Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 24 (כד)

אני מזיע ומחכה. הוא מוציא את האקדוח מפי ומחייך: - לא. לא לתוך פיך. בצוארך. אני פוקח את עיני בהנחת־דעת ומחייך. משטה הוא בי. והוא מהדק את הברזל הקר אל צוארי. אני עוצם את עיני ומרתת ומחכה. - לא - אומר הוא - ישר לתוך לבך הארור. אני פוקח את עיני. והוא חושף את בגדי. את כתנתי ומכוון את פי האקדוח אל לבי. - פה. פה לבך החולה. לבי עומד מלדפוק- ובגרוני אני מרגיש חניקה. -בבקשה. פאן׳ אתה איש טוב. ישר. איש אינטליגנטי. אל־נא. - כן. אני איש טוב. ישר אל לבך. ומהדק את הברזל אל לבי ומחייך. ועכשו רואה אני׳ שזהו לא אופיצר רוסי. אלא אחי. כן - אחי׳ אחי העובד בצבא הגרמני - - אישטוואן ן - אתה - מפליט אני בחדור. ובמנוחה - אישטוואן - אתה!- אמור־נא להם׳ שיניחו את ידי. מה הם חפצים. הם גורמים לי כאב. והוא עונה במנוחה: - זה חודש ימים שאני מת ואתה אפילו לא התאבלת עלי. אף טפה אחת לא הורדת. גם אמנו מתה׳ זה ארבעה חדשים. ואתה מחייך. חפץ אתה למות? מות גם אתה. הוא גוחן אלי ומנשק לי. לא אחי הוא. מוחי קודח׳ דמיון־שוא. רוצח רוסי׳ המתעלל בי. נורא. עלי למות• לעזוב את אמי. ואת אחי החביב. והוא מסיר את האקדוח מלבי ומכוון אותו אל בטני. - כן, יריד, בבטן׳ היריד. בבטן - אתה יודע? - היריד. בבטן גורמת צער נורא. האוכל משתפך מתוך בני המעיים - אני יודע׳ אני שומע ממרחק קול צעקתו של גוסס המת ביריד, בבטנו וצעקתו מנסרת את העננים הכחולים־השחורים. רעדה אחזה את בני מעי. אני בוכה בלי קול: בבקשה. פאן׳ אני מבקש מאתך. מאת לבך הטוב. אני מבטיח לך - אתה איש טוב - אחי אתה - אישטוואן - - כן. איש טוב. תן את רקתך. הפנה פניך לצד. יריד, ברקתך. אני מפנה את ראשי הצדה. מה זה? - לא רוסיים אוחזים בידי אלא אשה. היא. היא. מרגיט׳ כל אהבתי הגדולה והחמה המפעפעה בקרב דמי: - מרגיט - צפורי־הזהב - יתומה יקרה-כלתי המתוקה- תקותי וששוני - הוא חפץ להרגני - היא אינה פונה אלי ואינה מקשבת לדברי. - מרגיט. - את• - לא את? - מרגיט ורדשי. - היא עוזבת את ידי ומשתמטת על הקרקע. ברפש. אני חפץ לגשת אליה ולהרימה, אלא שאין ביכלתי לזוז ממקומי. ידי כפותות׳ נפתלות סביב האילן.■׳- ופתאום נתקררה דעתי: א - זהו חלום. תהלה לאל. דמי שוטף בקרבי כמעין חם ומבריא. בודאי חלום׳ שוטה אני. מובן שכל זה חלום הוא. האיך באה מרגיט לכאן? על שדה הקרב? כן: בחלומי אני רואה את כל אלה. חולם אני אלא שיודע אני כי חולם הנני. אני רואה אותה שוכבת על הקרקע חורת, אלמלי היו מדברים דוסית לכל־הפחות׳ מלים רוסיות אחדות אני מבין כבר. אלא שהם מדברים באיזו שפה זרה לגמרי. אני מקשיב ומבחין: קוזאקית הם מדברים זה עם זה. כן־כן. קוזאקית. כלום ישנה שפה קוזאקית? בודאי ישנה• והם מדברים קוזאקית ובדרכנו הולך וקרב אלינו איזה אילן גדול ורם. וסביב האילן אור. מאין בא האור? מן האילן בעצמו. מבין הענפים. - עמוד! אני עומד מלכת. - אל האילן! - אני נגש אל האילן. - חזור לאחוריך! אני חוזר לאחורי כלפי האילן. שני קוזאקים אוחזים בשתי ידי. מפתלים אותן לאחורי. מעכנים בהן את הגזע העב׳ אני חפץ לצעוק והם מניחים את דעתי: - אל תירא׳ פאן, אל תירא׳ לא יכאב. ובאמת. איני חושש כאב. ידי הנעקמות לאחורי מחבקות את האילן העב׳ שבורות הן ממש - ואיני חש כאב. והשלישי. זה שבעט בי בשנתי, עומד מלפני. מוציא את אקדוחו מצדו ואומר: - פאן׳ עכשיו תמות. ידעתי מראש, שלמיתה אני הולך, ואף־על־פי־כן עורי צמרמר עלי ולבי מתחיל מרקד בקרבי. הוא הרים את האקדוח ואמר: - פתח פיך׳ אני אורה בפיך. עיני יצאו מחוריהן. פי התעקם וכל פני נתעותו כפני ילד קטן בשעה שפר־נגח הולך וקרב אליו ואין לו מקום לנום. - פתח פיך׳ פאן. קול בכיה הולך ומתבצבץ מגרוני—אני עוצר בעדו. - אל־נא׳ פאן׳ - מגמגם אני בבכיה - אל נא. ומתבייש אני על הפחד ועל המורך ביחד. אלא שהוא מגיש את האקדוח אל פגי ומחייך. - אל־נא. בבקשה׳ פאן. בבקשה, למה לך זאת? משלה אתה. אל־נא. למה? אני איני אויב־מלחמה. אני אוהב אותך. אני - - פתח פיך! אני פותח את פי. מדוע איני מתעקש? מדוע איני מזדקף ואיני מת מיתה יפה. כגבור? - הן אחת היא לי. והוא מחייך: - עכשיו תמות• בפיך. חפץ אתה למות? - לא׳ פאן יקר׳ לא. לחיות. אני - - דום! פתח פיך. אני אורה לתוך חכך. ותוחב את האקדוח לתוך חכי. שתי דמעות רותחות נגרות על לחיי. גופי רועד ומזדעזע, אני עוצם את עיני ומחכה. הברזל הקר נוגע בשני׳ בלשוני ובחכי. שתי דמעות רותחות נגרות על לחיי. גופי רועד ומזדעזע, אני עוצם את עיני ומחכה. הברזל הקר נוגע בשני, בלשוני ובחכי. כד