Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 46 (מו)

קיודילבקיי 1921 — 1353 בשעתו אמר ניקרסוב: - .יכול^אתה שלא להיות משורס אבל״להיות אזרח חובה עליך". כל סופר רוסיא לפניו ולאחריו מקיים מצוה זו לכל־הפהותןבהרבה מיצירותיה אם משום מה אינו יבול להדדיש לה את כל יצירתו. רבותיהן הסבור־ן להופעה מיוחדת זו בגילויי הרוח של העם הרוסי: מהן חיצוניות הבאות״מתוך תנאי החיים של המון הרוסים/ ומהן - פנימיות הנובעות מתוך סתרי הלב ומערבי הנפש של האדם הרוסי. שעבוד עם במשך כמה דורות מצד אחד וצבוריות של פראיכם טובי־לב מצד שנת עבדות פנימית של רבים הנתונים בידי מעטים ואחריות מוסרית גדולה ועמוקה של אנשי־הרוה הנתונים גם חם יחד, עם כל העם בידי חבר השליטים - לשתי עילות אלו יצטרף תמיד גוון פרטת שהוא/ ביהוד הוא/ קובע את פרצופו של סופר רוסי זה או אחר ושעל־ידו יבראו לא רק הסגנונים השונים אלא גם הנבואות השונות. גוון פרטי כזה היה אצל קורולנקו: אהבת האדם שלו•] בימינו אלה האכזרים והאיומים/ שבהם התגלו בל התכונות הרצחניות והחמסניות של בן דורנת אין לו לאדם שבח גדול מזה/ שיוכלו לאמר עליו או אחרית כי אוהב אדם הוא. ואהבת האדם של קורולנקו באה אצלו לא מתוך קוצר ראות או מתוך נפש דבשית. להיסך/ רוא ראה וידע היטב את בל חסרונותיהם של בני האדם והוא גם לחם בבני דורו ובתנאי חייהם. אך יחד עם זה אהב אותם בשל אנושיותם. הוא ידע אף את פשעיהם הרבים של מתנגדית או יותר נכון/ של האנשים שאליהם התנגד- אולם גם אותם אהב/ לא באהבה סולחת של איזה סגפן נוצרי או של זח העושה עצמו לנוצרי־סלחן/ אלא באהבת אנוש אמיתית/ באהבת אח/ המכסה על כל פשעים בכנפי המוסר הטבעי. אף בשעה שכתב נגד משפטי המות לא קלל את הרוצחים המתעטפים בתגא של דיינים/ אלא דבר בעיקר על האימה שבדבר עצמת על העלבון והצער האנושי של הריגי־המלכות השונים. וסגולה מיוחדת היתה לה לשפתו של קורולנקת שדבריו היו מוצאים להם הד בלבות־האבן של השופטים הקטלנים. אף בימי שלטון העריצות ברוסיא לפני המהפכה של שנת תרע״ז וגם לאחריה עלה לו לקורולנקו להציל כמה נפשות אדם ממורת• ולא בתור טוען שמלאכתו בכף אלא בתור אדם. סתם אדם/ שסניגור פנימי שוכן במסתרי לבת בכל מקום שהיה הולך ונעשה ברוסיא עוול גדול/ בכל מקום שמעונים וסובלים היו צועקים — היה קולו של קורולנקו הולך וחזק לטובר־ז הנרדפיבש• בני עמו או בני עם זר - וכי יש הבדל בשביל אוהב האדם ז רעב כי יהיה ברוסיה - קורולנקו נוסע אל■ הגועים מרעב בנפות הוולגה ומעורר על־ידי ספרו בשנת תרע" ב את כל נאורי עמו להצלת ההמונים הסובליכש■ בני גזע בוטיאקי כי יעמדו למשפט במרחקי רוסיה על אמונתם וכי תרחף עליהם סכנה מצד דייני המלכות הרשעה — קורולנקו יוצא בסניגוריא על הנידונים הנרדפיכש. בן גזע עברי כי יעונה בבית האסורים בשל עלילת־דם מתועבה ובי יעמוד כשאנו תאים איזו אישיות המשפיעה בפרי רוחה או במעשיה על חיי התרבות של אחת ממשפחות בני האדם או על היי החברה/ אנו רואים יחד עם זה על־פי תב גם את הכה הפועל של אותו אדם בעל ההשפעה. אמת כי לא תמיד נדע את כל המבואות והמוצאים/ את כל העקיפין ואת כל האלכסונות שבדרך האדם לאדם. אבל לפעמים קרובות מאד מקבל המקשן היושב במוחו של כל איש חי חשובה מחירה על ראשית שאלותיו. ואם אינו הקרן או בכלל איש מעמיק לשאול יוכל להרגע על-פי רוב• המתרץ/ שגם הוא שוכן בלבו של כל אד* יאמר לו אז:-לאיש זה יש בשרון פיוטי עצו* על־כן יכובד על מביני השירה! אדם זה הנהו עסקן מדיני חשוב - משום זה ירחשו לו כבוד כל העוסקים בצרכי צבור והקרובים לתתו! פלוני הוא איש המדע וראוי הוא שחנו ירבה בעיני יודעיו — תשובה כזו ערכה כשהוא לעצמו מצער הוא מאת אולם דומה היא לאותה אצבע הניתנת בפי התינוק הצמא. לזמן־מח תסתום את פיו ותשתיקו. ביחס לקורולנקו אין תשובה מעין זו יבולה להשתיק את השואל: במה זכה ז כי במשך התקופה הארוכה שבה הי ופעל קמו לעם הרוסי סופרים שכשרונם חאמנותי והפובליציסט׳■ היה עצום ורב מכשרונו הספרותי של קורולנקו. הוא לא מה בית בספרות רוסיא. אף תלמידים לא הקים. הכתר שקשרה נפשו היוצרת לראשו של שר האומה הרוסית אינו בין שאר הכתרים היקרים והגדולים של פושקיף גוגול׳ דוסטוייבסקי וטולסטוי/ ציוריו וספוריו הנם חוליא ים* חוליא מוכרחת בשרשרת־ היצירה הרוסי* אבל אינם שרשרת זהב בפני עצמ* כי קורולנקו המספר ל א היה גאון. הוא לא השפיע בתור נוביליסטן על הסופרים והקוראי* אף לא באותה מדה שהשפיעו רבים מחבריו/ שערכם האנושי והנפשי נופל מערכו הוא. גם בתור עוסק בצרכי צבור היה קורולנקו רק איש־צבא ולא מפקד. הוא לא עמד מעולם בראש מפלגה ופוליטיקן לא היה• גם איש המדע לא היה. ובכל־זאת לוו את קורולנקו כל ימי חייו אהבה וכבוד/ איזה קסם מיוחד חיה בשמו בעיני כל יודעית ומכיריו חיו גם מוקיריו. מפני מה ז אך זהו הדבר: דוקא משום שלא היה בעל מקצוע מקרי שהוא תמיד טפל־“ ביחס לאישיות• כי קורולנקו חיה יותר מסופר־אמן ויותר מפובליציסטן־לוחם• הוא היה - אדם. ואנושיותו קדמה לכל סגולותיו. בין הסופרים הצבוריים־ומי מן הסופרים הרוסיים הגדולים והישרים לא היה צבורי ן — היה הוא אחד המעטים שהגינו על הפר* שהתענינו בפד* שלא בזו ^פרט. ואצלו לא חיה הדבר כלל בבחינת תרתי דסתרי. היחיד והרבים לא היו בנפשו כלל וכלל בבחינת דבר וחפוכו. את הצבור עבד באמונה ועל משמר היחיד עמד כל חייו - בעת ובעונה אחת. כבנה הנאמן של הספרות הרוסית חיה קורולנקו גם מקורי ועצמי ביסודי לבו‘ כי נפלית היא הספרות הרוסית מכל אחיותיה שבשדה היצירה העולמית. הסופר י הרוסי הוא כמעט תמיד שליח צבור ומורה־דרך.