Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 34 (לד)

היה כמותה מעולם/ לא שהיא אכזרית ביותר אלא שאין ממנת מפלט. מחיצת- זכוכית חוצצת בין שני עמים בתוך האומה. לתחתון הכל מותר - והבל אמור• מכל צד אפפוהו רבבות זכיות שאינו יכול להוציאן אל הפועל. אפילו כשהוא מסתדר כדי להלחם כנגד מצבו הרי הוא נשאר גם בהסתדרותו המהפכנית ובמפלגתו הסו¬ ציאליסטית אותו המשועבד והכפוף והמצווה שהיה בעבודתו "החפשית" ובמדינתו שהוא נחשב בה לבוחר בן־חורין י) לא קשה לדרוש בטול מצב זה. אבל "על־גבי השלילה אפשר לבנות מפלגדה ולא תנועה עולמית". יש לו לסוציאליזמוס תכנית/ אבל אין לו דבר־נבואה• משאת-נפש אין לו/ יש לו רק אינטרסים. הילכך אין הוא מסוגל ליצירה. יכול הוא לעורר רק פחד. "מתוך קנאות של מדעיות זועפת/ מתוך קנאות איומה של השכל הוא פועל כקורנס־הקיטור שאינו מכלה את הברזל אלא אדרבה מהדקו ביותר! מי שרוצה לשנות את העולם צריך שלא יעיק עליו מבחוץ אלא יכבוש אותו מבפנים י). חוץ לזה כל תכניתו של הסוציאליזמוס השליט — בטול הריוח על־ידי הלאמת הקאפיטאל - לא רק שלא ניתנה להתגשם אלא בטעות יסודה. את הריוה כשהוא לעצמו אין לבטל/ כי אין הוא אלא קנה־מדה לחלוקת הקאפיטאל לצרכים שונים. ורטנאו מסביר דעתו זו במשל נאה. נניח שהריפובליקה הסוציאליסטית העולמית נתגשמה. לשכת-העסקים של הנשיא העולמי היושב בטשיקאגו מקבלת בכל שגה ששים רבוא הצעות של שיטות ושתים שלש הצעות של טעם. בשנה זו הוחלט להשקות את קרקע אפריקא המזרחית. והנה שש מדינות מוחות: יושבי אפריקא המזרחית יהנו מהצעה זו אבל פורטוגאל זקוקה אף היא לאיזה דבר ויאפאן אף היא/ והרי כולם השתתפו בכנוס גנזי העולם/ ולמת תהנה רק ארץ אחת ז והנשיא מחליט: אפריקא המזרחית תקבל את ההשקאה/ לפי שהצעה זו/ על-פי החשבון שנעשה/ מביאה ריוח לגנזי העולם. אלא שאפריקא המזרחית תשלם ריוח זה לריפובליקה העולמית. ובאמת על-ידי הריוח המשק הכללי מעמיד את עצמו• חוץ מן ההוצאות הפרטיות של הקאפיטאליסטים שכמוהם כאין לעומת הסכום הכולל־1/ כל השאר נשקע שוב בעסק. והעובדות מוכיחות/ שהתעשיה זקוקה תדיר לסכומים מרובים מן הסכומים שהיא יוצרת =). המקור הנאמן/ שיש לשאוב ממנו אמצעים לתקון החברה הם - ההוצאות המיותרות. קודם כל הצרכים המיותרים: כל חרוז מרגליות הבא מחוץ לארץ מקביל להוצאות השבחתה של אחוזת קרקע: כל אלף בקבוקים יין־שמפאניא הבא מצרפת אוכל סכום המתאים להוצאות השכלת פרופיסור או מהנדס! עודף היין־השרוף שגרמניא שותה יותר מאמריקא עולה לסכומן של הלוואות-המלחמה שלנו״ *). ורטנאו מציע להטיל מם כבד על המותרות ולשים מבס-ענושים על-חפצי-מותרות הבאים מחוץ־לארץ• ובד-בבד עם מסים אלו צריך לסדר אח התוצרת והחליפין/ לנהל את הכהות היוצרים על־פי צרכי-הצבור ולמעט בהוצאות יתרות של תחרות/ מודעות/ מתווכים. הצעות אלו מעוררות חמהון במקצת. כדי לפרוך את ההנחה הקלאסית שירי הכלכלה המדינית/ כי הדרישה הממשית היא הביטוי הנכון של צרכי הכלל - לפי חלוקת אמצעי-הקניה בין החושבים בשעה זו - ושיטה חפשית של תוצרת וחליפין היא המספיקה צרכים אלו בדרך היותר זולה והיותר נאותה שאפשרית במצב הטכני והתרבותי של שעה זו-כדי לפרוך הנחה צריך אדם לבוא בראיות חדשות/ ורטנאו אינו מביא אותן. המשלים שהוא מביא ידועים מכבר לכלכלה המדינית הישנה. אלא שהיא משיבה/ שבחלוקת-ההכנסות שלפנינו דוקא המרגליות והיין הטוב הם הבס צרכי-הכלל. ואם נבוא לשים עליהם מסים כבדים או לאסור הבאתם לארץ יתרבו ההוצאות לצרכים אלו ויתמעטו הכספים הנשקעים בתוצרת וגם תתרבה הברחת- המכס וכיוצא בזה. ענין אחר הוא שינוי הלוקח ההכנסות בין המעמדות או בין היחידים והצבור על-ידי מסים/ הקונים חברותיים או הלאמת התעשיה. למטרה זו שואפים בדרכים שונים המתקנים החברתיים והסוציאליסטיים. ואילו הצעותיו של רטנאו נראים כמעשה ילדות. וגם תמוהה הסתירה שבין הסיסמא הכללית: תקומת חירות הרוח/ ביטול השעבוד המוכני - ובין שיטה של תחבולות אונס והפקר מצד הרשות/ שבעל כרחם ישעבדו את האזרחים בכל פעולתם הכלכלית ובחייהם הפרטיים לשוטרי "טובת הכלל*. הסבר לסתירה זו יש למצוא בתולדות צמיחתה של תכנית זו• תולדות ה״סוצי- אליזסוס הצבאי" הן׳ שרטנאו היה אחד מגדולי בוניו ואותו הוא מזכיר בפירוש. סוציאליזמוס זה סידר באמת את חיי-הכלכלה על-פי דרישת טובח־הכלל/ אלא שטובת כלל זו היא ממש ההפך מתביעתו של רטנאו: לא הטבת מצבם של העמל־ם היא התכית אלא הספקת צרכיהם של אנשי-צבא ופקידים הולכי-בטל על חשבון ‘) שם> שם 44> 70 -68• *) שם> שם 72 ואילך. «) שם/ שם 86 ואילך. 4) שם> שם 104. זו - אין לדבר סוף. כי אחרי כל שכבת-מתנקמים שנצחה תקום שכבה חדשה של נעלבים ורודפי-נקם. ואין לשים קץ לכך אלא על-ידי עריצות צבאית'). רשמי רעיונותיו הישנים ניכרים עוד> אבל לבוש אחר להם. עדיין רטנאו מאמין ביעודה המיוחד של אומה זו. ובעצם אסונה מוצא הוא יעוד זה. בחורבנה ובשפלותה עליה להרחיק ממנה בל רעיון של נקמה ותקיפות ולהתחיל בבנין חברתי חדש> שכן ההיסטוריא מכריחה אותה לכך יותר מאומות אחרות. כי הקאפיטאליזמוס עבר ובטל/ בכל אופן באירופא המרכזית והמזרחית. וגם במערב יעבור ויבטל קימעא קימעא. אלא שיבורו לו שם מיתה יפה. ורטנאו מספיד את הארי המת בדברים נמרצים. "במשך מאח שנה פעל המת יותר משפעלו מצרים ובבל/ צור וקרתא חדתא במשך אלפי שנה: עבודתו עבודת חלוץ היתה• מסביב לו קרקע בתולה היה והוא גלה בכל יום ויום אפשרות חדשה> דרך חדשה/ חומר חדש. וכך שדד ופלח את כל האדמה כולה. ועבודה ענקית זו> שאנשי-מדות עמדו בראשה/ שינתה את העולם כל-כך> עד שתחת מיליונים אחדים היה בו כדי לפרנס מיליאר¬ דים". אלא שבעבודת־שדוד זו פעל הקאפיטאליזמוס מתוך רחבות ובזבוז" ולא השגיח בלל באבדן הומר לאין־סוף וכחות־אדם עצומים: "מבזבז היה כטבע השאנן עצמו" אבל כשם שהיה מבזבז בתוצרת כך היה מקמץ בהנהלה. את האוצרות שיצר מרכז היה ברשות מועטים. אלא שאוצרות אלו היו נשקעים שוב בעבודה. הקאפיטאליז- מום לא השאיר לעצמו אלא רשות שעל-גבי הנייר בלבד. "רוצה היה בתקיפות ובשביל כך וותר על הנאתו. וגם לא יכול לבזבז להנאתו יותר מדאי: מספר הכובשים מועט היה ביותר ולא יכלו לבזבז הכנסותיו של עולם שאין להן סוף• ההיכלות והפרדסים הללו ומלואם אינם אלא הוצאה מועטת להנהלת העסק• אילו היתח החברה מסודרת באופן אחר/ אילו היו מעלים שכר הפועלים הרבה> אילו היתה נוצרת במקום הקאפיטאליסטים כת חדשה של ביורוקראטיה מנהלת/ ודאי שהוצאת ההנהלה היתה מרובה יותר. לעומת זה אפשר למעט בהוצאות התוצרת״ ■). אם טוב הדבר או רע — יש בו מן ההכרה. כבר נגמרה תקופת הכלכלה האכסטג־ זיבית. ביהוד בגרמניא/ ארץ זו שקשה בה גם לפתור שאלת התחדשותם של כלי- העבודה שנתקלקלו מרוב שמוש> שאין לה כדי לשלם מחיר הלחם הדרוש לתושביה/ שתהא מוכרחת — לאחרי שתמכור כל מה שאפשר — להוציא לחוץ־לארץ חלבה ודמה. לפיכך צריך להשתדל לעשות כל מה שאפשר בתוך המדינה. כאן מבוסס מתוך השקפה אחרת אותו הרעיון שנאמר על־ידי רטנאו בימי המלחמה בענין המצור שהושם על הארץ. בימים ההם כסבור היה> שהמצור ימשך גם לאחרי המלחמה/ כי כל מדינה ומדינה תשתדל/ על־פי נסיון־המלחמה/ שיהא לה כל הנצרך לה בפנים המדינה ותצמצם ביותר בהכנסת הסחורות שאינן הכרחיות/ כדי שתוכל להציג למדינות אחרות תנאי חליפין על יסוד הסחורות שיש לה מונופולין עליהן»). השקפה זו מוליכה לתוך תהום הריאקציה הכלכלית וקשורה בסברא/ שתקופת מלחמות ממושכות באה לעולם/ שיחריבו את כל התרבות כולה - ואף־על־פי־כן לא נרתע לאחוריו גם אחר־כך כשתאר בעצמו בבהירות יתרה את תוצאות העכוב הזמני של מכוגת-החליפין העולמית. הוא> הקוסמופוליט שבעסקני גרמניא בהוה> שעורר בכנסיח גינובח לאחדות כלכלית של כל העמים וראה בזה תקותה היחידה של גרמניא - לא יכול בכל־זאת להתיצב בהשקפותיו אף לרגע אחד על נקודת- מבט אנושית כללית• גבול המדינה היה לו לתחום מוחלט גם בתחום המחשבה חתוריירת• אבל יש עוד טעם מוסרי למהפכה החברתית/ והוא - גאולת •בני-האדם מן השעבוד הפנימי והחיצוני הקשור בתרבות חמוכנית. מצב זה> שבו כל חדבריכם נמדדים וכל הפעולות נערכות על־פי כשרון־המעשה/ שבו חמדע-כח/ הזמן־כסף/ אלא שהמדע אין בו הכרח והזמן אין בו חנאה> תחת האיכות באה הכמות> וגם החפצים> גם האדם> גם הטבע וגם אלהים אינם אלא אמצעים לתכלית-מה שאין להשיגה/ לתמונת-ערפל של שלוה> קנין> כבוד ושלטון/ ולבריחה מציור המופרז של הדחקות - "מצב זח של הרוח שנעשה מוכני אינו אלא המצב הקדמון של הגזעים הפחותים וחייהם המתנהגים על-פי הפחד והתכלית/ שלבשו צורתו המשונה של הכרך הדוהר שבזמננו"• כל האנושיות כולה> שהגיעה למרומי הציוויליזאציה/ נידונה לחייהם ורגשותיהם/ פחדם והנאתם של העבדים הקדמונים. לא רק החפצים אלא גם בני האדם נעשים דוגמא. "טפוסי בני-זואדם נוצרים באותו מספר ובאותו מבחר היוצא על-פי הדרישה וההצעה". פרח לו היחס האישי של האדם למלאכתו. העבודה נקבעת על-פי מוכני מת-אין קללה כקללה זו. והאדם שואף לקצר ארח העבודה. לעומת זח יש לו "חירות". יכול הוא למחות> לשבות> ללכת-אלא שבמקום אחר קבל עליו שוב אותו שעבוד *). זוהי עבודתו הסתמית של הפרולטארי שלא ‘) עי׳ מחברתו Kritik der dreifachen Revolution עמ> 9-15> 23-33. י) עי' מהכרתו—Demokratische Entwicklung עמ, 19 ואילך. *) כתבים חלק ג7 עמ׳ 295 ואילך. •} שם> שם 38-40