Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 25 (×›×”)

אד, - ד. - ה¬ אושר פנימי של אור אין קץ וגיל אין־חקר נכנם בי ברגע זה• - פטור מכל. מכל. חפשי. חפשי לעד. לכל רוח. מרגיט קמה מן הקרקע ונגשת אלי. היא עוצמת את עיני העששות ומנשקת לי. חפץ אני לקום ולשפוך בה את אשרי שאין לו גבול-אלא שנמלך אני בעצמי: לא. אפשר כל זה הוא אך חלום. ימשך עוד• כה נעים 1 והיא פושטת את בגדי. ואחר־כך - את עורי המזוהם פצעים ודם. ואחר־כך - את בשדי העיף ואת עצמותי הספוגות כאב- ואומרת: -פתיי היקר. פתיי. נבהלת? סבלת. נדמה לך. שנורא הוא׳ אני גם־כן נבהלתי בתחלה׳ פתיי היקר. חפשי אתה. ומלטפת אותי ואומרת: - הם עומדים עדיין כאן. אלא שאין לך להתירא מהם• אין הם שולטים בך כבר. בוא עמדי ביחד למעלה. אני מחבק אותה ומתרומם למעלה. על האילן. אני קל כנוצה. בלי בגדים. בלי בשר. בלי גוף. בלי כל. בלי מוח. בלי עצמות- בלי לב כואב- בלי כל. מתרומם למעלה. למעלה. אלא שהאופיצר וחייליו מרגישים בדבר- הם רודפים אחרי׳ מטפסים על האילן: - הוא חי! - צועקים כולם - הוא חי! הנבל! הוא נמלט! - אחדים עולים על האילן. אחדים מכוונים את כלי־זיינם לירות בי. אלפי פיות של קני־רובה פתוחים עלי - אני עוצר בעד נשימתי. זועה נוראה תוקפת אותי: אם עכשו ימיתוני - קץ לכל! - מרגיט! - נאנק אני - מרגיט - מרגיט! - ופתאום - ברקי־יריה!-דממה. היריות לא השמיעו קול. ולא נגעו בי. נכנסו דרך בי - ולא נגעו בי. אני מתחלחל בכל מהותי. כעין תסיסה קלה. ארית עוברת בי ואני פורש כנפים - ועף! עף בחפזון! עוד רגע קל מצמצם אני את מחשבתי לדעת. מה נעשה בי - אחר־כך׳ כילד בחיק אמו אחרי זועה נוראה - צחוק רם. רחב ומאושר מתפרץ מתוך כל מהותי: - הא - הא - הא!! מה מגוחך! הזהו המות?! מה מגוחך! ואיקץ. כשפקחתי את עיני כבר האיר הבוקר. בוקר לח ומנוול. חפצתי להתפך על צדי השני ופתאום אני שומע: - אדוני הנאור. פקודה! אני פוקח את עיני ולפני עומד משרתי וחייל אחד המוסר לי פקודה עליונה. אני נוטלה מידו וקורא: -"בלילה זה נעלם הגיגיראל ארתור גוטהאגן עם משרתו. נודע. שמשרתו בעצמו רצח אותו באופן אכזרי מתוך שנאה. פקודה: תיכף ומיד למצוא את גוף הגיניראל. ומי שיתפוס את הרוצח יצטיין בהצטיינות גבוהה. שם הרוצח: אנדראש בנדארי. על מצחו: דלקת... צהובה- ברפש. מתה - חלום. אלא שהברזל הקר מעיק על רקתי. - לא׳ לא חלום. הוא ימית אותי. יורה ברקתי. אני מחכה. עוד רגע. התפוצצות. הכדור יחדור לתוך מוחי. אמות. - בבקשה- פאן. אני מבקש מאתך בבקשה רכה: המיתני־נא בבת־אחת. ירה בי והמת אותי. חפץ אני למות. בבת־אחת. אל־נא תצערני. הוא מסיר את האקדוח מרקתי ואומר: - לא. לא באקדוח אמית אותך. לא בידיה- לא בכדור. אני אמית אותך בחניתי. אדקור אותך. כמו שאתה הרגת את ארתור. אנעץ את החנית לתוך לועך. הוא פונה אל אחד החיילים שלו העומדים בשורד־ז מאחוריו ואומר: - תן את חניתך. הלה מוסר לו את חניתו החלודה. הוא מכוון אותה אל לועי. מתחיל תוחב אותה פנימה. לאט־לאט. במתינות. כאב אינני מרגיש עדיין. אבל דמי הולך ורותח- הולך ומפעפע. לבי הולך ונחלש. הולך ונעשה חלל- הולך ומת. אני מרגיש את חוד החנית בחכי׳ מוחי הולך ומתערפל. אני עוצם את עיני - - אוי- הוא שולף את החנית. מביט בי בעינים פקוחות לזועה- נועץ בי את שני אישוניו האדומים וצועק בלחישה ובחמה נוראה: - אתה טמנת את אבי הגבור לתוך הרפש. לתוך בית־הכסא! את אבי! אני פוקח את עיני - לא האופיצר צועק עלי. אלא נער כבן שלש־עשרה. נער צעיר וחוור־פנים. והוא מוסיף בדמעות ובכעס: - את אבי הנאור!- לתוך בית הכסא! בכפר - יודע אני היכן - בכפר לאזארווקה - אצל הארמון פון־ווליצקי! - דום! - אני אעשה אותך כברה! - והתחיל מנפנף כלפי גופי בחוד החנית. כלפי פני- כלפי עיני. כלפי מוחי. כלפי בטני. כלפי גרוני. במהירות. באבחות תכופות. אני עוצר בעד נשימתי. הולך ונחנק. רועד בכל איברי. גופי נצמד אל האילן והחנית מתהפכת בי בחפזון נורא. נוגעת בי לרגעים. רוחי הולך וקצר - -פאן. חבר. אבי׳ בבקשה. אחי. מרגיט. אישטוואן. אהובתי. אמי. בבקשה- אל־נא תענני. הרגני בבת־אחת- אחלי. נא. נעוץ בי את החנית. אוי - אויה - הוא נועץ בי את החנית- בפי. לתוך לועי. עמוק. לתוך ראשי - אוי. אני מרגיש כאב• לבי נדם. תסיסה חמה ונעימה ונוראה עוברת בי מכף רגלי ועד מוחי. אני עוצר בעד נשימתי. מיתה - מיתה משונה. פלצות רותחת משתפכת בכל דמי - אני מת. סוף. הכל אבד. הכל- הוא שולף את החנית מתוך פי ואומר: - קץ. מת. פגר נבזה. נלך. ירקב פה. אני נופל על הקרקע מת• טוב. ומה בכך? כמין כאב קטן וקל אני מרגיש בגרוני ולא יותר. פטור. מכל הפחדים והצרות. מן האימה. מן הימורים. מן המלחמה. מן הלילות האפלים. מן הרעב. מן הרפש - ומן המות!! - הזה הכל?! לא יותר? ועכשיו? - אני נושם נשימה מקילה. מניחה. מפישה ומבורכה: המצביא הראשי".