Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 33 (לג)

יונקר אחד להגיד/ כי המשפחות שיסדו את מדינת־פרייסן אינן רוצות למסור לאחרים את הנהלת המכונה הממלנית/ העיררטנאו׳ שטענה זו נראית בעיניו ואפשר על יסוד זה לבוא לעמק השוה. ובמענה רך הוא מוכיח/ שכת האצילים הפרוסיים, שיצרה את הרוח הפרוסי הישן "שלצערנו הוא הולך וכלה"/ אין ביכלתה למלא כל תפקידי השלטון במצב החדש שבדור המוכני/ בשעה שאפילו עשית־מלחמה נעשתה לדבר שבטכניקה ובשעה שאומות אחרות מושכות לשלטון את הכשרונות שבכל השכבות. והוא מבקש למשוך גם את היהודים/ לכל־הפחות אחרי בדיקה ובקורת חמורה. והוא מביא ראיה לאמונם של היהודים לממלכה: הרי היי־הכלבלה של־! גרמניא ברובם בידי היהודים הם ויכולים היו בזמן קצר להשבית את הפוליטיקא הגרועה של הממשלה ואף־על־פי־כן אינם עושים זאת• זאת אומרת - אם נשים לב לנבואתו הוא על־דבר האבדן הממשמש ובא — אינם עושים את חובתם לעצמם. לארץ ולאנושיות! תחת לעוץ להם עצה כזאת דרש מאת יהודי גרמניא/ "שיעבדו לארץ־המולדת בחבה כפולה ומכופלת" ומובטח להם ש״אלהים לא ישכח" קפוח זכויותיהם. וכך הלך בעצמו לעבוד בימי המלחמה. ואמנם למרות כל השתדליותיו בענין הספקת צרכי המלחמה. לא שכח אלהים את כל עוולותיהם של האצילים הפרוסים והכה אותם בשבט זעמת הם צבאות האנטאנטה• ורטגאו בעצמו נפל חלל מידי בני אוחו "הגזע המצוייך שגמר עליו את ההלל ■). לפני בוא השואה לא היה איפוא רטנאו מיטיב לראות מרוב בני-ארצו ל>ת בתורת־החברה ולא בפוליטיקה המעשית. אבל המפלה עצמה שמשה לו מניע רוחני עצום. למרות לגלוגיו על שינויי־הערכין החדשים לרגל המלחמה ואחר־כך לרגל המהפכה. נעשה בו בעצמו שינוי־ערכין גדול ואכזרי. קשה להגיד אם נכון הדבר. שמתחלת המלחמה לא הטיל ספק במפלה העתידה לבוא• בספרו "על העתידות". שיצא לאור בשנת 1916. מקוה הוא "לגאולה". אף־על־פי שדוחה הוא כל רעיון בדבר הגמוניא עולמית"). אבל איך שיהיה כבר יש בו בספר זה ראשי־פרקים מדרך־־מחשבתו בחיבוריו שלאחרי המלחמה. ויש לראות בהשקפת-עולמו שבתקופה זו חטיבה שלמה אחת. אלהיו הקודמים כמעט עברו ובטלו. לא נשתייר בו אלא רגש צורב של חבה ורחמים לארצו המוכה והמושפלת. ומתוך צער ובזיון הוא מיסר לא את גרמניא אלא את עצמו• בנתוח עצמי נורא מבקש הוא מוצא לא לגרמגיא אלא לעצמו. והוא מחטט ברעיונות הנלחמים כנגד השלוה והמותרות וחיי-הבטחון של המעמד שהוא שייך לו. רק יהודי מוכשר להתחרט כל־כך על חטא שחטאו אחרים! מר ענין גרמאניות לכאן! הגרמנים הקדומים עם בן־חורין וממרה היו. מכל זה לא נשאר כלום בגרמניא זו׳ שהיסוד הסלאווי גבר בה• יש בה הכנעה עבדותית שעוברת בנקל לפראות ופריקת־עול. כנהוג במזרח הסלאווי. בהכנעה זו השתמש כה שאינו גרמני כלל על־פי מוצאו ותכונתו - פרוסיא. ושעברה לה את הארץ שעבוד צבאי והעבירה לעצמה את הכלכלה המובנית החדשה. אלא שגערת סרדיוט מבפנים ובריונות כלפי חוץ אינן לאומיות אמתית. לא היתה כאן אומה כלל. אלא "שותפות־של־רוחים פראית. טפשית ואצה להעשיר. שדברה בשם גרמניא. שאינה מסוגלה לשום פעולה. לשום רעיון׳ שהשתבחה בטהרת הגזע על שקר׳ שלא ידעה כלום חוץ מרשעות. קטנות ושעבוד ובקשה לזכות את העולם במתנות אלו בשכם ת ר ב ו ת — מלה זו שצריך היה להחרימה למשך שלשים שנה" "). "ספינה צבאית זו. שהיתה טעונה יותר מדאי והולכת לצר שלא פללו הרואים וקברניטה הדיוט למלאכתו. בעל כרחה צריך היה להרחיקה מחוף־עמים״ ״)• ואף־על־פי־בן יש בה באמונה עלובה זו סגולה מצויינה אחת. והיא - כובד־הראש העמוק׳ הכשרון להתמכר למעשה במסירות־נפש. להשתקע בו עד בדי בטול היש. אלא שהיא היא אסונה. כי התעמקות זו בעצם הענין ממיתה רגש הצורה. אחדות הסגנון והרצון הלאומי. עם כזה רפה בפוליטיקה. אינו יכול לשלוט אלא אם כן הוא נעשה עריץ• כיון שיצא מן הגדר החיצוני שוב אין לפניו שום גדרים אלהיים ואנושיים. במלחמה נשתעבד לעול הדיסקיפלינה בלי טענות. וכשהתפרק עול זה לא נשאר לו בלום• אין אומה זו מוכשרה ליצור לעצמה מדינה לאומית׳ אין היא מוכשרה לעשות מהפכה. לא היתה המהפכה אלא על־פי מצוות חוץ־לארץ. ועתידה לבוא מהפכה שניה׳ אף היא נטולת כל רעיון - מהפכה של רשעות וקנאה. ואם תנצח מהפכה י) כתבים. חלק א׳ עמ' 192 ואילך. ») שם׳ חלק ג. 234• 3) Die neue Gesellschaft׳ 65 ־־ 63* «•) שם׳ 66* המחבר הרגיש בעל־כרחו את מצבו המשונה: יהודי וקאפיטאליסט - ומחשבות ״אציליות״ כאלו! וכך נכנסו אל הציור פרטים אחרים׳ שאין בהם כלל משוט יצירה׳ אבל יש בהם משום חידוש וענין רב. רטנאו לא יכול ליחס כל התפתחותו של הקאפיטאל לסבות גזעיות׳ כי כאן התנגש בשיטתו של זומבארט על־דבר תפקיד היהודים. והנה הוא מניח הנחה אחת׳ שלא נאמרה עדיין בבהירות כזו קודם לכן. והיא: כל השיטה המובנית של התעשיה והסתדרות הצבור אינה אלא אמצעי להבטיח קיומם של בני האדם שנתרבו ביותר •). אפשר לחלוק על הנחה זו. שדוקא רבית בני-האדם היא עילה ראשונה ולא להפך׳ כלומר לא התפתחות התעשיה יצרה את האפשרות להתרבות בני-האדם במדה כזו. אבל איך שיהיה׳ העיקר היא ההכרה׳ שכל קיומם החומרי של ההמונים בזמננו אינו אפשרי אלא אם כן המוכני של התעשיה והחלוקה עובד בדיוק נמרץ ומקיף את כל כדור הארץ. את המסקנוו־! היוצאות מהנחה זו לענין היחוסים שבין מדינה למדינה לא הכיר רטנאו בעצמו כל צרכן. חקירתו המדעית האוביקטיבית באה בניגוד לפאטריוטיותו הגרמניר־! הנלהבה (לא לחנם כתב בשנת 1913 סדרה של שירים פאטריוטיים למלאת מאה שנה למלחמת השחרור מתחת יד נפוליון — ואמנם לאחר זמן זכר בצער כל אותו השאון המעושה לכבוד יום הזכרון הזה׳ שהיה כפתיחה לקול המון השנה שלאחריה). וכך יצא מעשה לסתור. למרות האופי האינטרנאציונאלי של הכלכלה החדשה דוקא הלאומיות היא הגורם המדיני השליט. פרי "השכבה התחתונה" היא. שהיתר, מפולגת במשך מאות בשנים על־ידי תחומים מדיניים ותרבותיים. ואילו תרבות השכבה העליונה בעיקרה אינטרנאציונאלית היתה. מתוך השקפה זו יש לומר׳ שהמיכאגי־ זאציה מוקדמת היא. החרושת שהתפתחה בכל ארץ וארץ לחוד יצאה למלחמה בעבור חומר לעבודתה• גרמניא תפסה בזכות כשרון המעשה של תושביה במשך עשרות־ השנים אחד המקומות הראשונים בתיי הכלכלה. על-ידי מלחמותיה בצרה אר־1 מעמדה והגיעה למעלת שרתי במדינות׳ ועליה עוד להלחם על הכרת ערכה ככח כלכלי ראשון באירופא• תאמר׳ מלחמה זו למה? משום קגאת־עמים בעלמא? כאן דברי רטנאו מגומגמים מאד. מרמז הוא על הפוליטיקא של המעמד הפיאודאלי השולט עדיין בגרמניא. החושש להתרופפות עמדתו הכלכלית על־ידי האינטרנאציונאליוח של השיטה המובנית (בפשיטות: חושש הוא לירידת מקחי התוצרת החקלאית) ומחזק בכוונה את שיטת מכם־ההגנה ועל-ידי כך מעורר הוא במדינות אחרות תחבולות שכנגד ונמצאה כלכלת כל העולם מתכוננת למלחמה. ואף־על־פי־כן אין רטנאו מוציא מכאן את המסקנא ההגיונית. שצריך להוריד מעמד פיאודאלי זה משלטונו׳ אלא דורש להפך׳ ששאר העמים יכירו בזכותה של גרמניא ל״התרחב*. אמנם יודע ומבין הוא. ש״לאומיות כלכלית" מן הנמנעות היא. בי סותרת היא לזיקת־הגומלין הכלכלית של כל המדינות. אבל רואה הוא את הפתרון האינטרנאציונאלי של שאלות הכלכלה בצורה מצומצמה מאד: בבריתות מכם וביחוד בהעתקת גבולות־המכם הגרמניים למזרח ולמערב׳ שהיא בעצם הרחבה מדינית"). במאמריו על היחס שבין אנגליא לגרמניא כותב הוא. שהשלום תלוי באנגליא ולא בגרמניא ודורש מאנגליא התחייבות להיות נייטראלית "). והרי רטנאו ידע את אנגליא יותר מכל אדם אחר בגרמניא. למרות כל השגעון האימפריאליסטי של אותו הזמן העיז להודיע לבני ארצו. שהאומה היחידה שנוצרו לשלטון הם האנגלים. ידוע ידע כהה האיום של אחדות־הרצון בעם בן־חורין זה. ושנה בשנה היה רואה את הלביא הבריטי מרים את כפו לאט לאט׳ בלי חמדה. ואף הוא לא יכול לקרוא באזני ארצו בקול רם׳ שתעמוד מלכת על עברי פי פחת. אף־על-פי שלפעמיכם הרגיש בתהום הרובצת. באותן השנים כבר לא היה צורך ברוח־נבואה כדי להכיר בכך. אבל הוא מתאר הכרה זו בצורה פיוטית ונאצלה: "נלחם אני במעשה העולה שבגרמניא. כי רואה אני את הצללים הקמים מכל עברים. רואה אני אותם בלכתי בערב ברחובות ההומיות של ברלין. בראותי עזות עשירנו שדעתם נטרפה עליהם׳ בשמעי את האמרות הריקות והמפוצצות... במשך עשרות בשנים לא היתה תקופד־ז חשובה כזו לגרמניא׳ והמעשה הרב שיש לעשות בימים האלו הוא — לבטל אר־1 העולה" * * * 4). ואמנם נלחם בעולה אבל בשפה רפה ובדרכים רכים. במשל ובמליצה. למרות הנחתו. ש״הרוח יוצר לעצמו את הסביבה" לא יכול להסתלק מרוח סביבתו לגמרי׳ היא הבורזואזיה הגרמנית הגדולה׳ שבעצמו אמר עליה שמכרה עצמה ליונקרים 5). במכירה זו של כבודה ושל טובת המדינה השתתפה גם הבורזואזיה הישראלית׳ שהמעמד השליט סרב לזכות אותה בזכות היסודית של פקידות ממלכית• גם לעולה זו שם רטנאו לב׳ אבל לא יכול לצאת כנגדה ברב־כח. שהרי כשהתחצף <) שם׳ שם׳ 42. ״) שם חלק א׳ 113 ואילך. ״) שם׳ שם 217. *) שם׳ שם 207. 5) במחברתו Die neue Gesellschaft׳ עמ' 64.