Rimmōn · 1921-01-01 · 1 (1921) · p. Seite 45 (מה)

n מורא הודם של הספינקסים והפירמידות- את חנם של פסילי יון, את, כשפיה של הערבסקה- מפני מה נאמין- שבדור יבוא תפרח נשמתן של תמונות רמברנדט וזמרת מוצרט תנוע ותסוף מקרב בני אדם? אולי נכון הדבר- שתרבות אירופה עמדה מיצור- אבל אם עתידה תרבות חדשה שתצמח באחת הארצות- אז אם לא נגזר עליה להולד במערות ולבזבז את ראשית אונה עד־1 כלי אבן וגומא- עתידה היא לקבל את כל סבל ירושתו שד־, פויסט- לשקוד על אשר שקד הוא- להתענות באשר התענה הוא ולבקש פתרונים חדשים לחידותיו הגדולות. ד״ר יחזקאל קויפמאן הנילוס- לרגלי האולימפוס ובתוך היכלי המוירים- התרבור־ז הפויסטית- האירופית שרשיה עולים עד תרבות מצרים. יון וערב. אמנם דרך אחת הוא- שבה הולך רוח האדם החל מראשוני זיזי נפשו בראשית הפקח אינו- עין אנוש- לראות את העולבם ועד יסוריו של פויסט עבד האלהים התוהה בלילות בדידותו על גלגולי נשמתו ועל העמל אשר עמל בדרכו הארוכה. אולם אם התרבויות הקדמוניות עודן חיות בתוך תרבור־נ המערב - מה יכריחנו לומר- שהתרבות המערבית עתידה לעבור ולהבטל מן העולם? אם בני המערב לב להם להרגיש או־ת במקסם• ־ ־ : | T מיום ליום יקטן חוג:ארץ וןזמונה - כבהעפיל ההרה•• •:״*;״ TT V רק שירת אךגמן׳ הד .ילדות :דקה עוד צרורה ברוח׳ עצובה ומתוקה * : T T ־ T :די ןעל גבול תכלת־;ם׳ עלי ען!ת חול־זהב׳ לקן שלמת־אלילה קהעלם לי להב׳ לזקר לבדד• לעולם בין דלים וזרים - אל?דלח סוד־הרים ך1^רןד מלכותי את ^תיקת־גלותה׳ בסבך ׳שלדי־סתו פויקטי יד בערפל אף תנע׳ אלמת׳ על?!הומות־עינים׳?:נוע לבב גנים!?־שקרון עךב?ם יעקב קזיפליביץ