Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 32 (לב)

סר רטנאו ותורותיו *T *! — - תכונה נפשית בת־חורין. מתוך השקפות ניצשאניות אלו <) רטנאו כופר במטריא- ליזמום ההיסטורי. לא התנאים החיצוניים קובעים רוח האומות/ אלא להפך רוח האומות הוא היוצר את התנאים הללו בדרך התפתחותו העצמית. ורטנאו מפליג בדעה זו עד הקצה האחרון ומכנים אף את התנאים הגיאוגראפיים לכלל זה. לא החיים על שפת הים או בהרים הם הקובעים טיבה של אומה/ אלא להיפך אומה זו שהתנאים הללו מתאימים לטבעה שואפת להשתקע במקומות הללו וביום קרב בשל ארץ זו ידה על העליונה«). הרי זו שיטת-הגזע הקיצונית ביותר• אלא ששוברה בצדה. מהברה מוסיף עליה הוספה קטנה אחת המבטלת אותה כולה. והדבר מובן• שיטת־הגזע הוגנת גם ללאומיות הישראלית כמו שהיא הוגנת לכל לאומיות ולאומיות ואין באן אלא שאלה אחת: איזהו הגזע המעולה? — שאלה שתשובתה מסורה לטעם כל אחד ואחד. אבל ליהודי מתבולל כרטנאו. מעריץ נלהב של בני ארצו הגרמנים/ שיטה זו אינה הוגנת בצורתה זו: שהרי עליו להודות שאין הוא שייך לגזע מעולה זה שבחייו הוא רוצה להשתתף. והנה בדק ומצא/ כי חוץ מן האבהות הגשמית יש גם אבהות רוחנית: *מי שקובע גופם של הדורות בתוקף הרוח - וזה נעשה על־ ידי בל צורת־מחשבה חדשה. כל רגילות וכל תנאי־חיים - הרי זה שותף ליצירה ולאבהות ולמורשה ן אין ספק/ שכח האבהות והמורשה של ישוע/ לותר. שפינוזה השפיע על גוף האומה הגרמנית יותר מכל בני־דורם הגרמניים/ שדמם הי עד היום הזה באלפי אישים״«). כאן קץ כל שיטת־גזע. אבל העיקר הוא/ שנמצא היתר ליהודי להיות גרמני *רוחני"/ ומכאן ואילך באה השקפה היסטורית/ שהיא אחד הנוסחאות של השקפת העולם הגאיונה/ שהיתה רגילה בגרמניא בתקופה שלפני המלחמה. העמים והתקופות מתחלקים על־פי סימני *אומץ־לב" או *פחד"/ *נשמה" או *שכליות"/ *גבורים" או *פקחים". »תקופות שלטון הנשמה מצויינות באמונה/ באמון. במלחמה(!)/ באידיאלים חיוביים! ותקופות שלטון השכל מצויינות במאטריאליזמום" בחשבון מדיני. בשלום. בלמדנות. בנתות״ *). אחת התקופות מחוסרות־הנשמה היא גם תקופתנו. גזעים מעולים ובעלי מלחמה. שהיו כובשים את הנופלים במעלה. היו נעשים לגוי *בעל שתי שכבות״: אדונים ועבדים. רק באופן כזה תצוייר התפתחותה של תרבות עליונה. אבל בזמן האחרון באה אנדרלמוסיא לעולם. על־ידי רביתה היתרה של השכבה התחתונה הקרום העליון הדק הולך ומתפקע. הפרץ התגלע עם המהפכה הצרפתית. הציווילי־ זאציה החדשה מצטיינת בסגולותיה של השכבה התחתונה — שהיא מדור דור פחדנית. בעלת־תכלית. מושכת בעול ושטחית. תחת הפיאודאליזמוס בא הקפיטליז־ מום. כל החיים נעשים מוכניים וגשמיים ביותר. הריוח’ והשכליות עלו למעלה ראש. כל אלה אינם יצירי הרוח הגרמני. ורק בזכותו של היסוד הגרמני שנשתמר עוד במקצת נשאר לפליטה *עולם האצילות". ואף־על־פי־בן עוד לא אבדה התקוה ולאחר שנתנסה האדם בנסיונותיו הקשים של הדור המוכני אולי ישוב בתשובה שלמה וישים לב אל הנשמה יי). זוהי השקפתו של רטנאו במהדורה ראשונה. שלפני המלחמה. הצליל האחרון אינו מתאים כל צרכו אל סומפונית־הגבורח הגרמנית. ואין תימה בדבר. שהרי <) כתבי רטנאו* הלק רביעי עם׳ 13-18! 207! 218-220! 29 - 26; 24. «) שם חלק שני 141. ״) שם. חיי ק רביעי 212■ >) שם. חלק ב> 48. י) שם חלק א. 23-37! 89-104! 127-148. י אומרים. שגבורו החביב של רטנאו ד׳ישראלי היה. ויש לשער. שקורבה זו יסודה לא רק בצד השוה שבהם - ששניהם עסקני־מדינה מישראל היו. ידוע הדבר. שכל אדם אוהב בחבירו דוקא את החסר לעצמו. ורטנאו בעל ההשכלה המקיפה. בעל המוסר המעמיק. רב־ההרהורים. מתנהג בחסידות. איש־המעשה ודייקן כסוחר ישר אמתי. צנוע עד למסירות־נפש - פרי זה של תרבות דקה מן הדקה. של תרבות *מלאכותית". הוקיר דוקא את ההפך הגמור. הוזה היה על כח-איתנים. ערפלי ואיום ככל היוצא ממעמקי הטבע. ד׳ ישראלי משאת-נפשו של רטנאו! קשה לצייר לעצמנו את רטנאו משתמש בגדופים המוניים או בנכלים כדי להלחם בגודרי דרכו. כמו שקשה לצייר לעצמנו את ד׳ ישראלי מתנצל על שיש לו בית־קיץ ומשרתים סרים למשמעתו. קשה לצייר לעצמנו את רטנאו מוריד את ראש- המיניסטרים ם י ל או מהלך אימים על ביסמארק-כמו שקשה לצייר לעצמנו את ד׳ישראלי מסדר הספקת צרכי־המלחמה לאותה הממשלה עצמה שמפני יהדותו לא מנתה אותו למיניסטר אפילו באותה שעה• קשה לצייר לעצמנו את רטנאו חי בהקפה כמו שקשה לצייר לעצמנו את ד׳ ישראלי מנהל הברת־מניות. קשה לצייר לעצמנו את רטנאו מגיד לפרלמנט בפומבי. שהגזע הישראלי הוא המעולה בעולם. כמו שקשה לצייר לעצמנו את ד׳ ישראלי מוכיח בנימוס ליונקר הפרוסי. שאין היהודים מזיקים לגרמניא. סופר־קבצן שעלה לגדולה ונעשה לורד ממש — ולורד של הממון שנעשה סוציאליסט! יהודי מומר שחשב עצמו ליהודי ויהודי׳ שלא המיר וחשב את עצמו לגרמני — הרי אלו שתי קצוות של טבע האדם ומזלו. שתי קצוות של האינטליגנציה הישראלית• . חבה משונה זו לטסום שכנגדו אינה דבר שבמקרה. הטרגדיה התמידית של רטנאו היתת שאיפתו ל*התם״> להמלט מרשות התרבות וההכרה שנאחז בה• כל תורתו הפילוסופית והחברתית ספוגה נעימה זו• מובן ממילא שתאותו זו לא עלתה בירה וכוונותיו שכיון כלפי עולם־האצילות נהפכו לספרותיות יתרה• הוגה־דעות זה׳ שכחו גדול היה בהשכלתו המרובה מאין כמוה ונוסף עליה נסיון מעשי של-■ חכם־הטכניקה ונגיד־החרושת׳ מזלזל היה גם במדע המושכל וגם במעשיות הנסיונית• עיקר העיקרים היה לו רוח־היצירה. אלא שרות־יצירה זה לבש מיד צורת תורה מעושה ומלאכותית. ולא עוד אלא שצררה בכנפיה דעות גסות ונוקשות שלא היה בוץ מן היצירה כלל. דעותיח של תקופה היסטורית אחת בגרמניא. שהוא בעצמו עמד אחר־כך על שקרותן וגלה אותח לעיני הקחל. ובמלחמתו זו על נקודת-המוצא החסתכלותית של עצמו׳ בנקמת זו שהתנקם איש התורה והמעשה ברומאנטיזמום מלאכותי ונסוג־אחור׳ רכש לו רטנאו ערכין חדשים ונצורים בעולם־המחשבח ומלא תפקיד רב בפוליטיקה המעשית• אולי זוהי הסבה. שד' ישראלי משאת־נפשו היה- הלה בעל רוח־יצירה אמתית היה אף־על-פי שבעצמו לא הרגיש בכך (וכך נאה וכך יאה). והרומאנטיקה שלו מן חלב יצאח והיה בה מן החידוש ומשדוד־המערכה■ על־פי תורתו של רטנאו יש שני סוגי גזעים: סוג האמיצים וסוג הפחדניכש• הפחד הוא אבי כל שכליות. אבי התכלית והתקוח והדאגה. הוא המעורר לשאיפה תמידית. לאושר שאין להשיגו. הוא העושה את האדם ליחיד תלוש מקצב הטבע והקבוץ האנושי. האמיץ משתתף בחיים מבלי לדאוג לעצמה נהנה הוא דרך־חירות ואינו יודע לא רחמים ולא שמחה־לאיד ולא אכזריות. כל אלה סגולות הפחדנים חף השואפים לכבוש לחם את החיים בדרך מלאכותית. הם הם שהיו ראשונים למחקי הטבע ויצרו ראשית האמנות. שאחר־כך החזיקו בה האמיצים והשאילו לה