנן של יצירותיו הוא עצמו. שאם לא כן מה פירושה של תמונה עכורה זו שהוא מצייר בה את גרמניא החדשה ז כל תרבות גבוהה היתה מורכבת תדיר מעושר ועבדות. צריך שיהא גובה גדול של השכלה" שיהיו מזמינים וקונים עשירים ומשכילים. וצריך שיהא גם המון עניים ומשועבדים" כדי שיוכל האחד לשלוט ברבים ושיהיו ידים עובדות בזול. עד ימינו אלה היתה התרבות כמין "פרח ארסי"" הגדל ברפש העניות ובשמשה של־, העשירות י). אמנם הקאפיטאליזמוס העולמי שעלה לגדולה שינה הנחה זו: עושרם של העמים נתרבה במהירות יתרה עד שעלה על רביתם של בני-האדם: "השתלשלותן של אנגליא ואמריקא יוכיחו: עוד דור או שנים וכחם המובני של המוסדות יתרבה כל כך עד שיוכל להקל את עבודת האדם עד לאין ערך ויביא לידי שויון חברותי גמור". וכבר נראה חזיון זה בפועל האמריקאי" הבא לבית-ההרושת באבטומוביל שלו" עובד מחוך הכרה ומשתדל להשביח את עבודתו" כי פועל ומהנדס הוא בעת ובעונה אחת. אבל את עמי אירופא התיכונית" שהורגלו לעניות" הביא העושר הפתאומי לידי שכרון" ארם הקאפיטאליזמוס והמיכאניזאציה הרעילם. לא עלה בידם לבוא במצבם החדש לידי הכרת אחריותם. כל אחד שאף לגנוז גנזים לעצמו ואת עתידם הפקידו בידי מעמד הפיאודאלים שאבד עליו כלח והבורזואזיה הגדולה שלעשוק אהבה• וכך אבדו בתבוסתם לא רק את תקוותיהם וכחם ההיסטורי אלא גם את היסוד הכלכלי של קיומם«). בגרמניא החדשה לא יהיו עשירים" הכל יהיו עניים• קשה יהיה אפילו להחזיק אח הטכניקה על מכובה ובכל אופן יפול ערבה של העבודה המצויינת בכל המקצועות. ומה שנאמר "לא יהיו עשירים" הכוונה שלא יהיו דרכים להתעשר בהיתר" אבל יהיו כמה דרבים להתעשר באיסור! מסתר האסור" הברחת המכס" הלואה ברבית" משחק וכדומה. קשים יהיו היי המיניסטורים והפרופיסורים. אבל האתשתרנים המפורסמים״ המזמרים״ המתגוששים״ ״כוכבי״ הקינימאטוגראף - הם יקבלו שכר רב בעמלם. והרי מותרות וקנאה. במו כן אין באן ביטול המעמדות ונגודי המעמדות. יהיו צאצאי האצילים" הבורגנים והאינטליגנציה" שישמרו על מסורת מצבם המיוחד ויתנחמו במסורת זו בימי ענים ומרודיהם. ולעומתם הפקידים החדשים ושאיפתם הטבעית להנחלה. ולבסוף - האברים" שישמרו על שיטת המשק הפרטי כמקודם למרות כל חוקי הלאמח-הקרקע שעל־־גב־ הנייר. ומלחמת-עולם תהא להם בדימוקראטיה הקיצונית שבכרכים• כי שום תקונים חברתיים לא יועילו כל זמן שלא תבוא מהפכה נפשית• ההצלה היחידה היא ההשכלה" אבל לא השכלת בית־הספר במשמע. צריך להתגבר על הקללה שבעבודה. והתרופה היחידה היא׳ לדעת רטנאו" צירוף עבודה רוחניר־ז וחומרית לכל אחד ואחד. בדרך זו כל אחד ימצא את מקומו הנכון לו בחברה והמשכילים וההמון יבינו זה את זה ואיש את אחיו יעזורו• נבואותיו של רטנאו בדרך כלל לא נתקיימו. הקאפיטאליזמוס חיוני הוא יותר משחשב רטנאו" ודוקא בגרמניא• התקונים התברותיים הולכים ונעשים בדרך המנוסה. ומה שנוגע למהפכה המוסרית" מהפכת ההכרה והאחריות" בא־כחה היחיד בגרמניא רטנאו היה• במסירות־נפש לימד זכות על גרמניא לפני העולם הגדול בתוך שריקת עדרי שונאי ישראל. למה מסר את נפשו על־כך ז זוהי שאלה שאין עליה תשובה. הוא בעצמו הוציא את התכלית מכלל פעולה מוסרית• על גבול התפעלות דתית אנו עומדים• בעצכש בעל-דת היה האיש• וגם לשאלת-היהודים נגש מתוך השקפה דתית־מוסריח. בצד הלאומי שבשאלת־היהודים לא הרגיש כלל. דתו - דת ארצו היא" דת גרמניא אבל אין זו לא הדת הקאטולית ולא הפרוטסטאנטית. הללו אינן אלא לבושים דוג¬ מאטיים ותיאולוגיים לאמתות דתיות" הסתדריות לחיזוק צורות מסויימוח של האמתות הללו" והן מעכבות את חחחפתחות החפשית של רוח הדת. הדת האמתית של גרמניא ושל כל העולם-דח סיני היא" שהולכת ומתפתחת עולמית" ואין הנצרות אלא אחת ממדרגותיה• ודאי לא מחשבותיו הדתיות מחשבות רוב היהודים" אבל מי הוא המחוקק חוקים מוחלטים מהי המחשבה המותרת והאסורה ליהודי ז פרי הדר של הטמיעה הישראלית בגרמניא היה• כאן הגיעה ההתבוללות עד הקצה האחרוף עד לידי דביקות מוחלטת בעם הארץ" דביקות לשמה בלי שום תנאים. כגרמני הלך לכהן בכהונת מיניסטר. אבל אחרים ידעו היטב כי יהודי הוא ויהודי זה הצליח במשלחתו. בארצות המערב התחילו מאמינים בשלום־העמים. עון זה לא יכלו שונאיו כפר לו. בגינובה מחאו לו כף ובשכר זה הרגו אותו בברלין. פרום׳ אלכסנדר קולישר. *) עי׳ מחברתו Die neue Geieiifchoft עמ׳ 20. - י) שם״ 79> 24. העמלים! לא צרכי־התוצרת הם התכלית אלא צרכי־המלחמה שאין בהם משום תוצרת כלל. אם למלחמה-שיטה כזו מובנה" שהרי יש לצמצם לא רק את המותרות אלא גם את ההכרחיות של התושבים בדי להספיק "צרכי" המדינה. אלא שסוצ א־ ליזמוס צבאי זה היה בו שעבוד כלכלי וחברתי מאין כמוהו. רטנאו לא הבין אות זאת״ בי על־כן מעריץ היה את הממלכה ועושה אותה אלהוח'). רק המדינה צריך שתהא עשירה וחיה בריוח׳ האזרחים יהיו אנוסים לחיות חיים בריאים ופשוטיבם ויסתכלו במדינה בגאוה ובהנאה. ואף־על־פי־בן יש בהצעותיו של רטנאו גם דברים של טעם בנוגע לביטול ההכנסות שאין עמהן עבודה. על יסוד נסיונו המעשי הרב מניח הוא הנחה חשובה אחת> שגם המדע הכלכלי החדש הולך ומתקרב אליה ויש בה באמת כדי לשנות שינוי עיקרי את כל שאלת העוולה החברתית. וזה הדבר: התעשרות בלי עבודדת לעולם אינה תוצאה של ריוח נורמאלי הנהוג בשעת תחרות חפשית. התעשרות כזו היא תמיד פרי כל מיני מונופולין להלכה או למעשה: זכותו היחידה של ממציא" המונופולין של יקר-המציאות (מזמר מפורסם" למשל)" מונופולין של המקום (קנין קרקע בכרך)" מונופולין של מתחיל בדבר (באנק גדול" בית־מסחר כל־בו וכדומה. כי מכיוון שהם כבר קיימים צריך להשקיע קאפיטאל מרובה בעסק חדש כדי להחזיק מעמד עד שאפשר יהיה למשוך את הלקוחות מן המוסדות הקיימים)" מונופולין של אוצרות הטבע (מכרות) או מונופולין של הרשות (רשיונות הממשלה או העיר למסלות" כת־ד״מים וכדומה)«). מכיון שכך הרי שאלת המעטת! או ביטולן של הכנסות אלו אינה אלא שאלת ההשגחה המעולה והטלת מסים גדולים. זאת ועוד אחרת. התעשרותו של יחיד אינה בוראת מעמד שלם של אוכלים ואינם עושים• וגם יש בה על-פי רוב משום כשרון־המעשה או זריזותו של יחיד זה• ההתפלגות לכתות והשעבוד באות מכה העברת העושר בירושה. כאן המונופולין החזק והמזיק ביותר. וביטול זכות־הירושה - לפחות המעטת הירושה לבנים ולבני־בנים וביטולה לשאר קרובים — הוא לדעתו של רטנאו עיקר העיקרים בשינוי סדרי החברה. את הממונות שיתרכזו בדרך זו בידי הממשלה צריך להשקיע בצרכי תוצרת. ובכל זאת רטנאו מתנגד להלאמה ממשית של התעשיה. כי בתעשיה יש משום חשש הפסד" שאין המשלה יכולה לקחת על עצמה. אין לה לממשלה אלא לתת הקפות" להטיל מסים ולהשגיח. סידורם של העסקים עצמם צריך שיהא לא מטעם הממשלה אלא מטעם הצבור. המעטתה או ביטולה של אפשרות ההתעשרות ליחיד וליורשיו אינה מבטלת" לדעת רטנאו" כלל וכלל את האפשרות של קבלנות. גדולי "קברניטי התעשיה" עובדים לא לשם הבטחת חיי־שלוה ובטלה לעצמם או לזרעם אחריהכם" אלא מתוך אהבה אל הענין" מתוך רגש אחריות«). לשם בך צריך שהעסק יהא עומר ברשות עצמו" אבל אין צורך שיהא קנינו העצמי של המנ.ל• ורטנאו מראה על החזיון החדש של "קנין סתמי". בחברת־המניות שבימינו יש מצד אחד בעלי- מניות" שעל-פי רוב אינם חושבים עצמם כלל לבעלי העסק ויש שכל כוונתם אינה אלא למכור את המניות לאחרים בריוח ונמצא אינם אלא ספסרים לגבי העסק• ומן הצד השני העסק הוא חי נושא את עצמו וחייו אינם תלויים כלל באותו המון ה״בעלים" שהולך ומתחלף תדיר• "וכבר יצוייר הדבר בזמננו" שחברת־מניות תהיה אדון לעצמה לכשתקנה בהכנסותיה את כל המניות. אם בדרך זו או בדרך העברת הקנין לעובדי העסק או להסתדרויות צבוריות שונות" לקהלה או לממשלה-קימעא קימעא יהיו מוסדות־התעשיה על-פי רוב עומדים ברשות עצמם" העיקר שתהא הנהלה הגונה * *). רעיון זה יש לו בעת מצדדים הרבה בגרמניא. אבל הבה יתרה נודעת בחוגי הקזןפיטאליסטים בגרמניא לרעיון אחר של רטנאו"' והוא הלאמה־למחצה על- ידי חברות־התעשיה בעלות שלטון עצמי" כלומר התאחדות כל המוסדות של מקצוע ידוע לסינדיקאט" שבראשו עומד חבר נבחרים מן הבעלים" הפועלים והממשלה• חבתם של הקאפיטאליסטים לרעיון זה מובנה" שהרי התעשיה הגרמנית שואפת ליסוד סינדיקאטים" ושאיפה זו נתפתחה קודם המלחמה על-ידי מכס־ההגנה ובימי- המלחמה על־ידי המצור והתאחדות התעשיה לשם הספקת צרבי-המלחמה" ואחרי המלחמה נתחדשה ביותר על-ידי שער־הכסף הנמוך" זה מכס־ההגנה מן המובחר. אבל קשה להביף כיצד לא הרגיש רטנאו" כמה רעיון זה סותר לעיקרי תורת- הכלכלה שלו> שעל־פיהם יש להלחם בכל מיני מונופולין ולא לנטוע אותם נטיעה מלאכותית. ובאמת הנסיון הראשון - והאחרון - ממין זה> הטרוסט של תעשית- הפחמים הגרמנית" הכזיב תוחלתם של הבל> חוץ מבעלי המכרות עצמם. למדורת השתתפות נבחרי הפועלים והממשלה בהנהלה התנהג הטרוסט בשאר כל הטרוסטים" כלומר הפקיע את השער עד לאין מעצור• ולבשיתגשמו כל הרעיונות הללו מה יהיה ז וכי זוהי "גאולת הנפש"" וכי אלו הם חיים של חירות וכבוד־האדם ז לא מיניה ולא מקצתיה. בכל התפעלותו המוסרית י) שם> שם 115. — י) שם> שם 128 ואילך. •) עי׳ מאמרו ״אפולוגיה״ (במחברתו Kritik der dreifechen Revolution) עמוד 81• - ‘) כתבים ודג 151-154.