Rimmōn · 1921-01-01 · 2 (1921) · p. Seite 23 (×›×’)

פן ימרת פעמים". (מצוואתו_של סבא)• משדה המלחמה♦ ,ואיש מכם אל יעיז לנשקני במותי אלא שהקרקע מתחתי כאילו זז- כאילו נע׳ עולה ויורד— אין־דבר• זוהי נקיפת לבי שלי. העצבים כל־כך נרגזים׳ עד שאינך מבחין בין דבר לדבר. רגלי מתמתחות בהנאה נעימה׳ ידי מתרשלות בעונג פנימי׳ לבי מאיט את נקיפותיו ומוחי הולך ומתערפל בערפל מתוק. המשרת שלי כבר נוחר - ופתאוס-אושה קלה מסביב. רעש קל של תנועות. אנשים. כאילו קמים הם פתאום ובורחים׳ נמלטים על נפשם לכל צד. מה זה? אני שואל ואיני שואל. ואיני זז. יהי מה שיהיה. וגם נחירת משרתי פסקה. הגם הוא ברח? השינה כה מתוקה. מה לי ולכל. יהי מה שיהיה. ופתאום - בעיטת רגל בראשי: - קום׳ הארור! החשכה עבה׳ איני פוקח את עיני ובכל זאת רואה אני ברוד: אופיציר רוסי׳ קוזאק בעט בי. קוזאק גבוה• בידו האחת כידון ארוך ובשניה גולגולת אדם כרותה ותלויה באגרופו בשערה• לא נבהלתי. מה לעשות? קמתי והלכתי עמו. איה כלי־זיני? הלא בידי לירות בו. לא משרת׳ לא כלי זיין׳ לא כלום. וכל המפלגה שלי קמה וברחה. אני הולך לפניו׳ כלפי מערכתם. מדוע לא נמלטתי? אחרתי המועד. החיילים שלי ברחו ואני נשארתי. לבדי. אני הולך לפניו והוא אחרי. ומצדי האחד מופיע עוד רוסי אחד ועוד אחד מצדי השני. נפלתי בשבי. הם מדברים בינם לבין עצמם. אני איני מבין אף מלד־ז. אחד לילות הזועה הארורים ביותר. זה שלשים ושש שעות רצופות שאנחנו ממיתים זה את זה׳ לילה ויום׳ בלי הרף׳ בלי מנוחה׳ בלי אכילה׳ בלי שתיה ובלי שינה. והחשך מטמטם ממש. משום שגם ברקי־יריות אינם מאירים לנו הפעם. משתגעים והולכים אנחנו באפלה מנודחת זו. ברמחים׳ בחרבות דוקרים׳ שופדים׳ נוקבים זה את זה׳ בפראות׳ בצעקות' בכעס׳ בנשיכות׳ בקללות׳ באנקות׳ בנהימות׳ בבגדים לחים מזעה׳ מגשמים׳ מרפש המטביע אותנו בקרקע עד הקרסולים׳ מפיל אותנו על ידינו ועל פנינו׳ ואנחנו קמים בעמל ושוב מתנגחים׳ מתגוששים׳ מכים׳ דוקרים באויר׳ בערפל׳ בחשכה׳ בלי כח׳ בלי מטרה׳ בלי מוח׳ בקטעי־אנחות צרודות׳ בכחות אחרונים. ולפעמים שופדים איש את חברו במקום האויב. והאויב הולך ונעלם׳ בזה אחר זה׳ והידים מתנענעות כבר מאליהן .. עד כדי התעלפות - ופתאום - פקודה: מנוחה. פקודה כזו אינה זקוקה לביאור מפורט. במקום שמשיגה אותנו - שם אנחנו ממלאים אותה. משתמטים על הקרקע וכעבור רגע - ישנים. - פאול! - מבקש אני את משרתי. - הנני! - שומע אנכי בחשכה׳ קרוב לי. הוא הולך ומתלבט אלי על ארבע. -בבקשה׳ אדוני הנאור: פה׳ פה. שם רפש מסריח. פה טוב. אוחז הוא בידי׳ מוביל אותי פסיעה לאחור ומראה לי: פה. פה תשכב אתה ז ואני בצדך. אני משתמט ושוכב. ברפש. אך למראשותי - רך. רך ונעים וחם במקצת. המשרת שלי כנראה הציע לי מקום טוב• עיני נעצמות מאליהן. מרגיש אני שבעוד רגע אישן.